מה הם התנאים הדרושים להכשיר תקיעות בשופר שיש בו נקב? │ והיכן המקום שבו צריך השופר להיות שלם? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקפ"ו סעיף ז']
תקיעה בשופר מנוקב
שופר שניקב ולא סתמו את הנקב, אפילו שהקול של השופר נשתנה בגלל הנקב, השופר כשר, משום שכל הקולות כשרים בשופר, אבל אם יש שופר אחר, אין לתקוע בשופר הנקוב, כיוון שיש אומרים, ששופר נקוב פסול כמו שופר שנסדק, ויש לחוש לשיטתם לכתחילה, אבל לפי השולחן ערוך, מותר אפילו לכתחילה לתקוע בשופר שיש לו נקב, ואפילו שנשתנה קולו.
ביאור השיטות בעניין שופר שניקב
יש בסעיף זה שתי שיטות, והמחלוקת של שתי השיטות תלויה בביאור דברי הגמרא, מבואר בגמרא, ששופר שניקב בו נקב וסתם את הנקב, נחלקו בזה תנא קמא ורבי נתן, תנא קמא סובר, ניקב השופר וסתם אותו, בין אם הוא סתם את הנקב במינו של השופר, ובין שלא במינו, פסול, ורבי נתן סובר, במינו כשר, שלא במינו פסול, ולהלכה נפסק כדעת רבי נתן, עוד מבואר שם בגמרא, שלשיטת רבי נתן שמכשיר כשסתם את הנקב במינו, כל זה דווקא כשנשאר בשופר רוב שלא ניקב, אבל שופר שרובו ניקב, פסול.
ונחלקו הראשונים בדעת רבי נתן, הרמב"ם וסייעתו סוברים, שרבי נתן מכשיר רק באופן שכשסתם את הנקב, הקול של השופר חזר להיות כמו שהיה לפני שהוא ניקב, ואפילו הכי זה כשר רק כשסתם את הנקב במינו, נמצא שלפי השיטה הזאת, דהיינו, הרמב"ם וסייעתו, לפי רבי נתן, כדי שהשופר יהיה כשר צריך ג' תנאים:
א. אינו מעכב את התקיעה.
ב. סתם את השופר במינו.
ג. רוב השופר נשאר שלם וניקב רק במיעוטו.
אבל אם חסר אחד מן התנאים הללו, השופר פסול, וזו השיטה העיקרית המובאת כאן בשולחן ערוך.
שיטה נוספת החולקת היא שיטת הרא"ש וסייעתו הסוברת, שרבי נתן שמכשיר כשסתם את הנקב במינו של השופר, הוא מדבר גם באופן שזה מעכב את התקיעה, ודווקא כשסתם במינו ובנשאר רובו, נמצא שלפי שיטתם, כדי להכשיר את השופר, מספיק שני תנאים:
א. מינו.
ב. נשאר רובו.
ואפילו אם זה מעכב את התקיעה, ואם זה לא מעכב את התקיעה, כשר אפילו אם סתם את הנקב שלא במינו, והשולחן ערוך מביא בסוף הסעיף את שיטת הרא"ש בשעת הדחק, שאם אין לו שופר אחר, אפשר לסמוך בדיעבד על שיטת הרא"ש, ולהכשיר שופר שניקב במיעוטו והוא סתם אותו במינו, אפילו אם הוא מעכב את התקיעה, או אם אינו מעכב את התקיעה אפילו שלא במינו.
תקיעה בשופר שרובו נקוב
שיטת השולחן ערוך, ששופר שניקב ולא סתם אותו אפילו שהשתנה קולו, כשר, אפילו לכתחילה, כיוון שכל הקולות כשרים בשופר, וכתב הפוסקים, שאפילו אם לא נשאר בו שיעור תקיעה, כלומר, אין באותו שופר טפח שלם בלי נקבים, גם כן כשר, וכתבו האחרונים, שאם היה רוב השופר נקוב, אפילו שנשאר בו שיעור של תקיעה שלם, גם כן פסול, כי רובו ככולו, ונחשב השופר נקוב לגמרי, וגם לשיטה זו המחמירה, כל זה אמור רק באופן שהקול נפגם ונשתנה קול השופר, אבל אם קול השופר צלול, הנקב הזה לא נחשב ותוקעים בשופר לכולי עלמא.
החלק שבו צריך השופר להיות שלם
צריך שיהיה רובו של השופר שלם, דהיינו באורך השופר לצד פיו, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שהמקור לדין הזה הוא מהב"ח והפרי חדש, ומבואר בפרי חדש, שהרוב הדרוש לשופר, אינו רוב השטח של השופר, אלא רוב אורך השופר, ורוב זה צריך להיות סמוך למקום הפה, נמצא שרוב השופר ממקום הפה והלאה, צריך שלא יהיה בו נקב סתום לשיטה זו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א