סימן תל"ב /// סעיף א'
- לפני שמתחיל לבדוק את החמץ צריך לברך על ביעור חמץ.
- מה שמברכים על ביעור על אף שהוא לא מבער כעת, זה משום שהבדיקה היא לצורך הביעור, ואין מברכים על בדיקת חמץ, משום שזה לא גמר מצוותו, ולא מברכים על ביטול חמץ, משום שעיקר הביטול הוא בלב ולא מברכים על דברים שבלב.
- מי שבטעות בירך לבער חמץ יצא.
- מי שבירך 'על בדיקת חמץ' אומר הפמ"ג שלא יוצא יד"ח.
- מה שלא מברכים שהחיינו על הבדיקה, הרא"ש מבאר לפי שמטרת הבדיקה היא לצורך החג, א"כ סומכים על השהחיינו של החג, הטור כותב לפי שאין המצוה תלויה בזמן שהרי המפרש ויוצא בודק אפילו מר"ה, האבודרהם כותב לפי שברכת שהחיינו מברכים על דבר שיש בו שמחה, וכאן יש עצב ששורף את ממונו, עוד כתב האבודרהם שמברכים שהחיינו רק על מצוה שהיא גמר המצוה, משא"כ כאן השריפה היא הגמר, המאירי כותב לפי שלא מברכים שהחיינו אלא על מצוה בעצם, וכאן המצוה היא רק למנוע שלא תעבור על עבירה בחג.
- המ"ב מביא שי"א שטוב ליטול ידיים לפני הבדיקה משום נקיות, והפמ"ג אומר שגם בני הבית שבודקים איתו יטלו ידיים על אף שאינם מברכים.
- מי שנטל ידיו לפני מעריב, ומיד אחרי המעריב הלך לבדוק, אומר הערוך השולחן שלא צריך ליטול.
- מי שבודק קודם זמן הבדיקה, כגון שהוא יוצא בשיירה, דעת הגרש"ז של"צ נטילה, משום שהוא לא מברך, ולא תיקנו את הנטילה, אלא במקום שיש ברכה.
- בעניין נטילת הידיים לבדיקה, כתב המהרש"ל שעל אף שלגבי נטילה לאכילת פירות כתוב שהרי הוא מגסי הרוח, מ"מ לגבי בדיקת חמץ, היות והיא באה מחמת הרגל והיא מצוה חשובה, לכן יש ליטול ידיים, דראוי שתעשה בנקיות.