הרב אברהם פוקס
"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" (כא, א)
זה קרה לי לפני כחודש, בליל בדיקת חמץ, הכנות אחרונות לחג הקרב ובא, בדיקת החמץ הסתיימה לה זה מכבר, ואני שם את פעמי לחנות ההלבשה לקחת את החליפה החדשה שקניתי לכבוד החג, ונשארה שם לאי אלו תיקונים. החנות עמוסה בלקוחות, המוכר בפנים מסבירות ומאירות עובר מקונה לקונה, הרוגע שעל פניו מלמד שהוא מורגל בכגון דא.
לזה הוא מלביש את הקפט'ן המוזהב, לאברך צעיר שמודד בהתרגשות את הקיטל המבריק שילבש לראשונה בחייו בליל הסדר, מסייע בבדיקת האורך, המתאים הוא אם לאו, ממש עבודת המידות… אני מחכה לתורי תוך שאני סוקר במבטי את מיני המלבושים הקיימים בחנות, דומה שכל החסידויות ימצאו פה את לבושם, חלק, פרחוני, מוזהב, לבן ועוד.
ואז נפל מבטי עליו, נער צעיר שטרם הגיע לגיל מצוות, דומה שאינו מהסביבה הטבעית של חנות זו על כל מלבושיה של אנשי ירושלים וחוגי הקנאים, פיאותיו סדורות לו היטב מאחורי אוזניו, עומד בביישנות כמכיר בכך שאין זה מקומו הטבעי, מחזיק בידו קפט'ן מוזהב, ועומד בתור לתשלום.
זה היה נראה די מוזר, מה לו או למי ממשפחתו ולכתונת פסים. לו היה זה חודש קודם, זה היה מובן, חשקה נפשו להדמות לחוגי הקנאים, לפחות בפורים.
אבל כעת, חודש לאחר פורים? השארתי את הספק בליבי, כל אחד וענייניו הוא. התור מתקדם במהירות והנה, אני מקבל את שלי, משלם ויוצא לדרכי, במסדרון היציאה מהחנות אני מבחין בו שוב, רכון על פנקס הצ'קים שהצמיד לקיר וכותב את סכום התשלום, המסדרון היה די צר ואני נזהר שלא להיתקל בו כדי לא להפריע בכתיבת הצ'ק.
עיני נופלות על הצ'ק ושם בעליו מתנוסס למולי, אני ממשיך ללכת וקולט לאחר רגע, במי מדובר ומיהו בעל הצ'ק, אחד מחברי הילדות שמתגורר איתי בשכונה, אברך ליטאי מבית ומלידה, הוא בטח לא לובש זאת…
לא יכולתי לכבוש את סקרנותי, צלצלתי אליו ואמרתי לו בהלצה: ר' נתנאל, גנבו לך את פנקס הצ'קים וכרגע קונים בו כתונת פסים… הוא משתהה רגע בתגובתו, מעכל את הדברים, ואז פולט במהירות, מה כתונת פסים, שלחתי את הבן שלי לקנות קיטל לבן מבריק לאבא שלי!! הוא מוודא שוב את אשר שמע ומסיים במהירות את השיחה. לאחר דקותיים הוא חוזר אלי ומספר לי את 'נס ההצלה של הקיטל'.
אני נמצא כבר אצל אבי מורי שיחי' בצפון הארץ שאצלו נחוג את חג הפסח בעז"ה, בימים האחרונים חשבתי רבות על איזו מתנה נאה לתת להורי שיחיו, וזה להזכירכם לאחר זמן רב שלא חגגנו או שבתנו יחד, עקב המגיפה שפקדה את העולם כולו, ובחסדי ה' נחגוג את החג, כבשנים עברו.
פתאום נזכרתי שלפני שנתיים כשהייתי אצל הורי בליל הסדר ושחו אודות הקיטל שאבא לובש, הוא אמר שיש קיטל יפה מבריק ומרשים, ממש מלכותי ומתאים לליל הסדר, שבעיקר מצוי הוא אצל קהילות החסידים.
ביררתי אצל אמי שאכן עדיין אין לו קיטל שכזה, כמו גם מידת החליפה, וקניתי לו למתנת חג. ואכן לפני כמה שעות הגעתי עם חלק ממשפחתי לבית הורי, כששאר בני המשפחה מתעתדים לבוא למחרת בערב החג.
וכשנתתי לאבי את מתנת החג, זה שימח אותו ביותר, הוא נהנה מהקיטל וההפתעה גם יחד, ושמחתי גם אני על מצוות כיבוד אב בהידור שזכיתי לקיים. אלא שלאחר מדידה קצרה התברר שלא מידות חליפתו כמידות הקיטל, והוא צריך מדה אחת יותר גדולה.
התקשרתי לבעל החנות, הסברתי לו שאני לא יכול להגיע להחליף לפני החג, ואם יש אפשרות שאשלח את אחד מילדי לקחת קיטל נוסף ואת הראשון אחזיר מיד לאחר החג. בעל החנות ברוב טובו הסכים לבקשה, תוך שהוא מתנה זאת בצ'ק פיקדון. בלחץ הקונים שהיה בחנות, הוא לא שם לב שהוא נותן לבן שלי במקום קיטל, משהו אחר לגמרי, אלא שבורא עולם, מלבד זה שרצה שאזכה לקיים מצות כיבוד אב ואם כראוי, רצה שגם אתה תזכה ותסייע לקיים מצוה זו, תודה רבה לך, סיים בהקלה.
ולמה נזכרתי עכשיו בסיפור הזה, כי בפרשת השבוע שלנו, בפסוקים שעוסקים בטומאת הכוהנים ,רש"י מפרש "אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים". דהיינו שהקב"ה אומר למשה להזהיר את הגדולים לשמור על הקטנים לבל יטמאו. מקשה על כך רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בספרו אזנים לתורה: מדוע דווקא במצוה זו שעוסקת בטומאת הכהנים מזהירים הגדולים על הקטנים? הלא את כל התורה כולה עליהם להנחיל להם! והוא תירץ ואמר, כי אנו רואים יסוד גדול מאד בענייני חנוך, מתוך הדברים הללו:
כאשר אב אומר לבנו לא לגעת באבן בשבת, הוא מרים את עיניו ורואה שכולם לא נוגעים. כאשר אב מסביר לבנו לא לאכול מאכל שאינו כשר, הוא מתבונן סביבו, ורואה שאכן כולם אינם אוכלים אוכל שאינו כשר. כל איסור אחר ילד מבין – אסור לאכול ללא ברכה, אסור לטלטל מוקצה, כי גם כל החברים שלו נוהגים איסור בדבר. לא כן במה שנוגע לאזהרות הכהנים על הטומאה. החברים שלו בכיתה אינם כהנים, ויש מקומות שהם הולכים, והוא כהן אסור לו ללכת. כשצריכים להילחם נגד "כולם", באה התורה ומזהירה "אמר ואמרת", להזהיר גדולים על הקטנים.
לפעמים הסתכלות חיובית וראיית השגחה פרטית בכל אשר קורה עמנו – אין עוד מלבדו! היא גם כן במצב של 'להילחם נגד כולם' -כל החושים והסימנים מראים אחרת, אבל בכל זאת, לראות את הטוב שבכל דבר. וגם ובעיקר בדברים 'של סתם', שיש מי שדואג שנירדם ולא נראה את ההשגחה הפרטית שמלווה אותנו בכל צעד ושעל כלל בכלל.