כיצד ינהג בעל תוקע שיוצא לו קול צרוד בתקיעות? │ האם מותר לתקוע בשופר שיש בו נקב? │ וכיצד סותמים נקב שבשופר?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקפ"ו סעיף ו']
קולות השופר
כל הקולות כשרים בשופר, בין אם יוצא קול דק, ובין אם יצא קול עבה, ואם הבעל תוקע מתחיל לתקוע בשופר, ובהתחלה יוצא לו קול עבה, ובאמצע משתנה לקול דק, וכן להפך, שיטת המהרי"ל דיסקין להקפיד, שהשופר יהיה אותו קול מתחילתו לסופו, ויתכן שהחשש שלו היה, שאם הקול משתנה, זה כבר נהפך להיות חשש של 'שברים', ולא תקיעה, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שהרבה מגדולי ישראל לא הקפידו על כך, משום שכל הקולות כשרים בשופר ואפילו אם הקול משתנה באמצע, וצריך הבעל תוקע לדעת, שכאשר הוא מתחיל לתקוע ויוצא לו קול צרוד, שימשיך באותו קול עד הסוף ולא ינסה לשנות אותו, כי ברגע שהוא מנסה לשנות אותו, כגון להגביה או להנמיך, או לעשות קול יותר טוב, לפעמים זה עלול להיות גרוע יותר.
תקיעה בשופר שיש בו נקב
שופר שיש בו נקב ולא סתמו אותו, אפילו שנשתנה קולו מחמת הנקב, השופר כשר, ויש שיטה החולקת וסוברת, שבאופן כזה השופר פסול, ומוסיף המשנה ברורה, שאם הקול נשאר אותו קול בדיוק גם כשיש בו נקב, גם לשיטה הזאת השופר כשר, אבל אנחנו מקפידים שלא יהיה שום נקב בשופר, ולכן, ממלאים אותו במים כדי לבדוק האם הוא אטום לגמרי, אבל זה לא מעיקר הדין, שהרי מעיקר הדין, גם אם יש בו איזה שהוא נקב, אם קולו לא משתנה מחמת הנקב, התקיעה בו כשירה, וכנ"ל, ומובא כאן בהערה בשם שו"ת 'שבט הלוי', שמביא אסמכתא למנהג שלנו שאנו נוהגים שהשופר יהיה סתום לגמרי ללא שום נקב, על פי מה שכתוב בנביא זכריה, 'וה' אלקים בשופר יתקע', מה שופר של הקב"ה שלם, אף שופר של ראש השנה יהיה שלם, אבל זה הידור בעלמא.
אופני סתימת נקב שבשופר
שופר שיש בו נקב והחליט לסתום אותו, וגרם לעצמו בעיה בכך שסתם אותו שלא במינו, אף על פי שזה לא מעכב את התקיעה כיוון שחזר הקול שלו כמו שהיה בהתחלה, בכל זאת השופר פסול (ומבואר במשנה ברורה, שיותר טוב שלא היה סותם אותו, כי אין בזה חיסרון לפי שיטת השולחן ערוך) וסתימה שלא במינו, מובא כאן בהערה, שיש בזה נידון בראשונים, יש שיטת הראשונים הסוברת, שכל מיני השופר נחשבים מינו של השופר, ואפילו כאשר מדובר בשופרות שפסולים לתקיעת שופר, בכל זאת זה נקרא מינו של השופר אלא אם כן הוא סתם את זה בזפת ושעווה, שהם דברים שאינם קשורים לשופר, שזה נקרא שלא במינו, ומובא כאן צד נוסף, שסתימה שלא במינו הכוונה היא, לסתום במיני שופר הפסולים לתקיעת שופר, כגון מיני שופר של פרה, או של שאר בעלי חיים שפסולים לתקיעת שופר, ואם סתם את נקב השופר במין של השופר, אם נשאר רובו של השופר שלם, והנקבים שנסתמו לא עיכבו את התקיעה, אלא חזר קולו של השופר להיות כמו שהיה לפני שניקב, כשר, ואם חסר אחד מג' התנאים, פסול,
כלומר, לפי השיטה הראשונה המובאת בשולחן ערוך, אדם שסתם את הנקב שבשופר, כדי שהשופר יהיה כשר צריך ג' תנאים:
א. יסתום אותו במינו של השופר.
ב. שישאר רובו של השופר שלא היה בו נקב.
ג. חזר קולו להיות כמו שהיה.
ובשעת הדחק כשאין לו שופר אחר אלא רק את השופר שהוא סתם, כאן אפשר לסמוך על השיטה החולקת על השיטה הראשונה, וסוברת, שאם נתקיימו שני תנאים, דהיינו, שהסתימה במינו של השופר, וכן רובו של השופר נשאר שלם, אפילו אם לא חזר קולו כמו שהיה לפני הנקב, כשר, וכן יש להכשיר אם סתם אותו שלא במינו, רק צריך שישתייר רובו, ושחזר קולו להיות כמו בהתחלה לפני הנקב.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א