מה הוא שיעור תרועה? │ וכיצד תוקעים שברים שבסדר תשר"ת?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תק"צ סעיף ג' (בחלקו השני) – ד']
שיעור התרועה
בחלקו הראשון של סעיף ג' מבואר, שהשיעור של תקיעה שווה לשיעור של תרועה, ונחלקו השיטות, מהו שיעור תרועה, שיטה א' היא, שהוא שיעור של שלשה כוחות בלבד, ולכן גם תקיעה היא כך, וכן בשברים אסור להאריך בכל שבר שיעור של שלשה טרומיטין, כיוון שאם יאריך, הוא יוצא מכלל שבר ונכנס לכלל תקיעה, שיטה ב' היא, ששיעור תרועה הוא שיעור תשעה כוחות, וכך הוא שיעור תקיעה, ולשיטתם, אפשר להאריך בכל שבר גם שיעור תשעה כוחות, שבזה השבר עדיין לא נכנס לכלל תקיעה, רק שיזהר לא להאריך שבר אחד בשיעור תשעה טרומיטין, כיוון שבכך הוא נכנס לכלל תקיעה ופסול אפילו בדיעבד, וצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת בשיעור שמונה עשר טרומיטין, משום שיש לנו תשעה כוחות של תרועה, ותשעה כוחות של שברים, סך הכל שמונה עשר טרומיטין, וסדר תשר"ת צריך להיות כשיעור שברים תרועה, סך הכל שמונה עשר טרומיטין, ולכתחילה ראוי לנהוג כהשיטה הב', ששיעור של תרועה הוא תשעה כוחות, ובדיעבד, מספיק שלשה כוחות כשיטה א', ומי שלא האריך בתקיעה כשיעור תרועה, ולעומת זאת הוא האריך בשברים כשיעור של תקיעה, לא קיים את המצוה כפי אף אחת מן השיטות.
שברים בסדר תשר"ת
בסדר תשר"ת, היה אפשר להאריך בכל שבר ושבר עד שיעור שמונה עשר כוחות, כיוון ששיעור תקיעה בסדר תשר"ת הוא שיעור שמונה עשר כוחות, אלא שיש לחוש לבלבול הדעת, כי פעם אחת יעשה השבר ארוך מחברו, ובתש"ת הרי אסור לעשות כך, משום שבתש"ת השיעור של תקיעה הוא תשעה כוחות, ולכן ישווה אותם בכל מקום גם בסדר תשר"ת, שלא יהיה שבר ארוך כתשעה כוחות, ובדיעבד אינו נפסל אם עשה השבר בתשר"ת עד שמונה עשר כוחות, כי בסדר תשר"ת התקיעה גם היא כשיעור שמונה עשר כוחות, אבל אם עשה את השבר שמונה עשר כוחות, פסול אפילו בדיעבד, כיוון שזה נעשה תקיעה, וכתבו האחרונים, שלכתחילה יעשה שיעור השלשה שברים כתשעה כוחות, ובדיעבד יצא אם האריך כשיעור ששה כוחות או קרוב לזה.
תקיעת השברים בנשימה אחת
שלשה שברים צריך לעשות בנשימה אחת, משום שעושים שלשה שברים כדי לצאת ידי חובת תרועה האמורה בתורה, ולכן זה תקיעה אחת, וכיוון שכך, אסור להפסיק את התקיעה לשתיים, אבל שלשה שברים ותרועה של תשר"ת שעושים שברים ותרועה יחד, יש אומרים שלא צריך לעשות אותם בנשימה אחת, משום שבני אדם לא גונחים ומייללים בנשימה אחת, ויש אומרים שצריך לעשות אותם בנשימה אחת, וטעמם, משום ששברים ותרועה זה תקיעה אחת, וכשם שבתקיעה אסור להפסיק, כך בשברים ותרועה אסור להפסיק, ולכן, ירא שמים יצא ידי חובת כולם, וממילא, בתקיעות שמיושב, דהיינו התקיעות הראשונות, יעשה בנשימה אחת כדי לצאת ידי חובת הסוברים, שהשברים והתרועה הם תקיעה אחת, ואסור להפסיק ביניהם, ובתקיעות דמעומד יעשה שתי נשימות כדי לצאת ידי חובת אלו הסוברים שגניחה ויללה לא עושים בני אדם בבת אחת, וצריך להפסיק ביניהם, ואומר הרמ"א, שהמנהג הפשוט הוא לעשות הכל בשתי נשימות, ואין לשנות, ובכל אופן אם עשה בנשימה אחת, יצא, ומביא השער הציון בשם החיי אדם, שדברי הרמ"א לא מובנים, שהרי לכאורה הכרעת השולחן ערוך טובה מאוד לצאת ידי חובת כל השיטות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א