לפתע נפתחה הדלת ובחור צעיר נכנס. לשאלתי הוא ענה כי כבר התפלל, והזמנתי אותו להצטרף לסעודה. הוא הסכים, והניח את שקית התפילין שלו על השולחן. הבטתי בשם הרקום עליה, ונותרתי על עומדי נדהם…

בשיעורו של הגאון רבי בן ציון הכהן סנה שליט"א, הוא סיפר כי קיבל מכתב מהרב קלצקין מלייקווד, אחיו של הרב דוד קלצקין מייסד 'קו השגחה פרטית', וז"ל המכתב:

קיבלתי במוצאי החג שיחת טלפון מאברך מניו יורק, שסיפר לי את הסיפור דלקמן. הוא ציין מראש וביקש סליחה על הזמן היקר שהוא מעכב אותי, והוסיף לבקש שלא אצחק עליו ולא אכעס עליו אם אחשוב שהסיפור לא חשוב ומענין…

הקשבתי, ולמרות שאין כאן דרמה מיוחדת, אהבתי את המסר הדק שעולה מסיפורו. אעביר את הסיפור אליכם, וכמו שביקש המספר, אבקש גם אני מכם – אם בסוף זה ייראה לכם לא מעניין, סלחו לי…

וכך סיפר האברך:

קו השגחה פרטית של אחיך ר' דוד שינה לי את החיים. יש לי את החיים שלפני הקו והחיים שאחרי הקו… לפני: תמיד רטנתי וכעסתי על כל מה שלא הלך כפי רצוני, וככל שלקחתי יותר ללב, כך יותר ויותר דברים הלכו 'ראנג' ('עקום' באנגלית). אך מאז שהתוודעתי לקו, השתנו חיי. ולא שדברים השתנו בהרבה, אלא שהתחלתי לקבל אותם כפי שיהודי מאמין צריך לקבל אותם ולהתייחס אליהם, וממילא הם כבר לא 'ראנג', כי אם ה' עשה את זה כך אז זה נכון וטוב.

באחד הימים התרגשתי מאוד כששמעתי את ר' דוד מספר בקו את הסיפור המפעים על היהודי שהיה לומד בקביעות את ספר קיצור שולחן ערוך מהגר"ש גאנצפריד (ואחזור עליו בקיצור: יהודי חביב שעלה לאחרונה מברזיל, כל חייו היה לומד את 'קיצור שולחן ערוך' ומתנהג על פיו, והספר היה משוש חייו ולא מש ממנו, מהבר מצוה עד רגע פטירתו, וידע אותו על פה וכו'. ובהלויתו המצומצמת עקב הנגיף היה חסר עשירי, ואיזה יהודי זקן בלתי מוכר בא והצטרף כעשירי. ולפני שהלך, שאל הנכד לשמו, וענה 'גאנצפריד').

כאן קטעתי את דבריו של המספר, כותב הרב קלצקין, וסיפרתי לו כי בשעתו, כשהסיפור התפרסם, שלח אלי חבר 'קליפ' שהתפרסם, שבו אברך ברזילאי שמכיר את משפחת המנוח מתגלגל מצחוק ומגחך על הסיפור, וטוען כי הוא יודע מי היה האיש 'המסתורי' בלויה, שכן כלתו של המנוח סיפרה לאשתו כי היה לו בן דוד ושמו 'הנפלינג', והנכד פשוט התבלבל 'הנפלינג' ל'גאנצפריד'.

החלטתי להרים את הכפפה – המשיך הרב קלצקין לספר לאברך הנ"ל. הנפלינג זה לא שם נפוץ. זה לא איזנבך, קרישבסקי או כהן. אני מכיר את ההנפלינגים היטב, שניים מהם עבדו אצלי. גם עשיתי כמה שיחות והתברר לי כי יש שני אחים הנפלינג שאולי עונים לקריטריונים, ושניהם כלל לא השתתפו באותה לויה. לא התעצלתי, ביקשתי מהחבר ששלח לי את הקליפ שיתן לי את מספר הטלפון של האברך מברזיל שהקליט את הקליפ, והתקשרתי אליו ושאלתי אותו אם יוכל לתת לי יותר פרטים איזה הנפלינג היה בלויה. סיפרתי לו כי אני כבר ביררתי עם כל הנפלינג שיכול להיות רלוונטי לעניין.

האברך גמגם והסביר כי הוא לא באמת שמע כי זה היה הנפלינג, אלא שאשתו שמעה מכלת המנוח שלמנוח יש בן דוד רחוק שיש לו שכן ששמו הנפלינג, ומכך הוא הסיק שאולי זה ההנפלינג הזה. שאלתי אותו: ועל סמך השערה כה קלושה אתה הולך ומפיץ קליפ מלגלג באופן כה מבזה? הלה התנצל ואמר שממש לא התכוון וביקש שאתנצל בפני משפחה בשמו וכו '

האברך מניו יורק הודה לי על העידכון המעניין אודות הסיפור, והמשיך בסיפורו:

לפני חודשים ספורים ביקרתי בארץ ישראל והתעניינתי היכן אפשר לפגוש את אחיך, ר' דוד. פשוט רציתי להודות לו על כל הטוב שגרם לי. נודע לי היכן הוא מתפלל ולומד, באתי לאותו בית מדרש ופגשתיו יושב עם ספר קיצור שו"ע פתוח לפניו… התיישבתי לידו והשיחה התחילה לזרום. הרבה חיזוק שאבתי ממנו. במשך 3 שעות חיזקני ועודדני, ולא היה נראה שהשיחה תיגמר אי פעם. עד שהגיעה שיחת טלפון, ור' דוד הסביר לי כי הוא ראש החברה קדישא חסידים ותיכף באים לאסוף אותו להשתתף בלויה.

לפני שעלה על הטנדר, אמר לי ר' דוד: תכננתי ללמוד כמה סימנים בקיצור שולחן ערוך, ותכל'ס לא למדתי אפי' סעיף אחד, אולי אתה תשלים במקומי. לחצתי את ידו ונפרדנו לשלום. ממשיך האברך: אודה ולא אבוש, לא זכור לי שאי פעם פתחתי קיצור שו"ע בימי חיי, אך עקב דבריו של אחיך, עליתי לביהכנ"ס, הוצאתי קיצור שו"ע ולמדתי כמה סימנים. הרגשתי חיבור מיוחד לספר, חשתי שהוא כמו ספר 'הוראות יצרן' לחיים תקינים. מאז התחלתי ללמוד כל יום כמה סימנים בקיצושו"ע וגיליתי הרבה הלכות שכלל לא ידעתי על קיומן, וזה המריץ אותי להזדרז ללמוד את כל הספר בשקיקה.

ימים ספורים לפני פסח הרהרתי, כי בהיותי בכור עלי לעשות סיום במקום תענית בכורות, אך מסכת כבר לא אספיק לסיים (השנה זה היה בי"ב ניסן), שאלתי אפוא את הרב שלי אם אוכל לעשות סיום על קיצור שו"ע ולצאת ידי חובה. הרב פסק לי בחיוב.

יצאתי בי"ב ניסן בבוקר, קניתי קרטון בייגלך טריים עם גבינות ושאר מעדנים והבאתי לבית הכנסת, ולאחר התפילה ניגשתי לבימה ועשיתי את הסיום. אמנם בקהל נשמעו כמה גיחוכים, כאילו מישהו עושה סיום על תהילים… זה קצת צבט לי בלב אך התעלמתי מהציניקנים וסיפרתי שכך הרב פסק לי.

הזמנתי את כל הקהל לסעודה והם נענו באהדה. בלבי שמחתי, כי ידעתי כמה תועלת יצאה לי מהספר הזה. גם נזכרתי בסיפור על ההלויה של האיש שכל חייו למד קיצשו"ע שמישהו בשם 'גאנצפריד' השלים את המנין, ובלבי הרהרתי: הלואי והייתי מקבל סימן שנהגתי נכון…

כיון שנשארו לי עודפים ממה שקניתי לסעודה, המתנתי לסוף התפילה של המנין הבא והזמנתי את המתפללים ליטול ידים.

לפתע נפתחה הדלת ובחור צעיר נכנס מהרחוב. אני שואל אותו אם הוא כבר התפלל, והוא ענה שכן ופנה לצאת. ביקשתי ממנו שיטול ידים, והוא לא התנגד לבקשתי. הבחור מניח את שקית התפילין על השולחן, ואני עומד נדהם… על השקית רקום: 'מ. גאנצפריד'…!

שאלתי אותו אם הוא קשור לבעל קיצור שו"ע, והוא עונה: ,בטח, נין ונכד בן אחר בן"…

סיפרתי לו כמובן שהסיום על קיצושו"ע, והוא נדהם, והוסיף: "התפללתי בביכנ"ס אחר ובדרך הביתה התכופפתי להרים משהו שנפל לי ונגעתי בנעליים, והרגשתי דחף לא מוסבר להיכנס לפה לשטוף ידים, ולהפתעתי ביקשת ממני להשתתף בסעודה…

האברך מסיים: כל החג הסתובבתי כמרחף, המעשה מאוד ריגש אותי וממש חשתי כמו ליטוף משמים. חיפשתי את מי לשתף בסיפור, וחבר אמר לי: התחלת ללמוד קיצור שו"ע בגלל ר' דוד קלצקין, אז תספר את הסיפור הזה לאחיו בלייקווד, והוא נתן לי את מספר הטלפון שלך. ותודה  תודה שהאזנת לי בסבלנות…

אני נדבקתי מהתרגשותו, וכעת תשפטו אתם אם עשיתי נכון, והאם בזבזתי את זמנכם על הסיפור…

(ייש"כ לקורא 'הפותח' ששלח לנו את הדברים)