סימן רס"ג /// סעיף ה'
- כשמדליקה את הנרות מברכת "להדליק נר של שבת", ומבאר המ"ב שעל אף שמדליקים ב' נרות, בכל אופן אומרים נר בלשון יחיד, משום שמעיקר הדין סגי בנר אחד.
- היות ואשה שמדליקה נרות היא מקבלת את השבת, אם היא צריכה להדליק ולנסוע, היא יכולה לעשות תנאי כשהיא מדליקה היא תאמר שהיא לא מקבלת שבת בהדלקה הזאת, ואז היא יכולה להדליק ולברך והיא לא תקבל שבת, ויכולה לנסוע ולחלל שבת, עד שתקבל בפה ככל אדם שמקבל שלא ע"י הדלקת הנרות.
- הגרי"ש כותב שקטן לא יכול להיות שליח של הגדול להדליק בעבורו נרות שבת, משום שאין הקטן יכול להיעשות שליח לדבר מצוה של הגדול.
- אם יש נרות שדולקים כבר, והם מכוסים עם כיסוי, והאשה רוצה לגלות את הנרות כך שעי"ז יהיה אור ע"י הנרות, אומר הגרש"ז שאין זה נחשב להדלקת נרות שבת.
- השולח את חבירו להדליק בעבורו נרות, והמשלח לא נמצא במקום ההדלקה, אומר הגריש"א שאין המשלח יוצא יד"ח, כדמצינו בנר חנוכה, והגרמ"פ סובר שהמשלח לא צריך להיות בבית, אלא יוצא מדין ערבות, והגרש"ז הסתפק בזה האם אפשר לדמותו לנר חנוכה.
- ???? נראה סותר את הקטע הקודם כשהמשלח לא נמצא בבית, דעת הגריש"א שהשליח יברך וידליק בשביל עצמו בביתו, ואח"כ ילך לבית המשלח וידליק שם בלא ברכה משום שבברכה שבירך בביתו הוא הוציא את ההדלקה שבבית המשלח.
- כשמדליקה האשה נרות ביו"ט האם מברכת שהחיינו, דעת הפרי יצחק הערוך השולחן הגרמ"פ והסטיפלער שמברכות שהחיינו בשעת ההדלקה שכן המנהג במשך מאות שנים, אמנם הגרי"ז חולק וסובר שלא תברכנה בהדלקה מכיון שאז זה זמן של תוספת יו"ט ואין לברך שהחיינו על זמן התוספת, ועוד שהרי מעיקרא הברכה הזאת של שהחיינו ניתקנה על היין ולא על הנרות.
- אמנם אם האיש הוא זה שמדליק את הנרות, אומר הסטייפלער שודאי שהוא לא יברך את השהחיינו על הנרות, אלא על הכוס יין של קידוש, וכ"כ המטה אפרים.
- מתי מברכת על ההדלקה, הרמ"א מביא שי"א שמברכת קודם ההדלקה, כשאר כל המצוות שמברך עובר לעשייתן, וי"א שמברכת לאחר ההדלקה, משום שאם תברך היא מקבלת שבת ושוב אסורה להדליק, ולמעשה האשכנזים נהגו לברך לאחר ההדלקה, וכדי שיהיה עובר לעשייתן לא תהנה מהנרות עד לאחר הברכה, ע"י שתשים את הידים על הפנים, אחרי ההדלקה עד שמסיימת את הברכה, ואז מורידה את הידיים וזה נחשב לעובר לעשייתן, ואומר הרמ"א שכן נוהגים, ובני ספרד נוהגות כהדעה הראשונה.
- אשנזיה שנוהגת להדליק קודם הברכה, וטעתה ובירכה קודם ההדלקה דעת הגרש"ז שיכולה להדליק כמה נרות שהיא רגילה כל שבת, משום שמוכחה מילתא שהיא טעתה, ואינה מעוניינת לקבל את השבת עד שתיגמור את כל ההדלקה, אמנם אם טעתה ובירכה באמצע ההדלקה, סובר הגרש"ז שלא תמשיך להדליק.
- מי שלא בירכה בשעת ההדלקה, כותב הדברי מלכיאל שיכולה לברך כל זמן שהנרות דולקים, משום שכל הענין של הנרות הוא שלום בית, ולא יהיה הבית חשוך, וממילא המצוה נמשכת כל זמן שהנר דולק, ולכן יכולה לברך.