"ושני תולעת ואזוב" (י"ד ד')
"מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב" (רש"י)
נספר סיפור אחד מני רבים על השגחת ה' עלינו, גם כאשר נדמה לנו שהעניינים מתגלגלים שלא לטובתנו:
מעשה ביהודי בעל משפחה של תשע נפשות, שעבד במכון רנטגן. יום אחד נסגר המכון, והוא נותר ללא מקור פרנסה. חיפש עבודה אחרת, פנה לפה ולשם, אך לא מצא מקום עבודה מתאים.
בוקר אחד היה בדרכו לראיון במקום עבודה מבטיח. הוא התאכזב מאד כשהפסיד את האוטובוס, שמשמעות הדבר שהוא עלול להחמיץ את הריאיון. אותו יהודי הצטער על כך מאד, והנה לשמחתו עצר לו טרמפ שנסע לכיוון המתאים.
למרות זאת, הוא לא הגיע לאותו ריאיון. במקום זה, מצא את עצמו מעורב בתאונה קטנה בכביש, והוא פנה לבית החולים לבדיקות.
הוא הרגיש איך העבודה, שחשב אותה למתאימה, מתרחקת ממנו בפעם השנייה, והתחזק באמונה כי הכל מאת ה'.
בבית החולים הוכנס האיש לבדיקת רנטגן, ושם נודע לו כי הם מחפשים בדחיפות עובד חדש למכון הרנטגן לעבודה מיידית!
ברגע שקבל מכתב שחרור, נגש להתראיין, ועל אתר התקבל לעבודה. אז התברר לו למפרע כי המסלול שעבר: האוטובוס שברח והתאונה בטרמפ – הם היוו את התכנית ששרטט לו הקב"ה מלכתחילה, על מנת שימצא את העבודה הזו, ויוכל לפרנס את משפחתו בכבוד.
"אני התלוננתי על מזלי הרע, שבמקום להגיע לראיון המתוכנן הגעתי לבית החולים, ולא ידעתי שהקב"ה, מסובב כל הסיבות, הוביל אותי אל המטרה הנכספת!", סיכם האיש את סיפורו.
הקב"ה עושה לו חפציו!
אמרו חז"ל (ברכות יד ע"א): "כל המתפלל ואחר יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'".
מה הכוונה "עושה לו חפציו"?
מפרש המהרש"א (שם): כיון שהקדים להתפלל, הולך הצדק לפניו והוא יצליח במעשה ידיו.
מעשה באיש עסקים שניהל מפעל גדול. מטבע הדברים מתעוררות במפעל כל מיני שאלות שדורשות את הכרעת המנהל. יש מנכ"ל ומזכירות ופועלים, אבל הוא אחראי על הכל.
משום כך רגיל היה, שמדי בוקר, כבר בקומו משנתו, משאירים לו הודעות דחופות שהוא מוכרח להתייחס אליהן.
לפעמים היה הטיפול בהן אורך שתי דקות בלבד, אך לפעמים נאלץ להתעכב חצי שעה ואפילו שעה. מה אפשר לעשות? זו פרנסתו! אי אפשר לזלזל בזה, הרי לעולם יפשוט אדם נבלה בשוק ולא יזדקק לבריות…
כשלמד את הגמרא בברכות, וראה הלכה מפורשת בשולחן ערוך (סימן פט סעיף ב), שאסור לאדם לעסוק בשום דבר לפני התפילה, וחובה עליו להקדים ולהתפלל לפני שיפנה לעסקיו – התעורר לקבל על עצמו בקבלה גמורה, שהוא אינו עונה לטלפונים ולא מקבל הודעות עד אחרי התפילה.
כבר למחרת בבוקר הגיע הניסיון.
על צג הטלפון הופיע מספרו של המנכ"ל. מה יכול לקרות שהוא זקוק לו? הוא הרי נותן לו יד חופשית בכל דבר!
לרגע התפתה לענות, אבל במשנהו החליט: קבלה זו קבלה. אני לא עונה ויהי מה!
הטלפון דמם לרגע, אך מיד אחר כך התעורר שוב לחיים. המנכ"ל התקשר שוב ושוב ושוב. בוודאי קרה משהו, הבין המנהל – ובכל זאת החליט שהוא אינו עונה עד אחרי התפילה.
הוא השתיק את הטלפון והתפלל במתינות כדת וכדין. סיים את התפלה, למד את סדר הלימוד הקבוע שלו, ורק כשיצא מבית הכנסת פנה להתקשר בחזרה.
"בוקר טוב. מה קורה?".
"אדוני!", מחזיר לו המנכ"ל, "יש לך יותר מזל משכל".
"לא מזל, אלא תפילה. מה העניין?".
"הגיעה לכאן קבוצת נציגים של מס הכנסה, ובקשו שאוציא להם תיקים. אמרתי שאינני יכול לפתוח את המקום, זה רק בסמכותו של בעל הבית. הרגעתי אותם שאני אתקשר אליך ומיד תבוא. אבל לא ענית. במשך ארבעים דקות ניסיתי להתקשר, והם המתינו. בסופו של דבר נמאס להם. הם בקשו לראות את חוזה השכירות של המקום שהיה אצלי, עברו עליו ואמרו: 'טוב, הכל תקין', ונתנו אישור…".
בעל המפעל היה המום. לפני שמונה חודשים ארע לו סיפור דומה. גם אז הוא היה לפני התפילה, אך אז כן הצליחו העובדים להשיגו. הוא רץ למקום, התחנן לאנשי מס הכנסה שיתנו לו ללכת להתפלל, אך הם לא הרשו לו. הכריחו אותו לשבת איתם ולגמור את הבדיקה, רק כמה דקות לפני חצות, הוא הצליח להשתחרר מהם ו'לחטוף' תפילת שחרית…
וראה זה פלא, ברגע שקיבל על עצמו שלא יתעסק בשום עסק לפני התפילה, נתן לו הקב"ה ניסיון. כשעמד בניסיון, מיד הראה לו הקב"ה כמה הרוויח!
"זה לא המזל שלי", אמר למנכ"ל, "זאת התפילה! עם ישראל הם מעל המזל! אם אדם מקבל על עצמו באמת ובתמים, ה' עוזר לו!".
המקדים תפילתו זוכה לסיעתא דשמיא
אברך חיפאי סיפר סיפור מפלא באותו ענין:
הוא היה זקוק בדחיפות לסכום כסף גדול, כדי לא לאבד את דירתו. לאחר שלא הצליח להשיגו מבני משפחתו, פנה לגמ"ח. בעל הגמ"ח דרש שני ערבים, ואף נקב בשמותיהם של שני אברכים שהוא סומך עליהם.
הוא התריע בו, שהוא נמצא במקום רק עד השקיעה. אם יספיק להשיג את החתימות עד אז – יוכל לקבל את הכסף מיד, ואם לאו – ההלוואה תחכה למועד אחר.
האברך יצא משם במהירות, והציץ בשעונו – נותרה לו מחצית השעה בלבד עד השקיעה, והוא עצמו לא התפלל מנחה. שני האברכים אינם גרים בשכונה הזו. עליו לנסוע אליהם. לא יתכן שיספיק לעשות את שני הדברים הללו, אבל גם לדחות את קבלת ההלוואה במצב הדחוק שלו זה לא פשוט. מה עושים?
במחשבתו עלתה הגמרא, שלעולם יקדים האדם תפילתו קדם עסקיו, והוא החליט למרות הכל ללכת להתפלל. אחר כך יספיק מה שיספיק…
הוא הלך ומצא את הציבור מתחיל בדיוק "אשרי…". החל להתפלל איתם במתינות.
כשהסתימה התפילה, אמר "עלינו לשבח" מילה אחר מילה, בלי לרוץ החוצה, כשהוא אומר לעצמו: 'אתה מאמין או לא? אם אתה מאמין – תישאר עד הסוף!'…
כשסיים את המלים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", והרים את עיניו, ראה את אחד הערבים. מה הוא עושה כאן? הוא גר בשכונה אחרת!
"עוד לא התפללתי", הסביר לו האברך הערב, "אתה צריך שאחתום לך ערבות?", ובו במקום חתם על שטר הערבות.
הוא יוצא מהשטיבלאך, ונדהם לראות מול עיניו את הערב השני! גם הוא הגיע לכאן משכונה אחרת… מה קרה לו?
"הפסדתי את המניין אצלנו, באתי להתפלל כאן", הסביר לו האברך בפשטות, "אתה צריך שאחתום לך? הנה".
כשהשטר החתום בידיו רץ במהירות לגמ"ח. הוא מצא את בעל הגמ"ח מתכונן לצאת. "יש לך נס שהספקת. כבר ממש עמדתי ללכת. הנה, קח את כל הכסף". העניין כלו סדר על הצד הטוב ביותר!
האם ישנה הבטחה גדולה יותר לאדם, מאשר שהקב"ה יעשה לו את כל עסקיו?!
וכי יעלה על הדעת שהקב"ה מקפח שכר בן אדם?!
אין בעולם שום מצוה שאדם מפסיד ממנה! רק יש לקיימה בטהרת הלב ובשמחה, ומיד יראה את ישועת ה'!
('מתוך הספר 'משכני אחריך)