סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
שמעתי מהרה"ח ר' משה פעלדמאן שליט"א, איתן מושבו בעיר הבירה לונדון, אשר בבעלותו חברה הנקראת 'גלובל גרופ' המשווקת ומוכרת דברי מאכל קפואים, וכך הווה:
לפני כחודשיים, התקשר אליו איש שהציג עצמו כשליח חב"ד בסקוטלנד, וגולל לפניו מסכת פרנסתו בשנה האחרונה, כי מאז פרוץ הנגף לפני כשנה התמוטט מקור פרנסתו ואינו רואה ברכה במשלח ידיו, ומדי כמה שבועות הוא מנסה עסק אחר. ועתה ניסה את מזלו בקניית גבינה קפואה לרוב, והזמין סחורה מפולין (שם מייצרים אותה) בשווי מאות אלפי פונט.
והנה 'בשעה טובה ומוצלחת' הגיעה עתה הסחורה, אך דא עקא שלא ידע שחייבים להזמין מראש מקום אצל בעלי הפריזיערס (מקפיאים) הגדולים, ומה יעשה עתה כשהמשאית עומדת על יד ביתו, והפועלים רוצים לקיים מצות 'פריקה' ולהסתלק מהמקום, ומאידך אם יפרוק את הסחורה בחצר ביתו אזי 'וחם השמש ונמס', וכל כספי ההשקעה (שלווה מאחרים) ירדו לטמיון. על כן, בלית ברירה מבקש הוא מר' משה, אף שהוא 'מתחרה' שלו, שיואיל בטובו ויתן לו רשות להניח את כל סחורתו בפריזער שלו.
ענה לו ר' משה: "בשמחה רבה ובחפץ לב אפנה לך מקום".
שאלו האיש: ו'מה יקר חסדו'?
ענהו ר' משה: "אפילו לא פרוטה אחת אדרוש ממך, אך דבר אחד אבקש ממך: בבית העסק שלי עובדים כ-30-40 נוכריים, תספר להם שהסכמתי לשמור עבורך את סחורתך אפילו שאנחנו מתחרים, כי יהודי עוזר ליהודי, ובכך יתקדש שמו הגדול בין גויי הארצות".
ואכן, נהג המשאית הסתובב מסקוטלנד ונסע דרך ארוכה של כמה שעות עד שהגיע למקום מחסני החברה של ר' משה, והוריד שם את הסחורה. ואותו שליח חב"ד עמד בהבטחתו ופירסם ברבים את החסד הגדול שגמל לו בעת דחקו.
עבר זמן קצר, והנה החלו השלטונות להערים קשיים על אותם המביאים סחורה ממדינות אחרות לבריטניה, מאחר שפרשו מ'האיחוד האירופי'. ובערב פורים הודיעו כולם פה אחד, שמהיום ואילך למשך חודש תמים אינם מביאים כל מיני סחורה לבריטניה.
נחרד ר' משה עד מאוד, כי כל פרנסתו תלויה באותם מובילים. ניסו העובדים להתקשר לכל חברות ההובלה, אך בזה אחר זה קיבלו מכולם 'לא' באל"ף רבתי… ולא ידע ר' משה מה לעשות, עד שאחד העובדים העלה רעיון, שאולי יפנו אל הנהג הגוי אשר הביא הנה את הסחורה מסקוטלנד. אך אחרים מבין העובדים של ר"מ, ענו בשחוק – הרי אותו גוי אינו אלא שכיר אצל בעליו. אך ר' משה אמר: ננסה, ויבוא הנס מכל מקום.
פנו אל הנהג, והוא הפנה אותם אל ה'בוס' שלו, וכאן אירע הנס: כי הגם שה'בוס' אינו אלא נוכרי וגוי, מ"מ מאחר שעדיין לא נרגע מהתפעלותו מהנהגת 'יהודי עוזר ליהודי' (שהרי הוא אשר הורה לנהגו לעשות את הדרך מסקוטלנד ללונדון), נרתם לעזרתו ומצא דרך עקלתון להכניס את הסחורה של ר' משה לתוככי בריטניה, ושלחו שמונה משאיות גדושות ומלאות ב'טוב הארץ'.
וסיים ר' משה: אני חשבתי כשהסכמתי לקבל את הסחורה שאני עושה לו טובה, אך לא עבר זמן הרבה ונוכחתי לראות שעשיתי טובה לעצמי.
(באר הפרשה)