שאלה: לוויתי חמש מאות דולר מגמ"ח ולא היה לי דולר בשעת ההלוואה, וכשהגיע הפרעון השער של הדולר עלה ויוצא שאסור לי לפרוע 500$ שהרי כיום שוויו בשקלים הוא יותר ממה שהיה בשעת ההלוואה, מצד שני המלווה טוען שהכסף הופקד אצלו בדולרים ואם הלווה יחזיר פחות יהיה לו הפסד שהוא מחוייב להחזיר למפקיד בדולרים, [וברשותו היה דולרים בשעת ההפקדה], לכן מציע שהוא ימחול על החוב והלווה ישלם 500$ לשם מתנה, האם זה פיתרון.
תשובה: תחילה יש לדעת שכשלווים דולרים או כל מט"ח, ע"פ הלכה השווי נאמד ע"פ המטבע המקומי שזה השקל [גם אם סיבת התנודות הם בגלל השקל] , ולכן אם עלה השער והוא פורע אותו סכום שלווה במט"ח הרי זה ריבית כיון שאם כשלווה שווי הדולרים היה 1700 ₪ וכשפורע זה 1750 ₪ הרי התוספת של 50 ₪ נחשב ריבית, אף שמבחינת המט"ח מחזיר אותו סכום שלווה, כתוצאה מזה קבעו חז"ל איסור ללוות מט"ח ע"מ לפרוע במט"ח שמא ישתנה השער ויבואו לידי ריבית, וממילא גם אם לא נשתנה השער עבר על איסור דרבנן לדעת כמה פוסקים.
והפתרון המבואר בגמרא שיהיה ללווה בשעת ההלוואה מקצת מאותו המין בשעה שלווה, ובזה מותר לו לפרוע מאותו מין אותו סכום שלווה גם אם נשתנה השער.
מעתה בנדון השאלה שלא היה ברשות הלווה דולר בשעת ההלוואה אסור לו לשלם 500$ אלא צריך לפחות בכדי שיגיע לשווי בשקלים כפי שעת ההלוואה, והעצה למחול וע"מ לתת מתנה אין בה תועלת כמובן שהרי ברור לכל שנתינת ה"מתנה" זה בעבור שהלווהו ובודאי אסור משום ריבית מאוחרת, ונראה יותר שגם המחילה אין בה ממש, ואם לא יעמוד הלווה בדיבורו לתת "מתנה" הרי המחילה בטלה ומבוטלת.
לכן חובה על כל בעל גמ"ח שמלווה בדולרים לברר שיש ללווה דולר בשעת ההלוואה כדי לא להכשיל ולהיכשל בעוון ריבית,
וידידי הרה"ג ר' מרדכי יעקב הערץ שליט"א הציע שבעל הגמ"ח יחזיק שטר של דולרים, וכל הבא ללוות בדולרים יקנה לו בעל הגמ"ח את השטר במתנה ע"מ להחזיר, ואח"כ ילווה לו ולאחר ההלוואה יחזיר הלווה את המתנה, כמבואר בספר ברית פינחס (פט"ו סי"ג) שגם מתנה ע"מ להחזיר נחשב "יש לו" ודפח"ח וש"י.