הרב שלום הרשלר
אחד מהדברים שמציינים ותיקי הנבחנים כהצעה, הוא: לעולם, אבל לעולם לא לוותר על ההשתתפות במבחן.
לא כשמרגישים שהפעם לא הספקתם או הצלחתם להתכונן כראוי, ואף לא כשיש איזה סיבה או אונס. החכמה היא להתאמץ על גבול המקסימום כדי להשתתף במבחן, כי המבחן הוא המסגרת המדרבנת להמשיך להשקיע בסיכום הלימוד לצד תוספת שינון וחזרות יומית/שבועית/חודשית וכן על זו הדרך.
כך, אכן נראים לא אחת בעלי שמחה, מחותנים או חתנים, בעלי-ברית וכדומה, עושים כל אשר בידם ואף למעלה מכך להשתתף במבחן כהרגלם. אך על אף כל האמור לעיל, לא קשה להבין את התרגשותו של הרב יצחק הירש שליט"א, אחראי המוקד בקריית בעלזא בירושלים, בספרו את המעשה הבא.
את הרה"ג יצחק ברוך צימרמן שליט"א, הוא מחשובי וותיקי הר"מים בישיבת בעלזא. שמו הולך לפניו כתלמיד חכם כשרבים נהנים לברר אצלו כל שאלה במרחבי הש"ס, כשהוא בענוות חן ממשיך כל העת להשקיע בשינון וחזרות כסדר; ואיך לא, כבר רבות בשנים משתתף הוא בקביעות במבחני 'דרשו' המשמשים גם עבורו כמסגרת מדרבנת לסדרי החזרות.
היה זה בליל ששי לפני המבחן החודשי, משתף ר' יצחק. הטלפון צלצל ומעבר לקו היה הרה"ג ר' יצחק ברוך, כשהוא שואל: האם יש אפשרות חד-פעמית לעשות את המבחן כעת, בליל ששי, היות והוא נצרך מחר לנסוע מוקדם מהעיר לקראת שבת. כפי הוראות והכללים, הסברתי לו שאפשרות ההשתתפות היא רק בשעות המבחן. הוא יכול להגיע מיד עם פתיחת המוקד, או לחלופין, אם זה יעזור לו, הוא יכול לעשות המבחן בכל מוקד אחר בארץ. ר' יצחק הודה לי בחום, ואמר שיראה מה מעשי עבורו.
למחרת כשהגעתי למוקד המבחן דקות ספורות לפני הזמן, הוא כבר עמד ליד הדלת לבוש בבגדי השיראין השבתיים שלו לצד מזוודה טעונה. כמובן, מיד הזדרזתי להגיש לו את המבחן, והוא התיישב למלא אותו. בסיימו, נעמד ממקומו, כשבידו האחת מגיש היא בחזרה את המבחן ובידו השנייה הוא מעדכן את בני ביתו בפלאפון: ברוך השם סיימתי את המבחן, אני מוכן, יוצא לתחנה…
האמת היא, ממהר ר' יצחק להשלים, שכשרואים את פניהם המאושרות של הנבחנים, מבינים כבר לבד למה קשה להם כל כך לוותר על השתתפותם במבחן.