כידוע שהרה"ק מטאהש זי"ע היה מקרב כל סוגי הבחורים ומכניסם לישיבתו ומפיח בהם טל של תחיה ומעודדם לעלות מעלה מעלה על במתי התורה והיראה והחסידות, עד שהרבה מהם עלו לגדולה וגדלו ועשו פרי לתפארת.
פעם אחת באו הנהלת הישיבה והתרעמו על בחור אחד מהישיבה שסורו רע, ואינו מתנהג כשורה, והם חוששים שהשפעתו הקלוקל תשפיע חלילה על בחורים אחרים מהישיבה, ועל כן הם מבקשים רשות לסלק את הבחור על אתר מהישיבה. אך הרבי זי"ע לא השתכנע כל כך מהר מדבריהם, והחל לבקש מהם שינסו שוב לדבר עם הבחור ולהזהירו שיסלקוהו מהישיבה באם לא ייטיב את דרכיו, ואל ימהרו לסלקו מהישיבה, אך המשגיחים טענו ואמרו שכבר הזהירו אותו רבות, והוא אינו מטה אזניו לכל תוכחותיהם, והוא ממשיך בדרכיו הרעים, ולכן אין להם ברירה אלא לסלקו לצמיתות מהישיבה!
כשראה הרבי שאין הם מטים אזנם לשמוע לבקשתו שלא למהר לסלק את הבחור מן הישיבה, אמר להם: אם לבחור הזה היו קוראים "לאווי" – האם גם אז הייתם זורקים אותו מהישיבה?…
***
כשנפטר פתאום הרה"צ רבי מרדכי זצ"ל, בנו בכורו של הרבי זי"ע, היה זה בערב שבת בבוקר, והגבאים נזדרזו למהר את הרבי שהיות שזה ערב שבת יש להזדרז ללכת להלויה רח"ל עוד בטרם כניסת השבת, אך הרבי אמר להם שתחילה הוא צריך עכשיו טלפון. הגבאים לא הבינו לשם מה הוא נצרך עכשיו לטלפון, אך לבקשתו נתנו לו מיד טלפון.
הרבי לקח הטלפון, והתקשר לאיזה אשה – שכמה ימים קודם נכנסה אליו, וסיפרה לו שהיא סובלת מאוד מבעלה, והולכת לברוח ממנו עם ילדיה, וכמה שהרבי הפציר בה שלא תעשה כך לפרק את ביתה – התעקשה בתוקף ולא הסכימה – וכשהרימה את הטלפון אמר לה הרבי: שמעת מה שקרה? אמרה שלא, אמר הרבי שבנו הגדול נפטר רח"ל ועכשיו הולך להיות ההלויה…
האשה נחרדה מאוד ושאלה את הרבי: אז למה הרבי מתקשר אלי, אמר לה הרבי: חשבתי לעשות עכשיו עוד לפני הלויה נחת רוח לבני ז"ל, וחשבתי שאם תסכימי לחזור אל בעלך ולשלום ביתך, הרי זה יהיה נחת רוח עצומה לנשמת בני, ויהיה לו לטובה גדולה, אז בבקשה אנא תחזרי לביתך… האשה נשברה מיד והסכימה לחזור לביתה ולהשלים עם בעלה. תיכף לאחר הסכמתה הרים הרבי טלפון לרב אותה קהילה, וביקש מהרב שילך להשיב את הבעל תיכף ומיד לביתו כשהמצב עדיין חם והאשה מסכימה, וכך יהיה בעזרת ה' שלום בית, ורק אח"כ הלך ללויית בנו…
* * *
סיפר המשב"ק הרה"ח ר' משה רוטמן שליט"א, שפעם הגיע יהודי להרבי ואמר שהוא עבר רח"ל על הרבה עבירות חמורות, והוא רוצה לשוב בתשובה, ואמר לו הרבי שיגיע אליו כשיוצא מהמקוה. כשהיהודי ניגש אליו וסיפר לו הכל בדמעות שליש, הרגיעו הרבי – חיזקו – ואמר לו שיכולים לשוב תמיד בתשובה, ושאף פעם עדיין לא מאוחר, אך כשלא נרגע, והחל לפרט לפניו בפירוט כל העבירות החמורות שעבר, אז אמר לו הרבי שהוא לוקח על עצמו את כל עוונותיו, ורק כך נרגע היהודי…
* * *
מתוך דברי תורה ש"ק פרשת כי תצא תשע"ה
את הסיפור דלהלן שמעתי מבעל המעשה, ה"ה אחד מחשובי האברכים דלייקווד שתורתו אומנתו, וכך סיפר: הלה נסע לנופש בנוי העמפשיר, ולקראת נסיעתו לחזור ללייקווד, החליט שאם כבר עושים נסיעה ארוכה כזה, והיום יום חמישי, אולי יסע כבר עם משפחתו לעיירה מונטריאל לקרית טאהש לשבות במחיצת הקודש של כ"ק הרה"ק מטאהש זי"ע.
לאחר בירורים רבים, מצאו דירה פנויה לשבת קודש בטאהש, אמנם כששמע שמבקשים שלש מאות דולר, אמר להם שהוא בן תורה, וכל הנסיעה לנופש עלתה לו כבר הון רב, ושלש מאות דולר הוא מחיר מידי יקר בשבילו, ולכן החליט לוותר על הנסיעה. אך לאחר שזוגתו הפצירה בו באמרה שהלא המדובר הוא לנסיעה לצדיק, ואפילו שזה עולה סכום כסף נכבד, מ"מ לאו מילתא זוטרתא הוא לחסות בצל הקודש בטאהש – ולכן – לאחר מחשבות מרובות החליט להיענות לבקשתה, ונסעו לשבות במחיצת הקודש. כששילם את הסכום על הדירה – השלש מאות דולר – היה זה בלב כבד, כי כאמור בן תורה היה ולא היה לו כסף מיותר, ולכן היה לבו מיצר עליו על הסכום הזה שנצרך להוציא.
לפני חזרתו ללייקווד נכנס אל הקודש פנימה להיפרד מאת הרה"ק זי"ע, ולפני צאתו אמר הרבי להגבאי שיתן איזה סכום כסף להאברך הזה. שאל הגבאי "כמה אתן לו", אמר לו הרבי "תן לו שלש מאות דולר"…
* * *
סיפר יהודי נגיד ובעל בעמיו – סוחר מפורסם בניו יארק – שיום אחד הוא מקבל טלפון מביתו נאוה קודש של הרה"ק מטאהש זי"ע, שהרבי מבקש ממנו שתיכף יבוא אליו לקנדא. הנגיד לא הבין מה לו להרבי מטאהש אליו כעת, אך לנוכח בקשתו של הרבי עלה על טיסה לקנדא, ונסע מיד לבית הרבי.
בהיכנסו, אמר לו הרבי: שמעתי שיהודי פלוני חייב לך סכום של חמישים אלף דולר ואין לו לפרוע את זה כעת, ואתה רודף אחריו בתוקף ומבקש ממנו שיפרע לך – בבקשה – אני הולך עכשיו ליתן לך את הסכום הזה, ואני מבקש ממך שתפסיק לרדוף את האיש הזה, ומידי דברו הושיט לו הרבי מעטפה ובו חמישים אלף דולר מזומן טבין ותקילין – כאשר הרבי מצווהו שלא ידבר כלום מכל אשר קרהו…
* * *
את המעשה שלפנינו סיפר לי יהודי ששמע מאחד שהיה מעורב בסיפור: היה זה לפני שנים בעת שהרה"ק מטאהש זי"ע שהה בניו יורק, נכנס אליו יהודי ושח לפניו בלב שבור את צרתו, שאשתו עזבה אותו עם כל הילדים ומסרבת לחזור לבית. בירר הרבי את מספר הטלפון של אשתו, והתקשר אליה לשאול אם היא מסכימה להיפגש מחר עם בעלה בביתם בשעה עשר לפני הצהריים, והוא יעלה לדבר עמם שם. מחוסר ברירה הסכימה האשה, כי אי אפשר היה לסרב לאדם גדול כמוהו. לאחר מכן קרא הרבי לאחד ממקורביו, והורה לו להזמין מונית למחר בשעה רבע לעשר בבוקר, ואמר לו למקורבו שהוא כבר יהיה אצלו בתשע וחצי ויצטרף עמו לנסיעתו.
למחרת בבוקר הגיע המקורב כמסוכם לבית הרבי, אך לפליאתו ראה שהרבי מתכונן ללכת לבית מדרשו להתפלל, וכך הוה, הרבי נכנס לבית מדרשו להתפלל, ואז חשב המקורב שכנראה הרבי שכח שיש לו ביקור אצל אותו יהודי, ולכן ניגש אל הרבי ולחש באזניו שיש לו פגישה דחופה בבית אותו היהודי, הרבי רמז לו שהכל בסדר.
הרבי לקח את טליתו, והניחה על כתפיו כעומד להתפלל, אך לפתע עשה תנועות כאילו שאינו חש בטוב, והוא נצרך להיכנס לנקיות, ונכנס מהר לחדרו, ורמז הרבי למקורבו שימתין לו בחוץ. מיד כשנכנס הרבי לחדרו, יצא מפתח אחר לעבר המונית המחכה להם בחוץ, והבין האיש הזה, כי אם היה הרבי יוצא כרגיל למונית, היו כולם באים לבדוק להיכן הרבי נוסע, והיו יכולים להיוודע, והוא לא היה רוצה שידעו ממטרת נסיעתו, ותיכף ומיד נכנסו למונית ונסעו למחוז חפצם.
כשהגיעו, אמר למקורבו שימתין עליו בחוץ, והרבי נכנס בפנים ושהה שם זמן רב – כשכל אנשי שלומו מדמים שהרבי עדיין בחדרו לנקיות. לאחר זמן יצא הרבי ואמר למקורבו שיגש לביתו של פלוני שנקב בשמו, ויביא לו מה שימסור לו. הלה עשה מיד כמצווה, והלך לביתו של ההוא, ונתן לו מעטפה עבה חתומה שהיה ניכר שיש שם סכום גדול מאוד, ואמר לו לשמור על הכסף ולמוסרו מיד לידי הרבי. וכמצווה מסר את המעטפה מיד להרבי, והרבי נכנס שוב לאותו בית, ולאחר זמן יצא וחזר למעון קדשו.
לאחר זמן בירר הגבאי מה אירע שם ונודע לו כל הענין הנפלא – הרבי הצליח להשכין שם שלום בזה שאמר לאשה שאם היא מתחייבת לחזור לביתה כרגיל עם ילדיה – אזי הוא מתחייב להחזיקם על חשבונו ולכלכלם במשך עשר שנים תמימות! ומיד כשהאשה הסכימה, הרים הרבי טלפון לאחד מעושי דברו, והלה נתן מיד סכום עצום מאוד לשם ההתחלה שיהיה להם כסף מזומן. אח"כ נודע לו שאכן השלום בית חי וקיים, באהבה ואחוה בשלום וריעות, כשמחסורם כל השנים היו על כתפי הרבי…
* * *
את הסיפור הבא שמעתי מיהודי ששמעה בעצמו מבעל המעשה – אחד ממקורבי הרה"ק מטאהש זי"ע: פעם אחת כשחזר הרבי מנסיעה ארוכה, היה זה בליל שישי, והרבי המשיך את הנהגתו הקדושה כל יום שישי ושבת קודש שלאחריה, וקיבל את הקהל במוצאי שבת עם בגדי שבת עד שעה שבע [ביום ראשון בבוקר!], כשעדיין לא נתן תנומה לעיניו מאז ליל שישי, ואז קרא הרבי אליו את אותו מקורב – המספר – ואמר לו שהוא מאוד עייף מכזה עבודה, והוא מבקש ממנו שלא יתן לשום אדם להיכנס אליו עד השעה אחד בצהריים. המקורב אמר להרבי: בוודאי אשמור על הרבי – באמת מגיע להרבי שיתן קצת תנומה לעיניו לאחר כזה עבודה – והרבי יכול להיות סמוך ובטוח שהכל יהיה בסדר ואף אחד לא יכנס, והרבי נכנס לחדרו.
כעבור כמה שעות הגיע אחד מהמקורבים, וביקש להיכנס אל הרבי בדחיפות, אך השומר מיאן להכניסו בתוקף, ואמר לו שהרבי ציווה שלא ירשה לאף אחד להיכנס. אך הלה התעקש להיכנס, ואמר להשומר: אני מכיר את הרבי – יתכן מאד שהרבי לא יושן… ולאחר הפצרות מרובות אמר לו שיפתח את הדלת קצת, ואם יראה את הרבי נח, אז יצא מיד, ואם לא, אז הוא יגש להרבי. בלית ברירה הרשה לו לפתוח את הדלת, וראו שהספה בחדרו של הרבי ריק – הוי אומר שהרבי לא נח – וכשנכנסו פנימה, ראו את הרבי עומד ליד הסטענדער, כשרגליו בתוך גיגית מלאה מים קפואים! ואומר תהלים בהשתפכות הנפש…
אז ניגש אליו המקורב, והרבי הורה לו להמתין קימעא עד שיגמור הקפיטל, ואז אמר המקורב להרבי את הדבר שהיה נצרך לו, והרבי השיב לו, ויצא מחדרו של הרבי. לאחר כך שאל הרבי את מקורבו: למה נתת להאיש להיכנס, הרי ביקשתי ממך שלא תכניס שום אדם לכאן, ועכשיו ראה הלה מה שעשיתי פנימה…
סיפר לו הלה את כל המעשה, שהמקורב ההוא התעקש להיכנס, כי היה לו דבר דחוף ולא יכולתי לסרב, והרבי הבין לרוחו. ואז שאל המקורב את הרבי: רבי! אינני מבין, הלא הרבי היה עייף מאוד ואמר שהוא רוצה לנוח, ולמה באמת לא נח הרבי, אמר לו הרבי, אני אמרתי שאני רוצה לנוח?! אמרתי שאני עייף ויגע…
* * *
גיסי החשוב הרה"ג ר' אלכסנדר בלויא שליט"א ראש ישיבת סקווירא – מונטריאל סיפר לי עובדא נפלאה:
לפני שנים הגיע בחור מחסידי סאטמאר ללמוד בישיבתו של הרה"ק מטאהש (שליט"א) [זי"ע]. הוא היה בחור חשוב, למדן גדול ומתמיד עצום, ולמד בריתחא דאורייתא. הבחור הזה הרים את קרנה של הישיבה – המגידי שיעורים והבחורים, כולם היו משתעשעים עמו. ברם, בכל עת, כאשר היה מופיע העיתון "דער איד", היה הבחור קורא אותו מהחל ועד כלה חוק ולא יעבור.
המשגיחים בישיבה ניגשו אל הבחור ועוררו את תשומת לבו, שישנו תקנה שקבע האדמו"ר מטאהש (שליט"א) [זי"ע] שאסור לקרוא עיתונים בישיבה. אך הבחור אמר להם שהוא רגיל לקרוא את העיתון, ואינו מסוגל להתאפק. כששמע המשגיח הגה"צ רבי אלימלך טירנויער שליט"א את דבריו, הלך אל הרבי (שליט"א) [זי"ע] לשאול אותו כדת מה לעשות בנידון.
אמר לו הרבי, שינסו שוב עם כל הכוחות שהבחור יפסיק לקרוא את העיתון, ואם הדבר לא יעלה בידם, יש לסלק את הבחור מכותלי הישיבה! המשגיח נשתומם מאוד לשמוע את דברי הרבי – ובפרט שהרבי בטוב לבו לא סילק כ"כ מהר בחור מהישיבה, אפי' בחור חלש – ואמר להרבי בתמיהה: האם את הבחור הזה רוצה הרבי להרחיק מהישיבה? – והלא הוא הבחור הכי טוב בישיבה! אך הרבי בשלו: אינני רוצה לשמוע כלום! בחור הקורא עיתון, אינני רוצה להחזיק בישיבה!…
ניסו איפוא המשגיחים שוב ושוב לשכנע את הבחור שיפסיק לקרוא את העיתון, והתרו בו שאם לא יפסיק יצטרך לחפש ישיבה אחרת, אך הבחור התעקש בשלו, ואמר להם שהוא מצידו ממשיך לקרוא, ולא איכפת לו מכלום.
המשגיח ראה שכמעט אפסה התקוה, ונכנס שוב אל הרבי בראש משלחת חשובה, להסביר להרבי שמדובר בבחור מיוחד שמרים את קרנה של הישיבה כולה, ובזכותו שמעה של הישיבה יצאה לשם ולתהילה בראש כל חוצות, ובפרט שהעיתון שהוא קורא הלא הוא עיתון בתכלית הכשרות – יש שם קצת חדשות וכמה סיפורים ודברי תורה – ואין שם דעות כוזבות וכדומה – וכי לא הפסד גדול לזרוק כזה בחור מהישיבה – שאלו את הרבי?
אמר להם הרבי: הבה ואסביר לכם – הבעיה שלי אינו משום שאני חושש שיש שם דעות כוזבות או דברים שאינם כשרים וכדומה, רק הבעיה הוא דבר אחד – הלא בכל שבוע ושבוע קורים מקרים שונים, ברם, דרך העולם הוא שבשבוע אחד קורים הרבה מאורעות ויש הרבה חדשות, ובשבוע שלאחריה לא קורה כמעט כלום ואין הרבה חדשות, אשר על כן, היה מן הראוי שהעיתון בשבוע אחד יהיה מלא, ובשבוע השני יהיו עמודים ריקים, ברם אף פעם לא ראיתי שבשבוע שלא אירע כלום יהיה עיתון עם עמודים ריקים – בכל שבוע ושבוע כל הדפים מלאים! אלא מאי, על כרחך שהוא מלא שקר – כדי למלאות את החלל…
* * *
והמשיך הרבי ואמר: הלא התכלית של לימוד התורה הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, והלא כתוב בתורה (שמות כ"ג, ז'): מדבר שקר תרחק, ובחור שאינו מרחיק עצמו מן השקר, אינני רוצה להחזיק בישיבתי! – כאשר יופיע עיתון, שבשבוע אחד יהיו הדפים מלאים, ובשבוע השני יהיו העמודים ריקים, אז יהיה אפשר לדבר…
* * *
מתוך דברי תורה ש"ק פרשת בא תשע"ג
לפני שנים רבות נחלה אבי מורי ז"ל בפתע פתאום ל"ע, והרופאים אפסה תקוותם לרפאותו, ולא נתנו לו סיכויים לחיות יותר מחצי שנה רח"ל. כששמע אבי מורי ז"ל את דבריהם המחרידים, ביקש ממני לנסוע לקנדה אל מרן אדמו"ר מטאהש (שליט"א) [זי"ע] – שאבי מורי היה מהעשרה ראשונים אצלו אחרי המלחמה הנוראה – להזכירו אצלו שיפעול עבורו ישועה.
נכנסתי אל האדמו"ר מטאהש (שליט"א) [זי"ע], והזכרתי לו שאבי היה גר בקנדה אחרי המלחמה, בטרם נסע להתגורר באמריקה, ובעת שהקים הרבי את בית מדרשו בעיר מונטריאל – לפני שבנה את קרית טאהש המעטירה – היה אבי מה"מנין" שלו, ועמד על ימינו במסירות נפלאה. הרבי מטאהש היה אוכל בין פסח לשבועות רק מצות, ובקנדה לא היה שייך למצוא אז מצות, נסע אז אבי במיוחד לאמריקה להביא מצות להרבי.
כששמע כן הרבי אמר לי מיד: אמת נכון הדבר! ואני חייב לו הכרת הטוב – ולא רק לאביך אני חייב הכרת הטוב, כי אם גם לזקנכם הגה"ח רבי צבי הירש פרידמן זצ"ל ממאנדאק – ממנהיגי לשכה המרכזית (הקאנצעלייא) באונגריה – אני חייב הכרת הטוב שעזר לזקני הרה"ק מטאהש זי"ע.
אח"כ הזכרתי אצלו את אבי, ואמרתי לו שהרופאים מיואשים ממצבו, ולא נותנים לו סיכויים לחיות יותר מחצי שנה. מיד ביטל הרבי את דבריהם ואמר לי "מה הם יודעים הרופאים"…
ואדהכי והכי החל לשאול אותי על מצב משפחתנו – בכמה שמחות אבי ז"ל השתתף, ובתוך דבריו שאל אותי אם אבי השתתף אצלי בסנדקאות ותגלחת הילדים, אמרתי לו שעוד לא. אז אמר לי הרבי שאבי עוד יזכה להשתתף בסנדקאות אצלי, ובכמה תגלחות אצל ילדיי…
ויהי לפלא, שאבי חי אחרי הסיפור ההוא עוד שבע שנים! והוא זכה להיות סנדק לאחד מבניי, והשתתף אח"כ בתגלחת של שני בניי, וכשבני הצעיר ידידי' יהודה ני"ו נעשה בן שלש, היה אבי שוכב בבית החולים על ערש דווי רח"ל, והבאנו את הילד אצלו בבית החולים, ואבי ז"ל התאמץ בשארית כוחותיו, וערך לו את התגלחת כשהילד יושב על מיטתו, וזמן קצר אח"כ השיב אבי את נשמתו הטהורה ליוצרה. אז הבנתי מה שאמר הרבי (שליט"א) [זי"ע] שהוא עוד יהיה ב"כמה" מעמדי תגלחת…