יעקב א. לוסטיגמן
"היתה לו סייעתא דשמיא עצומה", מספר הרב פוקס, "אני זוכר שאחרי תקופה שבה הוא ראה שחייבים לגייס כסף כדי לסייע לבחורים ולבסס את מעמדם כבני ישיבות, לא נותרה ברירה והוא נאלץ לנסוע לאמריקה בפעם הראשונה.
"הוא לא ידע אנגלית, מאוחר יותר הוא ניסה ללמוד קצת אבל גם אז האנגלית לא היתה משובחת במיוחד בלשון המעטה.
"כשהגיע לאמריקה בפעם הראשונה, הוא נסע גם ללייקווד. הגיע לשם לתפילת מנחה גדולה ומיד אחרי התפילה בישיבת לייקווד המפורסמת, כשכל הבחורים והאברכים יוצאים לארוחת הצהרים, עוד לפני שהספיק להתמקם ולבדוק איפה הוא יכול לשהות ומה עליו לעשות, נעמד הרב קראם במדרגות היורדות מבית המדרש יחד עם שני אברכים מקומיים שהכירו אותו, והתחיל לצעוק בקול גדול "קרן עזרה לתלמידים אשדוד, קרן עזרה לתלמידים אשדוד".
"האנשים שם בלייקווד לא הבינו מי זה האיש המוזר הזה שצועק ככה, פשוט נעמד עם צלחת לקליטת המטבעות, ומתחיל לצעוק.
"מהר מאד הם הבינו שמדובר ביהודי תלמידם חכם שעושה את מעשיו לשם שמים, ופשוט התחילו לתת לו כסף, הוא יצא משם אחרי חצי שעה עם כמה אלפי דולרים! זאת היתה טבילת האש הראשונה שלו בארה"ב.
"בהמשך הוא השתדרג, ופנה לגבירים גדולים, הסתובב במנהטן ובכל מקום שבו שמע שיש כסף, והיה מגייס סכומי עתק…
"סיפר לי יהודי אמריקאי, קצת יותר מבוגר מר' ירחמיאל, שהיה ממש חסיד שלו. הוא גר במונסי ובכל פעם שר' ירחמיאל היה בא לשם, היהודי הזה היה נרתם לעזור ולסייע לו.
"פעם אחת הם הגיעו לביתו של גביר גדול, הידיד ממונסי החנה את האוטו ביציאה מהחניה של יהודי עשיר, הוא הסביר לרב ירחמיאל שהגביר הזה כל פעם בורח. ברגע שהוא רואה אותו בדלת מביא אליו איזה משולח מישראל, הוא יוצא מהדלת האחורית, נכנס לרכב ונוסע.
"עכשיו הוא לא יכול לברוח", אמר בחיוך, דפק על הדלת והרב קראם הוציא מאותו יהודי סכום כסף גדול מאוד, כמובן רק לאחר שאותו יהודי אמר "רוצה אני" בפה מלא…".