סימן רס"ג /// סעיף טז יז
- אם הגיע לביהכ"נ לפני שהציבור אמרו ברכו, והוא עדיין לא התפלל מנחה, יוכל להתחיל ולהתפלל מנחה, על אף שהוא יודע שבאמצע המנחה שלו הציבור יתחילו להתפלל מעריב, משום שהוא התחיל להתפלל בהיתר, ועוד אומר המ"ב מכיון שלהתפלל מנחה כשהציבור מתפללים של שבת, זה רק חומרא, ומ"מ מסיים המ"ב שעדיף שמלכתחילה יתפלל הכל מחוץ לביהכ"נ.
- מי שקיבל שבת הרבה זמן לפני השקיעה, בין ע"י מזמור שיר ובין ע"י תפילה, מותר לו לומר לישראל אחר לעשות לו מלאכה, משום שלישראל הזה מותר לעשות מלאכה עכשיו, ומותר להנות מהמלאכה בין בשבת ובין בחול.
- אם האבא קיבל שבת האם יוכל לומר לבנו שלא קיבל שיעשה לו מלאכה, החות יאיר סובר שלא יכול, משום שהוא מצווה על שביתת בנו, משא"כ השבה"ל סובר שמותר לו לעשות מלאכה, משום שהבן לא קיבל שבת.
- מי שממשיך את השבת במוצ"ש, וחבירו הוציאה והבדיל, מותר לו לומר לחבירו שיעשה לו מלאכה, ומותר לו גם להנות מאותה המלאכה.
- אם אדם נוהג כשיטת הר"ת, דעת השבה"ל שאסור לו לומר לחבירו שהוציא את השבת שיעשה לו מלאכה, משום שעבורו זה יום שבת.
- אם בטעות אמר ברוך המבדיל באמצע סעודה שלישית, אומר המ"ב צ"ע האם יוכל לומר רצה בברכה"מ משום שהוציא את השבת, ואומר הגרי"ש שלא יאמר רצה, אך אם יוכל לשמוע מאחר עדיף.
- מי שאמר ברוך המבדיל באמצע סעודה שלישית, אומר השעה"צ שמותר לו להמשיך לאכול, שהרי עדיין לא חלה עליו חובת ההבדלה.
- אם התפלל מעריב לפני ברכהמ"ז, ודאי שלא יכול לומר רצה אח"כ, משום שהוא הוציא שבת בתפילה.
- במוצ"ש אומר הפמ"ג שאין היחיד נגרר אחר הציבור, ולכן אפילו אם הציבור לא הוציאו שבת הוא יכול.