הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
להורדת הדפים להדפסה, לחץ כאן
בחסדי ד' הולך ומסתיים המניין שאנו מונים בין פסח לעצרת, ושוב נתייצב למרגלות הר סיני, כל העם יחדיו, ונאמר, כאיש אחד בלב אחד – "כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע" ויתקיים בנו שוב: "היום הזה נהיית לעם" כדברי הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות: "כל עיקרן של ישראל אינה אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וכו' וזו סיבת גאולת מצרים – "תעבדון את האלוקים על ההר ההוא". וכבר כתב רבנו סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה – אלא בתורותיה".
אשיחה ואהמה, מהרהורי הלב מל"ג בעומר בואכה עצרת תשפ"א
חסד עשה עימנו בוראנו, אב הרחמים, כי הגיע חג מתן תורת עולמים, כי "לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי" "ואין לנו שיור רק התורה הזאת" מלבבות כולנו פורצת זעקה: "מי ייתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, ואבכה יומם וליל, את חללי בת עמי " – בעוונותינו הרבים, ביום "הוד שבהוד" – ל"ג בעומר תשפ"א, לא תמו, השנה, תלמידי רבי עקיבא מלמות…. ובמערת צורים אשר במירון, שם רבי שמעון – אדוננו בר יוחאי, באותה השעה שעלתה האבוקה, עלו עמה עוד מ"ה נרות ד' – נשמת אדם, והייתה נשמתם חבוקה ודבוקה, עולה טהורה בסערה השמיימה, וידום עם שלם, דומע, ולבו זועק: "על מ"ה עשה ד' ככה לנו…? ואיש לרעהו שואל ומבקש "מ"ה נאמר ומ"ה נדבר….? אנחנו, "נחפשה דרכינו ונחקרה, ונשובה עד ד'", והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, "ברוך גוזר ומקיים" – גם כשחלילה, גוזר עלינו גזרה, הוא "מקיים אותנו, שנעמוד בגזרותיו.
לימדונו חז"ל: "דומה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו"….. ומשחרב בית המקדש, אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. בדפים שלפניכם, דבר ד' – זו הלכה, קובץ הלכות ומנהגי חג השבועות הבעל"ט, והוא יאמר לצרותנו די, אם בחוקותיו נלך ומצוותיו נשמור ונקיים, לעילוי נשמות הקדושים ולרפואת כל הפצועים, ולעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו.
מצוות חג השבועות
המעיין ברמב"ם ובשולחן ערוך, מתפלא למצוא, שבזמן הזה, אין מצוות מיוחדות לחג השבועות, ואין אלא סימן קצר בשולחן ערוך, או"ח תצ"ד: "סדר תפלת חג השבועות", ותו לא !? בזמן שהיה בית המקדש, הקריבו שני הלחם מן התבואה החדשה ולאחר החג התחיל זמן הבאת הביכורים שנמשך מלאחר עצרת (שבועות) ועד החג (סוכות), אך בשונה מפסח וסוכות, אין לנו מצוות לקיימן, כיום???
בארו המפרשים: ברגל זה, זכינו לקבל מתנה שאין לה שיעור ולא גבול – תורה ומצוות, פרד"ס התורה וכל מה שעתיד תלמיד לחדש וכו' ואי אפשר לבטא ולצמצם מתנה כה ענקית במצווה מסוימת, ועל כן, אין גם בתורתנו, ציון יום מסוים בו נתנה תורה, ורק הלכה כחכמים בברייתא בשבת פ"ח כי בו' בסיון ניתנה תורה, כלשון בעל "עקידת יצחק" פרשת אמור, שער ס"ז: "לפי שזיכרון התורה וקבלתה אינו לזמן מיוחד כשאר המועדים הנזכרים, רק מצוותה בכל יום ובכל עת ובכל שעה, דכתיב: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). ואכן, נוסח ברכת התורה "נותן התורה", נותן – הווה נמשך, "שבכל יום יהיו כחדשים בעיניכם, כאילו קיבלתם אותם היום מסיני".
הלכות חודש סיון וחג השבועות תשפ"א
[כולל בירור דיני הברכה לכל סוגי עוגות הגבינה]
ערב ראש חודש סיון – יום שלישי כ"ט אייר
נוהגים לערוך סדר "תפילת יום כפור קטן", זמן מנחה גדולה – 1:10 רשאים לאמרו אף ביחידות (מ"ב תקס"ה, י"ג), וידלגו על אמירת י"ג מידות של רחמים, אלא אם כן, יודעים לאומרם בניגון הטעמים – כקורא בתורה (מ"ב תקפ"א, ד ותקס"ה, י"ב). השומע אפילו בטלפון, אמירת י"ג מידות מציבור שאומרים כעת – יאמר איתם. ויחיד, ידלג הווידוי הגדול של רבנו ניסים (שו"ת אג"מ או"ח ד, קי"ז שלא נתקן אלא בציבור).
ישנם, אנשי מעשה שנוהגים להתענות במיוחד בערב ראש חודש סיון, וכן נהג החת"ס עם תלמידי ישיבתו, עפ"י הגמ' שבת פ"ז ע"ב "ויחנו" – "מה חנייה בהר סיני בתשובה" ותמיד, ראש חודש "זמן כפרה לכל תולדותם", והמשתדל בעשיית תשובה בערב ראש חודש – יהיה לו ר"ח לכפרה שלימה (משנ"ב תי"ז, ד). והרוצה להתענות, צריך לקבל עליו תענית במנחה שלפניו (ביה"ל תקס"ב ד"ה שרגיל ובא"ח ויקרא, ה). שכח, יכול לקבל עד בין השמשות, ובדיעבד, קיבלו בלילה – מחויבים לקיים הנדר (מג"א ומ"ב שם).
מי שהתענית גורמת לו בטול תורה או לחולשה בקיום מצוות בין אדם למקום או בין אדם לחברו – אל ימעט במלאכת שמים (שו"ע תרע"א, ב). ולכן בדורות האחרונים התקינו שלא להתענות יותר ממה שתקנו חז"ל (אגרת התשובה להתניא ל"ג) אלא להרבות בלימוד תורה ותענית דיבור (מג"א תקע"א, א ומ"ב, ד) ולתת לצדקה (רמ"א תקס"ח, ב ומג"א).
"תפילת אבות על בנים"
כתב השל"ה הקדוש: נהגו להתפלל "תפילת אבות על בנים", [מקורה מיוחס לרבי שבתי סופר, מחבר סידור המדוקדק], "וביותר צריך להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם, וכל צרכיהם וזיווגם מד' יצא הדבר, ולבי אומר, ששעת רצון לתפילה זו, בערב ראש חודש סיון, הוא החודש בו נתנה תורה, ואז נקראים בנים לד' אלוקינו, וכדאי לישב בתענית ביום ההוא, הוא ואשתו, ולהתעורר בתשובה, ויתקנו כל ענייני הבית וכו' ויתנו צדקה לעניים הגונים" וכתב המשנה ברורה סי' מ"ו, י: "ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם, להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות, ויכוונו מאוד בברכת "אהבה רבה" ו"בברכת התורה" בשעה שאומרים "ונהיה אנחנו וצאצאנו וכו'", וכן כשאומרים ב"ובא לציון" "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה".
מרן החזון איש זצ"ל כתב ב"קובץ אגרות" א, ע"ד, נוסח תפלה לאם למען בנה, בברכת שומע תפילה: "יהי רצון מלפניך ד' אלוקי ואלוקי אבותי, שתרחם על בני פלוני בן….. [נכדי… ניני…..] ותהפוך את לבו לאהבה וליראה שמך, ולשקוד בתורתך הקדושה, ותסיר מלפניו כל הסיבות המונעות אותו משקידת תורתך הקדושה, ותכין את כל הסיבות המביאות לתורתך הקדושה כי אתה שומע וכו'".
יום רביעי א' סיון – ראש חודש
כאיש אחד בלב אחד
על זה היום נאמר: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני…. ויחן שם ישראל [לשון יחיד] כנגד ההר" וברש"י: באחד לסיון, חנו כאיש אחד בלב אחד, ונהיו מוכנים לקבל התורה. ובמסכת דרך ארץ זוטא, פרק השלום: "חזקיה אמר, גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "וייסעו ויחנו" – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקות, בזמן שבאו לסיני חנו חניה אחת, שנאמר ויחן שם ישראל (שמות י"ט, ב), אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום וכו' הרי אני נותן להם את תורתי"
מיום זה ועד י"ב בחודש ועד בכלל – אין אומרים תחנון, ולא וידוי [בני ספרד-אף לא בקריאת שמע שעל המיטה], ואין אומרים יהי רצון וכו' שלאחר קריאת התורה, ואין מזכירים נשמות ואין מתענים – אפילו לא ב"יאהרצייט" [יום פטירה ר"ל], פרט לחתן ביום חופתו, שמתענה.
יום חמישי ב' סיון "יום המיוחס"
"יום המיוחס" בו נאמר לישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש – אומה המיוחסת לי – ערוך השולחן תצ"ד, ז. שלשת ימי הגבלה: המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל תלה פתק בישיבתו: "קיבלתי ממורי ורבי זצ"ל [הג"ר שמואל חרקובר], כי שלשת ימי הגבלה, הם סגולה, למי שלומד בהם בהתמדה רבה, ממש בלי ביטול תורה וכו' , זוכה להצלחה בעלייה בתורה, כל השנה כולה".
שבת פרשת "במדבר" – ד סיון
הדלקת הנרות: ירושלים – 6:53 במרכז – 7:08 בצפון – 7:03 בדרום – 7:12
הפטרה: "והיה מספר בני ישראל וגו' (הושע ב)
אומרים אב הרחמים וכו' במנחה אין אומרים "צדקתך וגו' " אבות – פרק ו
מוצאי שבת: ירושלים – 8:09 במרכז – 8:12 בצפון – 8:13 ובדרום – 8:10 רבנו תם – 8:46
בני אשכנז – אין אומרים ויהיה נועם וגו' ובני ספרד – אומרים
יום ראשון – ערב חג השבועות – ה בסיון
זהירות מסכנה
בערב חג השבועות, אין לעסוק בבדיקות, בטיפולים ובפעולות הקשורות במערכת הדם שבגוף, ואף לא בערב חג פסח וחג סוכות [שמא נבוא להתעסק בכך בערב שבועות], משום מזיק הנקרא "טבוח", המקטרג, אם לא יקבלו ישראל התורה וח"ו פוגע דרך הדם ר"ל, על כן, אין לעשות בערב חג שבועות בדיקות דם, ואין לבצע ניתוח שאינו דחוף, עקירת שן, טיפול בציפורן חודרנית וכדומה, אלא אם כן יש אפילו ספק פיקוח נפש (רמ"א תס"ח, י ומשנה ברורה, ל"ח).
הכנות לקראת חג השבועות
נרות לכבוד יום טוב
יש המדליקים בכל חג, שני נרות בלבד, ויש שאינם משנים בין יו"ט לבין שבת גם לא בסדר ההדלקה והברכה ולא במספר הנרות שלא ייראה שממעטים בכבוד יום טוב.
נר זיכרון
נוהגים להדליק לפני יום טוב שמזכירים בו נשמות – נר זיכרון לעילוי הנשמות (יזכור), הנערך, בחג השבועות, ונר אחד עולה לכל הנפטרים, ומזכירים בעת ההדלקה שמותיהם (בני אשכנז – עם שם האב. בני ספרד – עם שם האם). יש הנוהגים, שהאיש מדליק נר אחד עבור משפחתו והאישה נר אחד עבור משפחתה.
שכחו להדליק נר זיכרון לפני יום טוב: יכולים להדליק (בהעברת אש) בליל יו"ט – בסמוך לשולחן האכילה (שלא יהא "נר לבטלה", שביו"ט אין להעביר אש, אלא לצורך, מאור, בישול או חימום בלבד.). נזכרו רק ביום, יש להדליק בבית הכנסת, ולקיים: "כבדו ד' באורים". (שו"ע תקי"ד וביאור הלכה שם).
בנוסף, מניחים נר מיוחד להעברת אש להדלקת כירי גז לצורך בישול. אלא א"כ משאירים אש בכיריים שכחו להכין מקור אש: לכתחילה, אין לקחת מנר יזכור, אכן בדיעבד כשאין אש אחרת, מותר. כמו כן, בשעת הצורך, אפשרי להביא אש משכנים, ויש לציין, שביום טוב, מותר בשעת הצורך, להעביר אש, אף מנר או כל אש שהודלקה, חלילה, באיסור, כיון שהאש מתחדשת ללא הרף, וכשלוקחים ממנה, אין נהנים מ"מעשה יום טוב", היינו, ההדלקה הראשונה, "שעמוד ראשון, כבר נסתלק לו".
הערה: עיקר העילוי לנשמת הנפטרים, בנתינת צדקה, לעילוי הנשמה, כנאמר: "כפר לעמך ישראל" – אלו החיים "אשר פדית" – אלו המתים. ויש לתת את הצדקה, מיד למחרת יום טוב (מנהג בעל תרומת הדשן), ויש הנותנים לצדקה כבר בערב יו"ט, ובשעת ה"יזכור" אומרים: "בעבור שנתתי לצדקה בעבורם".
סידור שעון שבת ומכשירים חשמליים
- 1. יש לכוון את שעות ההדלקה הרצויות ללילה וליום: וכן את המזגנים וכל מכשירי החשמל. שכחו לכוון, ונזכרו ביו"ט, וצריכים ליותר שעות של אור בליל החג, ב"שעון שבת" מכני (לא דיגיטלי), מותר ללחוץ על הלחצנים (לדעת מרן הגרש"ז זצ"ל, אפילו ללא שינוי) כדי שהאור ייכבה או יידלק מאוחר יותר, מפני שאין הלחיצה גורמת לשינוי בפעולת השעון, שלהאריך מצב קיים – שיישאר דולק או שיישאר כבוי ליותר זמן – מותר בין בשבת ובין ביו"ט (שו"ת חלקת יעקב א, נ"ח שש"כ י"ג הערה צ), וכידוע, ביום טוב מותר אף ללחוץ שיידלק מוקדם יותר (גרם הדלקה מותר ביו"ט – ספר שמירת שבת כהלכתה מהדורה חדשה י"ג, אות ל"א).
אבל הקדמת כיבוי – אסורה. שגרם כיבוי בנר עצמו, אסור לדעת השולחן ערוך, כגון הנחת נר דלוק בכוס שחציה מלא מים כדי שתכבה האש בהגיעה למים, ואף שלדעת הרמ"א (תקי"ד, ג) הדבר מותר, ואפילו שלא במקום הפסד (שער הציון שם, ל"א) מכל מקום, להכרעת המשנ"ב הדבר אסור אף לאשכנזים, שיש להחמיר לכתחילה כדעת השולחן ערוך. ולחיצת זיזים של שעון השבת כדי שהאור יכבה מוקדם יותר, במנגנון שעון שבת – כגרם כיבוי בנר עצמו.
אכן, אם כעת האור מכובה, מותר ללחוץ לגרום שלאחר שיידלק, שייכבה מוקדם יותר, ודבר זה מותר אף לדעת השולחן ערוך שאין זה כיבוי בדבר הדלוק. כמו כן, כשכעת דולק ועתיד להיכבות ולהידלק – מותר לכוון כעת, שלאחר שיכבה, יידלק מוקדם יותר.
הערה: פעולה של "גרמא", מותרת על ידי גוי, בתנאי שאינה גורמת לשינוי מידי (שו"ת מנחת יצחק ג, ל"ז).
- 2. המשתמשים ב"חגז" (שעון לכיבוי הגז), יש לחברו ולכוונו לפני הדלקת הלהבה בכיריים, שלאחר מכן – אסור (גרם כיבוי בנר עצמו, כנ"ל). שכחו לכוונו, ורוצים לכבות הגז, אחרי השימוש ביו"ט, מניחים כלי עם תה, קפה או ביצים על גבי הלהבה, ולאחר הגלישה סוגרים את כפתור הגז כלאחר יד, ויש לאכול או לשתות מן המתבשל.
תנורי אפיה
- המשאירים תנור לאפיה או לחימום מאכלים, ישאירו אך ורק תנור שהוא ב"מצב שבת", שאזי, אין שום השפעה, לפתיחת וסגירת הדלת, אף לא על הדלקת נורית. תנור שאינו במצב שבת: מותרת פתיחת דלתו והכנסה או הוצאה של מאכלים, אך ורק כשהנורית דולקת, שאז התנור ממילא פועל. שימו לב !! תנור בעל מאוורר "טורבו" המתחיל לפעול עם פתיחת הדלת ומפסיק עם סגירתה – אסור לפתוח את התנור אלא לאחר שהתנור כבה לגמרי !!!
4.תנור חשמלי וכל מכשיר שיש בו דרגות חום, אין לשנות את מצבו בין בשבת ובין ביום טוב, אף לא להגדלת החום ביו"ט לצורך אוכל נפש, שכל שינוי בפיקוד חשמלי – מבעיר, מכבה, בונה וסותר.
הכנות לקראת סעודות החג
שתי סעודות בחג (ערב ויום) יש להכין לפחות 4 "לחם משנה"
יש אופות חלות בצורות מיוחדות לשבועות, ויש המכינות חלות חלביות, בחמאה או חלב, חובה לעשות בהן צורה מיוחדת בקליעה לפני האפייה, שאסור לאפות חלות, לחם, פיתה או בגט, בצורה רגילה, חלביים או בשריים, שמא נבוא חלילה, לידי מכשול באכילתם, עם המין השני (שו"ע יו"ד פ"ט, ז), ואפילו לא, אם הינן רק ב"חזקת חלביות או בשריות" (היינו, בתנור שבתוך 24 שעות היה בו בשר או חלב, אפילו נוקה ! – שהדבר אסור, מחשש למכשול. יש לציין, שאם התנור, כלל לא נוקה – החלות ממש בשריות או חלביות ! והן תקלה ממש, בבית, ויש לערוך אותן בצורה שונה של הקליעה, מאשר קולעים חלות או לחמניות רגילות [פרווה], ואין די בסימון במדבקה וכדומה.
הערות חשובות בנוגע להכנת המאכלים וחימומם
א. הלשה בצק בשיעור הפרשה בברכה, ובדעתה למלא חלק מהבצק בגבינה וחלקו לחלות (פרווה) – אין שני סוגי העיסות, מצטרפות לשיעור "הפרשת חלה". כשם, שאין מצטרפות זו לזו עיסה מתוקה עם עיסה מלוחה ולא מקמח מלא עם של קמח רגיל, כשחלק מבני הבית מקפידים לאכול דווקא מן העשוי בקמח מלא.
ב. המשתמשות במקצפים [של המיקסר] לבחישת ולהכנת תערובות או קצפת חלבית, במידה והחומרים קרים, ניתן לשטוף מיד היטב, את המקצפים בעזרת ספוגית וסבון כלים במים פושרים – לא רותחים ! ואפשר להשתמש בהם מיד להכנת תערובות לעוגות פרווה (בתנאי שלא עמדו המקצפים בכיור רטוב עם שיירי החלבי, במשך 24 שעות רצופות "כבוש כמבושל") – שמעתי מהגאון רבי י"י פישר זצ"ל.
ג. יש מחממים במהלך חג השבועות על גבי אותה ה"פלטה של שבת" או ה"בלע'ך", מאכלים חלביים וגם בשריים, יש להכין פיסת ניר אלומיניום חתוכה מערב החג, לכיסוי הפלטה מחדש, כמו כן, יש להקפיד שיהיו מאכלי החלבי עטופים היטב והעטיפה נקייה ויבשה מבחוץ, שאין פליטה ובליעה אלא כשמבחוץ רטיבות.
אכילת מאכלי חלב בשבועות
סעודה חלבית – יש לאוכלה, לכתחילה בלילה, כי סעודת היום חשובה יותר (ולגברים עדיף לקיים בה "שמחת יום טוב") ואמנם כמובא בארחות רבנו ח"ב עמ' צ"ח מרן הסטייפלר זצ"ל אכל בלילה חלבי, באומרו שאכילת בשר שמן תפריע ללימוד הלילה.(אף, שיש שהעירו, שפעמים אכילת פשטידות ומיני מאכלי חלב עתירי שומנים וקלוריות, עלולים להכביד יותר על הלימוד, שהרי מצינו, כמה שנרדמו משתייה ואכילת חלבי). ויש אומרים, שמצווה לאכול סעודה עם בשר אף בליל יום טוב (דרכי תשובה יו"ד ט, י"ט).נהגו לאכול מאכלי חלב בשבועות, מכמה טעמים, ויש לדעת, שלגברים חובה לאכול לפחות סעודה אחת בשרית, לקיים מצוות שמחת יום טוב – בבשר ויין. [כלשון הרמב"ם פ"ו מהלכות יום טוב: "והאנשים…. אין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין" ולדעת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ויבדלח"ט הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, אין די לעניין זה בבשר עוף, אלא צריך בשר בקר, דומיא דשלמי חגיגה. ואף שהבנות והנשים יכולות לאכול רק חלבי, כיון שכשאוכלים על אותו שולחן צריכים היכר וזהירות זה מזה, עדיף ביום זה לקיים כאיש אחד בלב אחד.
יש לציין, שלפי הטעם שהביא ה"משנה ברורה", בשם גדול אחד, שכשירדו ושבו מהר סיני התברר שאינם יכולים לאכול בכליהם, שאינם כשרים וטבולים, ובשרם לא נשחט ונמלח כדין, ועל כן, נאלצו לאכול מאכלי חלב (שמנת של פעם וכדומה), אם כן, מתאימה הסעודה בבוקר לאחר קריאת מעמד הר סיני, בעת שמקיימים השבים מהתפילה "שובו לכם לאוהלכם". וראה עוד להלן בסעודת יום חג השבועות.
פתיחת מוצרי חלב והפרדתם
יש לפתוח מערב שבועות שקיות חלב, לצאת ידי כל השיטות, שכחו, פותחים לאורך השקית במקום שאין אותיות בסכין או מספריים (כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו) דרך קלקול, ומעבירים החלב לכלי או קנקן.
במקומות ציבוריים, שישנם הרבה שותים מהחלב, דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאם יוצקים את כל החלב וזורקים מיד את השקית – מותרת הפתיחה אפילו בפינה, פתח יפה, כשם שכבר התיר מרן החזון איש זצ"ל פתיחת שקיקי קפה או סוכר קטנים הנזרקים מיד – אפילו בפינה, בפתח יפה – שזה כקילוף ביצה או תפוז.
יש להפריד זוגות ורביעיות מעדנים וכדומה לפני החג, שיש סוברים שההפרדה בשבת ויו"ט הינה חיתוך לפי מידה, אחד מאבות המלאכות. ויש חולקים, ואם שכחו, יש להפרידם בעזרת סכין או מספריים שלא במקום החריץ אלא בצדו, דרך קלקול (שמעתי מהגאון רבי משה הלברשטם זצ"ל).
הכנת הבגד
לקראת מתן תורה יש ללבוש בגד מכובס ונאה כנאמר: "וכבסו שמלותם", ולמבואר בפוסקים, בגד של יום טוב, ראוי שיהיה נאה יותר מבגד של שבת (שו"ע תקכ"ט, א), ובפרט לבנות והנשים שלמבואר ברמב"ם הלכות יו"ט פרק ו', שמחת יום של האישה והבת בבגדי צבעונים ובתכשיטים "כפי ממונו של הבעל" (או האבא). בעת לבישת בגדי יום טוב, יש לומר בפה: "לכבוד יום טוב" (מקור חיים רס"ב, ב).
קיפולי מפיונים
בשבת ויום טוב אסור קיפול נייר בצורה הנשארת בנייר, משום מלאכת בונה, ומותר לקפל מפיונים רק בקיפול פשוט: כמשולש, או למשוך באמצע ולהכניס לכוס או לגלגל כנרות, שכל אלו, כשמוציאים אותם מן הכוס – חוזרים מיד לצורתם הקודמת, אבל קיפולים מיוחדים (כמניפות וכדומה), יש להכין מערב יום טוב, (שו"ת שבט הלוי ה, לו) ולהניחן מוכנות לשימוש, בקופסה.
קישוט הבית
- נהגו לקשט הבית ובית הכנסת בענפי אילנות ופרחים, כיון שבשבועות נידונים על פירות האילן וכדי שנזכור את האילנות, ונבקש עליהם רחמים (מג"א). ורמז נוסף, "והדת ניתנה בשושן" – בשושנים וורדים (חיד"א) והר סיני – ירוק, כולו. אין לקשט בענפים גדולים משום חוקות הגויים (גר"א).
- אגרטל ובו פרחים, אינו מוקצה (דעת מרן הגרי"ש אלישיב והגרב"צ אבא שאול זצ"ל) אולם אם יש שם ניצנים שלא נפתחו (כגון בשושן צחור, ציפורנים, סייפנים [גלדיולות] וכדומה) יש לטלטלו בעדינות (שלא יגיעו המים למקום יותר גבוה) ואם נפל מתוך המים ענף או גבעול שפרחיו טרם נפתחו, אין להחזירו למים – שו"ע של"ו רמ"א ומשנ"ב. יש לציין, שענפים ופרחים התלויים לקישוט על גבי קירות ודלתות, במידה ואינם קשורים בקשר, או מודבקים – אינם מוקצה, ואם נפלו, מותר להחזירם למקומם, בלא קשירה או הדבקה (שו"ת בצל החכמה)
- אסור לקבץ מיני פרחים כדי לעשות מהם זר בשבת ויום טוב (אף בלא קשירה) כדי להניחם לנוי (שזירת זר) שיש בזה איסור תיקון מנא ומכה בפטיש (שו"ת אגרות משה ד, ע"ג).
רחיצה וטבילה לכבוד החג
מצווה לרחוץ ולטבול במקווה בכל ערב חג, לפי שחייב אדם לטהר עצמו ברגל, ובפרט בערב חג השבועות, בו טבלו ישראל לקראת מתן תורתנו, ויכוון בשעת הטבילה, שהוא טובל לכבוד הרגל, ולהמשיך עליו קדושת היום בשמחה וטוב לבב, ואף מי שאינו טובל בכל ערב שבת, חייב לטבול בערב הרגל" (מטה אפרים תרכ"ה, י"ב).
שינה בערב חג השבועות
רבים רגילים לישון בערב שבועות אחר הצהרים, כדי שיוכלו ללמוד בערנות בכל הלילה. ומכיוון שלדעת הרבה פוסקים, גם אחרי שינת קבע ביום יש לברך ברכות התורה, אף שנהגו למעשה, שלא לברך, טוב לכוון בברכת "אהבה עולם" בערבית, לצאת ידי ברכות התורה, ומיד לאחר התפילה, לומר פסוקי יברכך וגו' (מ"ב מ"ז, י"ג). ויכוון במפורש שלא לצאת בזה אלא עד עלות השחר (ראה הגהות רע"א על המג"א, י"ב וביה"ל שם, ד"ה פוטרת וכו' ש"היפך כוונה" מועיל).