הרב בנימין בירנצוויג
"ודבר ה' אל משה במדבר סיני" (א, א)
הטעם שאנו קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת, כתבו תוספות בגמרא חגיגה (לא, ב), כדי שלא להסמיך הקללות שבפרשת בחוקותי לעצרת'.
נראה לומר בזה וורט אמיתי!!
מפורסם המעשה שהיה, כשהגיע כ"ק מרן האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצוק"ל למרן החזו"א זצוק"ל בימי קום המדינה, כשהתחילו השלטונות לכפות את דרכם ושיטתם על שומרי התורה ולומדיה, ושאלתו בפיו, כיון שהשלטונות מרבים בגזרות על הדת, ורוחות כפירה נושבות בחוץ, יש לקיים דברי הרמב"ם, שבשעת השמד והגזרות ילבש שחורים וילך למדבריות, וא"כ יש על שומרי הדת לעזוב את הארץ בעת הזאת?!
ענה לו מרן החזו"א, המדבריות בזמננו, אלו הם הישיבות הקדושות, בהם נחסה ונסתופף, שם שום רוח זרה לא תכנס.
חידש לנו מרן החזו"א, כי המושג 'מדבר' הוא המקום בו ישנה התנתקות מרוחות העולם והבליו, והתדבקות בעולם הרוחני בלימוד התורה עבדות התפילה וקיום מצוות ה'.
בשביל להתרומם ברוחניות, חייבים להתנתק מהבלי העולם, התנאי להצלחה ברוחניות הוא ההתדבקות בבורא העולם, השקיעות בלימוד התורה, והדבקות בקיום המצוות!
מעתה נפלא עד מאד, כי הנה הקללות שבפרשת בחוקותי נאמרו על "אם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם" – כשתגיעו למצב שנפשכם ולבכם וכל חשקכם יהיו בחוקות הגויים ובהבליהם, וממילא תגעל נפשכם את מצוות ה', אז יבואו עליכם כל הקללות רח"ל. ובאה התורה ואמרה לנו, שבשביל לקבל את התורה הקדושה יש להתנתק מהבלי העולם ולהתדבק בתורה הקדושה, וזה שייך רק אם נעשה עצמנו כ'מדבר', נשים עצמנו ספונים באטמוספירה של רוחניות ששם אין רוחות זרות, ששם כל המגמה היא להתדבק בה' יתברך!
וזה הרמז לסמיכת פרשת במדבר לעצרת, לומר שאי אפשר להגיע לקבלת התורה במצב של קללות שבאות בגלל היות האדם דבוק בהבלי העולם, בשביל זה חובה להגיע למצב של 'מדבר', התנתקות מוחלטת מהעולם והבליו, והתדבקות מוחלטת בתורה ובמצוות! כגודל השייכות והחיבור לתורה כך ההצלחה בה!
במצב כזה אפשר להגיע למעמד קבלת התורה שבכל שנה – חג העצרת!
><><><><><><
כל גדלותם העצומה של גדולי הדורות היה כגודל שקיעותם וחיבורם המוחלט לרוחניות וללימוד התורה:
מרן הגרי"ז הלוי זצוק"ל סיפר כי אביו מרן הגר"ח זצוק"ל, הרגיל עצמו שלא להתנתק כלל מחשבת לימוד התורה, ואף כשהיו באים אליו אנשים להיוועץ בענייני העולם ובענייני ציבור וכדו', תמיד המשיך לחשוב בדברי תורה. ופעמים רבות כשהיו מגיעים אליו אנשים להיוועץ בענייני העולם, היה נראה מרן הגר"ח כשהוא מזיע מאד, ולפעמים זו הייתה שיחה פשוטה בתכלית, וסיבת הדבר היתה כי באותה שעה אימץ את מוחו ללבן סברא עמוקה, תוך כדי שמאזין ומקשיב לזה שיושב מולו ומייעץ לו בענייניו.
פעמים רבות סיפר הגרי"ז כי אביו הגר"ח היה יוצא מדי פעם באמצע קבלת הקהל לחדר בו הוא היה, ומעיר לגרי"ז במילים קצרות כמה השגות שיצאו לו עכשיו בדרך שלמדו את הסוגיא לפני כן, וכל זה תוך כדי משאו ומתנו עם האנשים על בעיותיהם ומצוקותיהם.
על שקיעותו ודבקותו המופלאה של מרן הגה"צ ר' אליהו לופיאן (לב אליהו ח"א 33) מובא, שהיה רגיל מנעוריו ללמוד בסדר שלישי שש שעות רצופות בעמידה. ובימי זקנותו עמד פעם אחת ליד הבימה רכון על הגמרא כחמש שעות רצופות, ולא הרגיש כלל בכל הרעש שמסביבו עד שהחלו להתפלל מנחה. ופעם אחת עלה על סולם כדי לחפש ספר, והתחיל לעיין בספר ועמד כך על הסולם במשך שלוש שעות.
מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל היה אומר (פנינים ואגדות תורת זאב): אסביר לכם פירוש הדבר שאני שקוע בלימוד, מגיל עשרים לא הסחתי את דעתי אפילו לרגע מלימוד התורה, אני אוכל – ולומד, אני שותה – ולומד, מדבר עם בן אדם – ולומד, אני ישן – ולומד, חולם – ולומד, סובל יסורים – ולומד, אני נושם – ולומד, ולמה אני אומר מגיל עשרים, כי מאז אני בטוח שזה היה כך, ומלפני כן אני מסופק אם היה כך לגמרי'.
מסופר על מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, שפעם בא אליו יהודי להתייעץ עמו בענין מסויים, והוא נכנס לחדרו של מרן, והתיישב ליד השלחן, והרב שך היה עסוק כל ראשו בעיון בספר קצות החושן, ולא שם ליבו לאדם היושב מולו, וכך חלפו להם הדקות ואחר עשרים דקות פתאום מרים הרב שך את עיניו מהגמ', וראה לפניו את היהודי ואמר לו שלום עליכם, מתנצל לא שמתי לב שאתם מחכים.
אותו יהודי כשראה את השקיעות העצומה של הרב שך בתורה עד שלא שם ליבו כלל ליושב ממולו, אמר לרב שך: אני מקנא בעולם הבא של הראש ישיבה כזה שקיעות בתורה! אמר לו הרב שך: עולם הבא איני יודע אם יש לי, ואז תפס את הקצות בשני ידיו והרימו ואמר: אבל עולם הזה ודאי שיש לי.
><><><><><><
ראש חדש תמוז תשי"ד הימים ימי הכנסיה הגדולה בירושלים לחתונה שהתקיימה אולם בנות ירושלים" דאז ליד "בתי הונגרין" בסמוך לגבול הירדני הגיעו מאחד הכינוסים רבי אהרון קוטלר שהיה מסדר קידושין לתלמידו החתן ורבי יחזקאל לוינשטיין.
רבי שלום שבדרון היה גם הוא בחתונה ונהג לספר בהתרגשות על מה שהתרחש: לפתע ללא כל התרעה החלה הרעשה שריקות פגזים נשמעו מכיוון העיר העתיקה הירדנים הרעישו את האיזור כולו המסובין השתטחו על הארץ, האורות כבו אנשים מבוהלים נכנסו מהרחוב לתוך האולם השולחנות התהפכו הכלים והמשקאות נפלו על הארץ ונשפכו רעש ומהומת מוות מבית ומבחוץ קולות הירי והדי ההתפוצצויות נשמעו היטב וכל הקהל נשכב על הארץ. "יהודי ששכב על ידי" סיפר ר' שלום "שאל אותי בפחד מה עושים עכשיו אמרתי לו "אומרים ווידוי " הרגעים היו קשים גורם ההפתעה גרר פאניקה ובאיזור לא סבבו חיילים יהודים והפחד היה גדול.
בצידו השני של ר' שלום שכב על הארץ לא אחר מאשר "רבי אהרון קוטלר"….. סיפר ר' שלום "ומה אמר רבי אהרון קוטלר? מה חשב גאון הדור באותה שעה? איי ר' אהרון ר' אהרון נקש ר' שלום על השולחן בשעת הסיפור אתם יודעים מה ר' אהרון התחנן באותם רגעי חרדה ופחד? ר' אהרון התחנן על נפשו לפני האלוקים להניחו בחיים 'רבונו של עולם איך וויל לערנען דיין הייליגע תורה – רצוני ללמוד את תורתו הקדושה' הפציר בתפילה לפני הקב"ה. זה היה ר' אהרון זצ"ל – אהבת התורה שלא ידעה גבולות!!!