סימן רס"ג /// סעיף יג יד
- אדם שהגיע לעיר שאנשיה קיבלו כבר את השבת, אע"פ שהיום עוד גדול, מ"מ מכיון שאנשים העיר כבר קיבלו שבת, אומר השו"ע שהוא צריך לזרוק את מעותיו בחדרו כמו בשבת.
- אם הציבור טעה וחשב שנכנס שבת, ולכן הדליקו נרות והתפללו מעריב, ואח"כ נתפזרו העננים וראו שטעו, היות והם ציבור לא מטריחים אותם לחזור ולהתפלל, אמנם אם זה אדם יחידי שהתבלבל בזה, אומר השו"ע שכיון שהוא חשב שהוא מתפלל בחשיכה ובאמת עכשיו יום, לכן הוא כן צריך לחזור ולהתפלל.
- במקרה הנ"ל שהציבור התבלבלו, אומר הבה"ל שזה אפילו אם בתחילה הם התפללו גם מנחה אחר פלג, מ"מ לא אומרים בכה"ג תרתי דסתרי, מכיון שלמעשה שזה טירחא דציבורא.
- במקרה שהציבור טעה מה עם עשיית מלאכה, השו"ע אומר שיכולים לעשות מלאכה, משום שהם קיבלו את השבת בטעות, וי"א שאותם שהדליקו נרות אף שלא התפללו הם אסורים בעשיית מלאכה ושאר אנשי הבית מותרים, אבל אם הם התפללו ולא הדליקו נרות, הם לא קיבלו שבת, משום שההדלקה היא קבלה חזקה יותר, משום שעשית מעשה, אמנם מסיק המ"ב בשם גדולי הפוסקים שגם קבלה ע"י מעריב היא נחשבת לקבלה, כך שאסורים לעשות מלאכה, אלא שבמקום הדחק יש לסמוך על האומרים שלא קיבלו שבת בהדלקה.
- במקרה שהציבור טעה, מביא השו"ע שי"א שהנר מוקצה על אף שהוא נדלק בטעות, ולכן אפילו מי שלא קיבל שבת לא יגע בו, וגם חוששים שמא ישתמש בו, ולצורך מצוה מתיר במ"ב.
- מי שהדליק נר בע"ש בעוד היום גדול, ועשה תנאי שלא מקבל שבת, מ"מ הנר מוקצה ואין להשתמש בו.
- מי שלא התפלל מנחה, והגיע לביהכ"נ ומצא שהציבור קיבלו שבת במעריב, אומר השו"ע שלא יתפלל מנחה בבית הכנסת, אלא ילך לחוץ ויתפלל, ואין היחיד נגרר אחר הציבור אלא לעניין מלאכה, ולא לעניין תפילה,
- בהנ"ל היכן הוא יעמוד, הגרנ"ק אומר שלא יעמוד בפרוזדור של הביהכ"נ, אבל בעזרת נשים כשאין שם אנשים, יכול לעמוד ולהתפלל מנחה.
- אם אדם קיבל שבת ולא התפלל מנחה, הוא הפסיד את המנחה, ויתפלל מעריב שתיים, הראשון לשם מעריב, והשני לשם תשלום למנחה, ואם שינה בעוד היום גדול וחשב שהראשון הוא מנחה, אומר המ"ב שאפשר שיצא משום שזה שמן מנחה.
- מי ששמע ברכו, ולא מתכוין לקבל שבת ע"י אמירת הברכו, במ"ב משמע שהוא מקבל את השבת, אמנם הגרמ"פ כותב בפשט המ"ב שמועילה כונתו שלא לקבל שבת.