כשחזר רבי אליהו ראטה זצ"ל וחבילת המעות בידו, נדהם והופתע לשמע בקשתו המוזרה של האדמו"ר הקדוש רבי שלמה מזוועהיל זיע"א "לך נא לביתו של אותו יהודי שביזה אותי היום במקווה ותן לו במתנה את מלוא הסכום שהשגת עתה!". רבי אליהו עמד נדהם ומשתומם כולו, ושאל ברוב פליאה: "היכן הוא הגבול של שבירת המידות?! אטו משום שביזה וכעס על הרבי, מגיע לו על כך מענק נכבד שכזה?!

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני" וגו' (א, א).

במדרש רבה (א, ז): "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר – הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר: במדבר – סיני", עד כאן.

סיפר לי הרב הצדיק רבי אליהו ראטה זצ"ל, משמשו ותלמידו הנאמן של האדמו"ר הקדוש רבי שלמה מזוועהיל זיע"א, כמה וכמה עובדות על גודל ענוותנותו ושפלותו של רבו הקדוש, שהיה משים עצמו כהפקר וכמדבר בפני כל נברא ממש, והיה בטל ומבוטל בעיני עצמו, כאין ואפס הגמור, לא יאמן כי יסופר!!!

פעם אחת בערב שבת קודש ליווהו אל המקווה. הרבי מצא לו איזושהי פינה צנועה להניח את כליו, והנה נכנס אדם אחד שהיה כעוס ועצבני, מריר ורוטן, וכולו מלא טענות ותלונות. כשהבחין ברבי הקדוש החליט להוציא את כל כעסו ומרירותו דווקא כנגדו. הוא החל לצעוק עליו ללא שום בושה על כל מיני עוולות שלא היה לו קשר אליהן כלל. הרבי מצידו שתק והבליג, כמובן, ולא ענה לאיש מאומה.

כראותו שאין צעקותיו עושות שום רושם על הרבי, הגביר את קולו עוד ועוד לצעקות רמות מאד, רטן כנגדו דברים חמורים בתרעומת קשה וזעק עליו מרות זמן ארוך ברצף וללא הפסקה. הוא ביזה את הרבי עד מאוד, לגלג עליו והדביק לו כל מיני כינויי גנאי לאזניהם ולעיניהם של כל הנוכחים והלבין פניו ברבים.

הרבי מצידו שתק ברוב שפלותו ולא ענה מילה ואף לא חצי מילה. עד כדי כך השים עצמו הפקר כמדבר, שהיה נראה לפי התנהלותו וחוסר התייחסותו לחרפות ולגידופים המוטחים כנגדו בצרורות, כאילו לא אליו מכוונים הדברים כלל, והוא לא חש ולא הרגיש שום עלבון אישי כלל!

בדרכו לשוב לביתו מן המקווה ביקש מרבי אליהו שיואיל בטובו לגשת לביתו של יהודי פלוני, שהיה אדם אמיד ובעל יכולת, ויבקש ממנו הלוואה של סכום כסף נכבד, הואיל וזקוק הוא בדחיפות למעות עוד בטרם תכנס שבת מלכתא.

כחץ מקשת רץ רבי אליהו למלא פקודת רבו ומשאלתו. אותו אדם, שהכיר וידע את טיבו של רבי שלומק'ה נענה על אתר והוציא את מלוא הסכום להלוואה.

כשחזר רבי אליהו וחבילת המעות בידו, נדהם והופתע לשמע בקשת המוזרה של הרבי: "לך נא לביתו של אותו יהודי שביזה אותי היום במקווה ותן לו במתנה את מלוא הסכום שהשגת עתה!" ביקש-פסק הרבי.

רבי אליהו עמד נדהם ומשתומם כולו, אינו מאמין למשמע אוזניו, ושאל ברוב פליאה: "היכן הוא הגבול של שבירת המידות?! אטו משום שביזה וכעס על הרבי, מגיע לו על כך מענק נכבד שכזה?! הלא אין לרבי אפילו ממה להחזיר את ההלוואה!"

ענה לו הרבי בחיוך "צריך אתה להבין! כאשר יהודי בא למקווה בערב שבת ומתנהג בצורה שכזאת, ושופך קיתונות של כעס ומרירות כנראה אין לו עדיין צרכי השבת… אילו היו מוכנים לפניו כל צרכי שבת, סדורים וערוכים על מכונם, לא היה מתנהג כך…"

עמוד והתבונן, עד היכן מגעת מידת שפלותו וכמה ירד ונכנס לעומק נבכי נפש איש ישראל, להבין מה חסר לו, ולא עלה כלל על דעתו להיפגע ממנו אישית.

****

ידועה ומפורסמת שפלותו המופלגת של האדמו"ר הקדוש רבי שלמה מזוועהיל, והתבטלותו בפני כל נברא. בתוך ביתו היו מתהלכים תמיד חתולים כבשטח הפקר, והוא בעצמו היה דואג לכל מזונם.

סיפר לי רבי אליהו ז"ל, שפעם אחת בשעה ששכב הרבי זצוק"ל במיטתו, ביקש ממנו להגיש את הספר שהיה רגיל ללמוד בו לפני השינה. התפלא רבי אליהו: מה יום מיומיים, שהרבי מבקש ממנו להגיש לפניו את הספר? בכל יום הריהו נוטלו בעצמו, כי מנהגו הוא שלא לבקש מאחרים דבר שהוא יכול לעשות בעצמו.

כשהבחין הרבי בפליאתו, הפשיל מעט את השמיכה, והראה לו כי בקצה המיטה ישנה חתולה, ואם יקום מן המיטה היא עלולה להתעורר ובכך יגרום לה צער – 'ורחמיו על כל מעשיו' כתיב! (תהילים קמה, ט; ברכות ז.; ב"מ פה.), לכן לא קם בעצמו אלא ביקש ממנו להגיש לו את הספר…

*

רבי שלמה מזוועהיל זכותו יגן עלינו, כשהציעו לו לבנות בעבורו בית מדרש ומקווה וכו' בירושלים עיר הקודש, היו לו ייסורי נפש קשים מהגדלות שבאה לפתחו. הוא חשש מאד שיצטרך לנהוג כרבי ולהנהיג 'חצר' ובית מדרש. [כידוע, אמר שהשאיר את הרעביסטעווע בזוועהיל ועלה ארצה כיהודי פשוט בלבד ו'כמדבר' – הפקר לכל!]

באותם ימים פגש בו הרבי הקדוש מרחמסטריוקא זצוק"ל, [אביו של רבי יוחנן זצ"ל, שהיה גר בירושלים]. לשאלתו לשלומו ענהו רבי שלומק'ה: "לדאבוני רדפוני יסורי כבוד… עד היום התפללתי ב'אונגרישער שול' שבבתי אונגרין, והיה לי נוח וטוב, התפללתי כאחד האדם; והנה עתה מציעים לבנות לי בית מדרש ומקוה, ויש לי מזה יסורים עזים, יסורים של כבוד

 

('מתוך 'טיב המעשיות)