מדוע התירו לתקוע לנשים והרי נשים אינן מחויבות בזה ואסור לתקוע סתם? │ האם יוצאים ידי חובה מאדם התוקע כדי להתלמד? │ וכיצד יתכן שאדם היושב בביתו יוצא ידי חובה בתקיעות ששומע מבית הכנסת?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקפ"ט מסעיף ו' עד סוף הסימן]
שמיעת תקיעות שופר מאשה
אף על פי שנשים פטורות מתקיעת שופר משום שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, בכל זאת יכולות לתקוע, והחידוש בזה הוא, שאנו לא אומרים שהתקיעות שלהם הם חילול יום טוב שהרי אסור לתקוע סתם ביום טוב, כיוון שיש בזה משום שבות, אלא בכל זאת מותר להם לתקוע ביום טוב, כיוון שגם מי שאינו מצווה ועושה, יש לו שכר, ויש על זה שם של מצוה.
תקיעות לצורך נשים
אדם בר חיובא שיצא ידי חובת תקיעת שופר, יכול לחזור ולתקוע בשביל נשים, והחידוש בזה הוא, שאף על פי שאסור לתקוע סתם, וממילא איך מותר לו לתקוע בשופר לצורך נשים, אלא הביאור בזה הוא, שאמנם נשים אינן מצוות, אבל כאשר הם שומעות, יש להם מצוה.
ברכות השופר בתקיעות לנשים
שיטת השולחן ערוך היא, שנשים אינן מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן גם אדם אחר לא יברך להם, אבל המנהג הוא, וכך שיטת הרמ"א, שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן גם בשופר תברכנה לעצמן, אבל אחרים שכבר יצאו ידי חובה, לא יברכו בשביל נשים בלבד, משום שאין ערבות לנשים, ואם תוקע לאיש המחויב בזה, מברך התוקע בשבילו אפילו שכבר יצא ידי חובה.
יתקעו לנשים לאחר התקיעות שבבית הכנסת, והברכה יברכו הנשים בעצמן, או שיכוון התוקע בלבו שלא לצאת ידי חובה בתקיעות שבבית הכנסת, ואז יוכל אחר כך לברך בשבילן.
שמיעת תקיעות שופר ממודר הנאה
אדם שהדיר את עצמו שלא יהנה מחברו, מותר למודר הנאה לתקוע לחברו המדיר, משום שמצוות לאו להנות ניתנו, והרי תקיעת שופר היא מצוה, וזה לא בכלל האיסור הנאה, וכל זה דווקא כשתוקע מעצמו להוציא ידי חובה, אבל אם אמר לו המדיר תקע תוציא אותי, כיוון שעושה זאת התוקע בשליחותו של המדיר, יש לו הנאה בעצם זה שתוקע בשליחותו, ובדיעבד יצא ידי חובה, ואם אמר המדיר 'קונם תקיעותיו עלי' אסור בכל עניין, כיוון שהוא לא אסר בהנאה, אלא אסר את התקיעה עצמה, וזה אסור בכל עניין.
אדם התוקע להתלמד
אדם המתעסק בתקיעת שופר ותוקע רק כדי להתלמד, לא יצא ידי חובה, ומבאר המשנה ברורה, שאם הוא מתכוון גם לצאת ידי חובת המצוה, יצא ידי חובה, ואדם השומע מן המתעסק בתקיעות, לא יצא ידי חובה, וכן התוקע כדי לשורר ולא התכוון לתקיעת מצוה, לא יצא ידי חובה.
כוונת שומע ומשמיע
אם התכוון השומע לצאת ידי חובה, ולא התכוון התוקע להוציאו, או שהתכוון התוקע להוציאו ולא התכוון השומע לצאת, לא יצא ידי חובתו, אפילו אם התכוון השומע והמשמיע.
התכוון התוקע להוציא ידי חובה את כל מי ששומע אותו
מי שתקע בשופר והתכוון להוציא ידי חובה כל מי ששומע את תקיעתו, ושמע השומע והתכוון לצאת ידי חובה, אפילו שהתוקע לא התכוון להוציא ידי חובה את פלוני השומע תקיעתו ואינו מכירו ואינו יודע שהוא שומע את תקיעותיו, בכל זאת יצא ידי חובה, כיוון שהתוקע מכוון מסתמא להוציא ידי חובה את כל מי ששומע אותו, ולכן, מי שהולך בדרך או יושב בביתו ושומע תקיעות משליח ציבור, אם התכוון לצאת ידי חובה, יצא, שהרי שלח ציבור מכוון להוציא את הרבים ידי חובתם, וכל זה כאשר התוקע מכוון להוציא את הציבור ידי חובתם, אבל כאשר הוא תוקע לאדם מסוים, רק אותו אדם יצא ידי חובה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א