יעקב א. לוסטיגמן
אלפים רבים מאזינים מדי יום לשיעוריו, דרך מוקד השיעורים הטלפוני של 'דרשו' ובאמצעות פלטפורמות הפרסום השונות של 'דרשו' ושל ארגונים אחרים העושים שימוש בשיעורים אלו ומפרסמים אותם בכל דרך אפשרית, בשל האהדה הרבה בה הם מתקבלים בקרב לומדי 'הדף היומי'.
מגיד השיעור שזוכה להוליך איתו אלפי תלמידים נאמנים, הצועדים איתו במעלה הדרך, ומסיימים איתו מסכת אחר מסכת, הוא הרה"ג ר' מאיר שפרכר, תלמיד חכם צעיר המתגורר באשדוד, ומשתייך לקהילת חסידי פיטסבורג.
לרגל תחילת לימוד מסכת יומא, פנינו לרב שפרכר, וביקשנו לשאול אותו כיצד הגיע למקום הזה, וכיצד הצליח להפוך בגיל צעיר יחסית למרביץ תורה בהיקף כה נרחב.
"רק מי שנסתרה בינתו יחשוב שכוחו וחכמתו עשו לו את החיל הזה", אומר הרב שפרכר, "ההשגחה העליונה גילגלה את הדברים כך, ומה' מצעדי גבר. אני לא תכננתי את זה, ולא חלמתי להיות במקום הזה, וגם היום אני נדהם שאנשים רבים באמת נהנים לשמוע את השיעורים שלי. לצד תלמידי החכמים המופלגים, גאוני ארץ ואדירי התורה שמוסרים שיעורים בהירים בהסברה נפלאה.
ובכל זאת, איך התחלת, מאיפה הכל התחיל?
"מגיל צעיר היתה לי משיכה לכיוון הזה של לשאת דברים בפני קהל, הייתי מדבר בפני אנשים בהזדמנויות שונות, אבל לא חשבתי אף פעם שההשגחה העליונה מועידה לי את הזכות להיות מרביץ תורה בכזה היקף.
"בקהילה הקדושה פיטסבורג, אליה אני משתייך, יש תקנה שתיקן מורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר זיע"א, יש סדר לימוד של 'עמוד היומי' שלומדים בקצב של עמוד גמרא ליום, ואני זכיתי למסור שם שיעור שהוקלט ונמסר והועבר בקו הקהילה של פיטסבורג. לא פעם הייתי מקבל ד"שים מבני פמלייתו של הרבי זצ"ל, שהיה מורה להשמיע את השיעורים שלי במהלך הנסיעות שנסע עמם לשמחות ואירועים, וזה נתן לי הרבה מאוד חיזוק.
"כשהתחיל המחזור ה-13 של 'הדף היומי', בשנת תשע"ב, הייתי אברך צעיר מאוד, והתארגנה קבוצת אנשים אצלנו בשכונה, שרצו לפתוח שיעור והציעו לי למסור את השיעור.
"האמת שקצת חששתי. הייתי כבר רגיל אז למסור שיעור, אבל הסתפקתי אם אוכל לעמוד בקצב של דף ליום, זה אומר להכין היטב כל יום דף חדש ולמסור את השיעור בפני קהל, כלומר להיות מוכן כראוי. כשחשבתי על פרק 'כיצד מברכין' התמלאתי חשש… האם אצליח להספיק תוך יום דף ב'כיצד מברכין' עם המושגים המגוונים של דיני ברכות הנהנין ברמה כזאת של ידע ובהירות שאוכל למסור שיעור כראוי? האם אצליח להקיף בכזאת מהירות את כל פרק 'שלושה שאכלו' בו מפורטים מקרים מורכבים בענייני זימון וברכת המזון , אלו לא פרקים קלים… ומי מדבר על מסכת שבת… האם אוכל לצלוח את כל מסכת עירובין שהיא ידועה כמסכת מורכבת במיוחד ".
"החלטתי למסור את השיעור בבית כנסת שקט ולא מרכזי, מאחר וכעת רק התחלתי לצבור ניסיון במסירת שיעורים בדף היומי. בתחילת הלימוד אמרתי לחברי השיעור: "נלמד כל יום רק דף אחד, אם נצליח, נמשיך ללמוד דף נוסף. גם אם בסוף נגלה שבהמשך אנו לא מצליחים ללמוד את אותם דפים מורכבים, נוכל לדלג עליהם, או לקבוע את הלימוד במסכת אחרת, קלה יותר".
"וכך יצאנו לדרך, כל יום הסתכלתי רק על הדף הבא, אפילו לא חשבתי מה יהיה בעוד יומיים. עוד דף, ועוד דף, והנה אנחנו כבר מתחילים 'כיצד מברכין'.
"החלטתי שאני מנסה לעבור גם את המשוכה הזאת. נכנסתי לעניין, הרחבתי את הידע שלי בנושאים שעליהם מדבר הפרק, ו… הצלחנו לעבור אותו בשלום בחסדי שמים. לא האמנתי שאנחנו כבר בפרק שביעי ושמיני והנה הגיע הסיום של מסכת ברכות.
"האמת שהייתי מאוד נרגש, כי זאת היתה הפתעה. התרגשתי שזכינו לעמוד ביעד ולהעביר שיעורים ברורים בלי "לטייח" שום דבר, וכך לסיים את כל המסכת. הרב של בית הכנסת הגר"י בן דוד שליט"א ערך עבורנו חגיגה גדולה לכבודה של תורה, ונכנסנו ללימוד של מסכת שבת בשמחה ובהתרגשות, כשהפעם אחרי שלמדנו בבהירות ובהבנה מסכת אחת כבר הייתי יותר בטוח שנזכה לחגוג גם את הסיום של מסכת שבת… אבל עדיין התפללתי שנצליח להחזיק מעמד 156 שיעורים, התחלנו את מסכת שבת בתוך ימי חול המועד של חג סוכות תשע"ג מתוך תקוה להתמיד.
"למדנו דף ועוד דף, במשך כל ימות החורף, פתחנו את השיעור כל בוקר בשעה 7.30 מזגנו כוסות קפה ותה מהבילים כדי להתחמם מעט מהצינה והרוחות המנשבות בחוץ והמשכנו ללמוד כל יום רק את הדף של היום, בלי לחשוב על המחר.
זכורה לי אפיזודה מעניינת: בליל פורים של אותה שנה הוזמנתי להשתתף אחר קריאת המגילה בסעודה עם המשפחה המורחבת, אך עדיין לא הייתי מוכן לגמרי לשיעור של מחר (של פורים בבוקר לפני התפילה..), נכנסתי לשטיבל של חסידי גור, ופתחתי גמרא מסכת שבת כדי להכין את השיעור כראוי, אך כשפתחתי את הגמרא גיליתי שמדובר בסוגיא מורכבת מאוד בדיני מוהל היוצא מן הזיתים (שבת דף קמד) והייתי חייב לשבת זמן ממושך לקול צלילים פורימיים שבקעו מכל עבר, ולעמול ביגיעה רבה על דף גמרא.
לקראת ראש חודש ניסן זכינו לשמוח בשמחת הסיום של מסכת שבת, השמחה כמובן היתה עצומה, נערכה עבורנו פעם נוספת סעודה כיד המלך לגמרה של תורה על ידי הרב של בית הכנסת שכאן המקום להודות לו על התמיכה והסיוע שלו לאורך כל הדרך
"נכנסנו למסכת עירובין עם אותה מתכונת: אנו לומדים כל יום רק את הדף של היום! כמובן הקדמתי ולמדתי את המושגים, בצורה יסודית פילסתי דרכי בין העירובין השונים, איך נראית בדיוק צורת מבוי, וכו' וכו'. לשמחתנו אנחנו נמצאים עכשיו בדור שבו יש עזרים ויזואליים בלי סוף, תמונות והמחשות עם סוגים שונים וצבעים מגוונים, והלימוד של מסכת עירובין בדורנו אינו מתקרב לקושי של לימוד המסכת הזאת לפני שלושים או ארבעים שנה.
"כשסיימנו מסכת עירובין, כבר הבנתי שהסיכויים שלנו להתמיד ולסיים את הש"ס במסגרת הדף היומי, כבר יותר מציאותיים אם הצלחתי למסור שיעור בעירובין, כבר בעצם עשיתי את 'טבילת האש' האמיתית שלי, ועכשיו אפשר כבר ללמוד כל מסכת בש"ס, להכיר אותה וגם למסור שיעורים עליה מתחילתה ועד סופה".
- כל זה היה עדיין בשיעור קטן של מספר משתתפים מצומצם יחסית?
"כן, ישבנו בבית כנסת קטן ליד הבית שלי. התחלנו עם חמישה אנשים, והגיעו עוד קצת. היינו תולים מודעות לפני כל תחילת מסכת חדשה".
- ואיך הפכת פתאום למגיד שיעור מפורסם כל כך?
"ביום מן הימים אמרו לי שבארגון 'דרשו' פותחים יחד עם 'קול הלשון' קורס מזורז שבו מכשירים מגידי שיעורים למסור שיעורים ודרשות מול המצלמה, ולאחר מכן יצלמו שיעורים שלהם ויפרסמו בפלטפורמות הפרסום של 'דרשו' ו'אחינו', וכמובן גם ב'קול הלשון'. בעידודו של אבי מורי הג"ר יעקב צבי שפרכר שליט"א מחשובי בוגרי כולל ש"ס ומרבני מכון ראש פינה החלטתי לנסות, מה יכול להיות?
"אני הייתי בטוח שהכוונה היא שישימו לי מצלמה בבית הכנסת הקטן בו אני מוסר שיעור, אני הרי ממילא אומר שיעור כל יום, אז מה אכפת לי שיצלמו אותי תוך כדי, ואם אחר כך עוד יהודי אחד או שניים יצפו בזה וילמדו תורה, והיה זה שכרי.
"היה אז ערב הכשרה ראשוני, ובסייעתא דשמיא לא יכולתי לבוא. אם הייתי מגיע לשם, הייתי מבין שמדובר על משהו אחר לגמרי, על ישיבה באולפן והקלטה מקצועית, עם השקעה מיוחדת. זה לא משהו שעושים כבדרך אגב, ולא הרי שיעור הנמסר בפני קהל כשיעור הנמסר למצלמה, זה צורת הגשה שונה ורמת מחויבות אחרת.
"אבל לא ידעתי, כי נעדרתי מאותו ערב הכשרה, וכך כשהוזמנתי לפגישה, חשבתי שעכשיו עומדים ללמד אותי איך מפעילים את המצלמה, ואני חוזר הביתה עם מצלמה וציוד שיאפשר לי לצלם את השיעורים שלי.
"הגעתי לירושלים, נכנסתי לכתובת שאליה הוזמנתי, ישב שם הנציג של 'דרשו', ר' יעקב קרישבסקי קראו לו, הוא התחיל להסביר לי במה מדובר ואני קמתי ממקומי ורציתי לצאת. זה לא מתאים לי, אמרתי לו, אני אבוא לירושלים למסור דרשות והרצאות מול מצלמה? לא חושב. אני הסכמתי לשים מצלמה אצלי בשיעור באשדוד, שיעור שאני מוסר ממילא, אבל לא לבוא לירושלים בשביל דרשות והרצאות.
"זה היה די ברור שגם הוא מבין שנפלה כאן טעות ושאני לא אמשיך עם זה, אבל הוא אמר לי: "אתה הרי מגיד שיעור ודרשן, אני ממילא יושב כאן ליד אולפן עם כל הציוד הנדרש, ויש לי זמן כי המגיד שיעור הבא צריך להגיע רק בעוד חצי שעה. אז מה אכפת לך? בוא שב מול המצלמה ותגיד איזו דרשה על מה שאתה רוצה. אף אחד לא מפסיד וכולם מרוויחים…".
"הוא היה מאוד נחמד, ואני השתכנעתי. אמרתי באמת למה לא? אני הרי אומר דרשה בכל הזדמנות, בכל אירוע שאני מגיע מבקשים ממני לשאת דברים ואני אכן נושא דברים. מה הבעיה לומר עכשיו מול המצלמה איזו דרשה שאמרתי בתקופה האחרונה?
"התיישבתי, הוא כיוון את המצלמה, הצמיד לי מיקרופון קטן ואני התחלתי לדבר, דרשתי ודיברתי, סיימתי, הוא עצר את הצילום והוריד ממני את המיקרופון, לחצתי את ידו לאות פרידה ממנו וגם מ'דרשו', ושבתי לביתי.
"הסיפור הזה נשכח ממני לחלוטין, לא חשבתי על זה יותר, ואפילו לא טרחתי לברר אם הדרשה הזאת התפרסמה או לא. אחרי שנה או שנה וחצי פתאום מתקשר אלי יהודי בשם ר' משה הרמן, מנהל מחלקת המדיה ב'דרשו'. "שלום הרב שפרכר", הוא אומר לי, "הנהלת 'דרשו' מאוד התלהבה מהשיעור שמסרת אצלנו לפני שנה וחצי מול המצלמה, אנחנו רוצים להזמין אותך להעביר תוכנית על 'מתיקות התורה'.
"התחלתי לעבוד על זה, ואז אמרו לי, שאני מוזמן למשרד הראשי של 'דרשו' ברח' הקבלן 45 בירושלים, לפגישה עם ההנהלה
"הגעתי לפגישה בהתרגשות גדולה. ארגון 'דרשו' הוא ארגון ידוע ומפורסם, בטח המנהל הוא אדם מאוד עסוק ומאוד סמכותי. אבל התקבלתי בחום, אווירה מאוד נחמדה ומזמינה, ממש הרגשתי בבית.
"המנכ"ל אומר לי שהוא צפה בשיעור שמסרתי אז באולפני 'דרשו' והחליט להציע לי למסור שיעור קבוע בדף היומי, 30 שיעורים בחודש.
"באותה פגישה עם הנהלת 'דרשו', קיבלתי בתוך שעה אחת בלבד ארגז כלים מושלם עם עצות זהב איך להגיש שיעור מול המצלמה בצורה מושלמת, והעצות הללו מלוות אותי לאורך כל הדרך איני זז בלעדיהן אפילו פסיעה אחת, כמובן עם סייעתא דשמיא גדולה. אני חושב שזהו סוד ההצלחה של השיעורים הללו.
"יצאתי משם, ומיהרתי לנסוע לכותל המערבי. ישבתי בכותל זמן רב ואמרתי תהילים. הייתי מאוד נרגש. אני? איך אני יכול למסור שיעור למצלמה? אני רגיל למסור שיעור לחמישה או שבעה אנשים, חברים מהשכונה. את השיעורים האלו המצולמים יפרסמו בכל העולם מי יודע אם אני אצליח.
"אמרתי להקב"ה: כאן במקום הזה שכן הבית הגדול והקדוש – בית המקדש, כאן הקריבו את כל אותם קרבנות עליהם אמסור את השיעורים במסכת זבחים. זכה אותי להיות שליח נאמן להעביר את מתיקות תורתך לעם ישראל.
"בהמשך נכנסתי אל הקודש פנימה אצל כ"ק מורי ורבי האדמו"ר מפיטסבורג זצ"ל. הוא מאוד שמח ומאוד תמך ברעיון. אני קצת חששתי, הרי מדובר בשיעורים שאותם יראו אנשים דרך המחשב, וזה הרי לא כל כך מקובל אצלנו כל הנושא הזה, אבל הרבי חייך ואמר לי שהוא מבטיח לי שלא יהיה אפילו יהודי אחד שיקנה מחשב או יתחבר לרשת בגלל השיעורים שלי…
"בעודנו מתחילים להתארגן ולהתכונן, החליטה הנהלת 'דרשו' לבוא לקראתי ולחסוך ממני את הצורך לבוא לירושלים. במקום זה הוקם עבורי אולפן באשדוד, אותו בית כנסת שבו מסרתי את השיעורים עוד קודם לכן, הוקצה עבורי חדר מיוחד, שם הוצב מסך ירוק גדול, שמו לי כסא וחצובה על מצלמה, לימדו אותי להפעיל את הציוד ולשמור את ההקלטה בכל פעם, ומאז אני מכין שיעור, נכנס לחדר הזה ננעל בתוכו לשעה או שעתיים, מוסר שיעור או שניים וחוזר לבית המדרש או לביתי. וכך השיעורים האלו הולכים ומתפרסמים בכל פלטפורמות הפרסום האמורות".
- אבל חוץ מהשיעור המוקלט אתה עדיין מוסר שיעור גם בפני קהל גדול, נכון?
"את השיעורים המוקלטים התחלתי למסור במסכת זבחים. רק לאחר מכן, כשסיימו זבחים והתחילו ללמוד מנחות, בא אלי הרה"צ רבי יעקב לייפער שליט"א, ראש ישיבות פיטסבורג ובנו של הרבי זצ"ל, שהיה מוסר אז שיעור בבית המדרש 'קהל חסידים' שהוא בעצם בית הכנסת המרכזי והפעיל ביותר באשדוד. הוא אמר לי שהוצעה לו משרה תורנית שאותה הוא מתכוון לקחת, ומחפש מגיד שיעור שימסור את השיעור במקומו ב'קהל חסידים'. הסכמתי ומאז אני זוכה למסור שיעור גם בפני קהל, לפעמים מדובר בקהל גדול…".
- מה ההרגשה היום, אחרי שכבר מסרת כנראה יותר מחצי ש"ס מול המצלמה, והשיעורים האלו קיימים ונזכרים לדור ודור, הנכדים והנינים שלך ואפילו בני הנינים ודורות הבאים אחריהם יוכלו ללמוד תורה מפיך, את כל הש"ס, זה בטח מאוד מרגש?
". "ההרגשה היא של: "קטונתי מכל החסדים", ההצלחה היא הרבה יותר גדולה מהאדם עצמו. כי הרי כל בר דעת מבין שלהרביץ תורה לאלפים ורבבות זוהי זכות נדירה, אלא מה, הקב"ה רצה להרבות תורה בדור ונתן בלב מייסדי 'דרשו' להקים מערך כזה ענק של זיכוי הרבים, ואלו בחרו בי להיות בין מגידי השיעורים שלהם, יחד עם מגידי השיעורים האחרים שכל אחד ואחד מהם הוא מגיד שיעור נפלא בזכות עצמו, וכך זכיתי שהתגלגלה אלי הזכות הזאת.
"ובהחלט, אני זוכה לקבל תגובות מאוד מחממות ומאוד מחזקות, אנשים מתקשרים מכל קצוות תבל, שואלים אותי שאלות מעניינות על הגמרא שיחות רבות באות בעיקר בסיומי מסכתות, ובמיוחד כשמדובר במסכת גדולה וארוכה, אני מקבל הרבה טלפונים ממאזינים קבועים שמתקשרים להודות ולברך אותי על השיעור, ואני שמח עם כל אחד ואחד מהם כאילו הוא היה החברותא שלי, כי אני באמת מרגיש קשר מיוחד איתם, הרי אני והם לומדים יחד כל יום, הם יושבים איתי ומאזינים לי דרך הטלפון או המחשב וכדו', וזה קשר מאוד חזק שקשה לתאר אותו במילים.
"שאלת מה ההרגשה, אז בהחלט זאת הרגשה משמחת ומרוממת ואני מאוד מקווה שהקב"ה יזכה אותי גם הלאה להיות תמיד במקומות הנכונים, ולעשות את המעשים הנכונים, ובעיקר לומר את המילים הנכונות".
מאוד נהנה משיעורי הדף
בס"ד
אני מאוד נהנה בכל יום לפתוח את המחשב וללמוד עם הרה"ג מאיר שפרכר את הדף היומי. דבר שלא יכולתי לעשות לבד.
תודה רבה ויישר כח גדול
אבא כהן נהריה