בס"ד
מהרגע שבו האדם נולד, הוא חותר למען מטרה אחת: ליהנות!
הנס הגדול של האנושות הוא, שיש לכך שיתוף פעולה מוחלט מהקב"ה. גם הוא לא ברא את העולם אלא להיטיב, והאדם לא נברא אלא להתענג.
יש ב' סוגי הנאות
- הנאה מיידית, רדודה.
- הנאה בטווח הארוך, איכותית.
לפתוח חפיסת שוקולד ולאכול קובייה אחרי קובייה, זוהי הנאה מיידית אבל ההנאה היא למספר רגעים בלבד, ועלולות גם להיגרר ממנה תופעות לא נעימות בתחום הבריאותי..
אבל כדי לקרוע את הכביש עם קרייזלר מפנק בדגם חדשני, ולהתרווח בוילה מאובזרת, צריך לטפס שלב אחרי שלב ולצבור הון עתק.
אבל יש תענוג והנאה גדולים ברמות גבוהות פי כמה וכמה – – –
התענוג המתוק ביותר, הוא אותו רגע של התרוממות הנפש ותחושת קרבת אלוקים.
ההנאה האמתית והשלימה היא קיום המצוות
כשהקב"ה מזמן אל האדם פיתוי, עומדות לפניו שתי אפשרויות איך ליהנות ממנו.
או להיכשל, אז הוא נהנה הנאה רגעית רדודה, שתוצאותיה: דיכאון ודכדוך מתמשכים.
או להיות נשוא קנאה למלאכי עליון ולהתעטר בנזר הגבורה, ולהתמלא בסיפוק ותענוג של מנצחים.
אמרה שנונה של אחד מאדמור"י בית סלונים אומרת כך: אם היו שטופי התאוות מרגישים בתענוג מתענוגי קרבת ה', או אז היו מזניחים בבוז את ההנאות הרדודות, פירות-דשנות עמוסי סם-המוות שאחריהן הם נוהרים, ורודפים אחרי רגעים מתוקים של קרבת ה'.
חיוורות הן המילים מכדי לבטא תחושה זו, רק עם רוח הקודש מאת ה' ניתן לבטא את התחושה במילים וכך כותב רבינו חיים בן עטר זי"ע:
"בודאי אם ישיג אדם, חלק אחד [= הרגשה קטנה] מערבות ידידות נעימות מתיקות ענף [= אחד] מענפי אור עליון [=תענוג של קרבת ה' בטהרה], יבז בלבו, להיות בעולם הזה מלך המלכים [=ויעדיף יותר] בערך קיום מצוה אחת".
מכרה הזהב לדלות תענוג הוא בתורה ומצוותיה,
אז למה בכל זאת יש כאלה שצריך "לגרור" אותם אל בית המדרש?!
אומר הקב"ה בפרשת השבוע – פרשת בחוקותי: ו"אם לא תשמעו לי", תשמעו לשון הבנה.
רק אם אדם לא מבין ומרגיש את התענוג של קרבת ה',
התוצאה היא: "ולא תעשו את כל המצות האלה".
פעמים רבות אנו שופכים אלפי שקלים כדי לענג את השבת בבשר דגים וכל מטעמים, מכל הסוגים, טעמים ריחות וגוונים, אבל יש דבר אחד שאותו לא ניתן לרכוש תמורת כל הון העולם. את הדבר הזה אפשר לקבל רק במתנה מאת הקב"ה,
זהו אותו רגע שבו אנו עוצמים את העיניים בגעגועים עזים ומזמרים בזמירות שבת ומבקשים "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשיך" או מתחטאים בתפילה באמירת "הכל יודוך והכל ישבחוך"..
כל החיים אנו מחפשים ליהנות ולהתענג, אם נתעקש ונתאמץ בעבודת ה', רק אז נזכה להתענג בתענוג האמיתי כאן בעולם הזה, ובוודאי בעולם הבא.
צריך להיזהר מחיקוים חיוורים, וללכת רק על המקור – מקור התענוגים.