יעקב א. לוסטיגמן
קשה לתאר במילים יבשות את דמותו רבת ההוד של מגיד המישרים הגאון רבי ירחמיאל קראם זצ"ל, מגדולי המחזירים בתשובה בזמנינו, אשר הקדיש את כל ימי חייו לקירוב רחוקים והחדרת אהבת תורה ויראת שמים בליבו של כל יהודי באשר הוא.
"הרב קראם הצליח בתקופת חיים אחת, לא ארוכה במיוחד, לעשות מה שאנשים אחרים לא יספיקו לעשות גם ב-500 שנה", אומרים עליו מכריו, ולא בדרך של גוזמה.
סדר היום שלו היה עמוס לעייפה, הוא ניהל במקביל בית ספר, מוסד פנימייתי, ישיבה, תלמוד תורה, כמה ארגונים קטנים וגדולים, והיה שותף באותה העת בפעילותם של עוד ארגונים רבים אחרים.
'זיכוי הרבים' לא היה עבורו רק אתגר או יעד שאליו הוא חותר, זאת היתה דרך החיים שלו, וגם כשעסק בהפצת תורה ויהדות לכל רחבי העולם, לא הזניח אפילו לרגע אחד גם את הצורך לזכות את עצמו. כל רגע פנוי נוצל על ידו כדי לזכות בעוד זכויות, לחטוף עוד רגע של לימוד תורה, כוד רבע שעה של לימוד תורה.
אנחנו, משפחת 'דרשו' ו'אחינו' הכרנו את הרב קראם מהפעילות שלו בארגון 'אחינו'. אבל רבים אחרים הכירו אותו מהפעילות שלו בעוד שלל ארגונים ומוסדות, כי אכן לא משך את ידו משום פעילות שיש בה הרבצת תורה וזיכוי הרבים.
'אני יכול לומר דבר מדהים, אומר הרב יהושע לייבזון, הכרתי אותו אולי יותר מ 40 שנה, ושמתי לב לדבר מדהים, הוא לעולם לא ראה במישהו משהו רע. כשהוא היה פוגש יהודי שומר מצוות הוא מיד ראה את העומד מולו כאדם הטוב ביותר שיש, בלי שום מחשבות שליליות, ולכן כל מי שפגש אותו הרגיש טוב לידו, באופן מדהים ביותר. פשוט לא היה לו שום ביקורת שלילית על הזולת'.
"זוכרני תקופה שבה היו חילולי שבת נפוצים באחד מגני השעשועים שבקרבת ביתו של הרב קראם", מספר אחד ממכריו, "התושבים בשכונה כעסו על כך מאוד, והיו גוערים בנערים הפוחזים ומנסים לסלק אותם, אבל הרב קראם פתר את הבעיה בדרך מקורית ויעילה הרבה יותר… הוא פשוט לקח איתו קבוצה של אברכים, נכנסו לבית הכנסת, וכל אחד הוציא אתו סטנדר וגמרא.
"כך, עם הסטנדרים והגמרות הם צעדו אל גן השעשועים, נעמדו שם ובמשך שעות למדו תורה בקול רם ובהתלהבות גדולה.
"בתוך מספר שבתות, התופעה נעלמה לחלוטין. אותם נערים התביישו לחלל שבת על יד לומדי התורה. הרב קראם פשוט הרבה קדושה במקום וכך סילק את ההתנהגות ההפוכה".
אבל הגר"י קראם לא היסס גם לצאת בחרב ובחנית נגד מחללי השבת ופורקי העול. תושבי הר נוף עוד זוכרים היטב את המלחמות שניהל כנגדם, כשהיה נעמד מול בריונים בעלי שרירים בעוצמה ובעוז, אינו חושש מפניהם. "פעם ניקבו לו את צמיגי המכונית", מספר לנו אחד ממכריו, "אבל הוא לא היסס ולא פחד. המשיך ללחום בעוז למען צביון השכונה, ואכן זכה הרב קראם לראות ברכה בעמלו, והצביון של שכונת הר נוף נותר חרדי מובהק מאז ועד היום.
נכנס בלי הזמנה
הפעילות של הרב קראם נעשתה בכל מקום בעולם. היו תקופות שבהן הוא פשוט הסתובב בקהילות יהודיות ברחבי העולם, מגיע, בודק את מצב הרוחניות, מאתר את הנערים שעתידים ליפול חלילה ללימודים במקומות שאינם יהודיים, מקרב אותם ודואג להם לישיבות מתאימות. כך הציל מאות מיהודי מקסיקו מרדת שחת, כך הציל יהודים בעוד מדינות רבות אחרות, ובדרך זו היה פועל בכל מקום אליו הגיע.
כשהיה 'פנוי' ולא היה לו עיסוק מיוחד של קירוב לבבות, היה מקליט דרשות והרצאות אותן היה מפרסם ב'קול הלשון' ובפלטפורמות נוספות, כדי להעמיד תלמידים נוספים, וירטואליים, כאלו שלא פגש פנים אל פנים, אבל כן השפיע עליהם, אם רב ואם מעט, כל אחד באופן שבו התקבלו הדברים בליבו. כך העמיד הרב קראם רבבות תלמידים שהאזינו לדרשותיו המוקלטות לאורך השנים, ושעוז יאזינו להן בשנים הבאות בס"ד.
כותב השורות זכה לראות אותו בעבודת הקודש פעמים רבות במשרדי 'דרשו' בירושלים. הרב קראם היה מגיע בשעת בוקר מוקדמת אל המשרד, תופס עמדה פנויה בכל חדר אפשרי במשרד, פורס על השולחן ספרים ודפים שבהם כתב ראשי פרקים וציטוטים שונים, ובמשך חצי שעה או שעה היה מוסר הרצאה בעודו מעיין בדפים והספרים שלפניו ומרצה תוך כדי בשטף מדהים, בלי לעצור אפילו לרגע אחד. בעודו מרצה בריכוז מדהים את דרשתו, היה עוקב בעיניו ואם הבחין בעובד שהגיע ושזקוק לעמדת העבודה, היה מזנק ממקומו ומפנה עבורו את מקום העבודה, כשהוא עצמו עובר לעמדה אחרת על מנת שלא להפריע לשטף העבודה הסדיר במשרד. כך ראינו אותו עובר מעמדה אחת לחברתה, וחוזר חלילה. ולמרות שעבודתו היתה עבודת קודש, ועל אף שהנהלת המשרד נתנה לו אישור גורף להשתמש בכל משאבי המשרד לצורך זיכוי הרבים, הוא עדיין הרגיש כאורח בארגון שהוא עצמו היה שותף פעיל מאוד בהקמתו.
"זה היה פשוט מדהים לראות אדם כזה עדין נפש, כל כך רגיש, שלובש ברגע אחד עזות דקדושה והופך לאיש מלחמה חדור מטרה", מספרים הפעילים שעבדו איתו בתקופת מגוריו באשדוד.
"הוא היה נוקש על הדלת, שואל את בעל הבית אם יש לו ילדים, ונכנס פנימה לביתו כדי לשבת איתו ולשכנע אותו לשלוח את הילדים לבית ספר תורני. בלי שיזמינו אותו, בלי שיציעו לו להיכנס, הוא פשוט היה מאבד ברגע אחד את הביישנות, והופך ל'איש מכירות' הטוב ביותר בעולם. לא פעם גירשו אותו בבושת פנים, אבל הוא לא נרתע, מיד היה עובר לדלת הבאה, נוקש ושואל את בעל הבית אם יש לו ילדים שלומדים בבית הספר. כך הצליח להעביר מאות ואלפי ילדים ללימודים תורניים, וזאת היתה רק ההתחלה, כשהוא עוד היה צעיר וחסר ניסיון…".
מכריו מציינים גם כי הרב קראם לא היה שומר על קשר על חניכיו לאורך זמן, הוא לא היה מבקש לרוות מהם נחת ולראות אותם מצליחים בלימודים. היו אלו מותרות מבחינתו. הוא היה ממוקד בלעשות את המוטל עליו, לקרב עוד נפש של יהודי נוסף ללימוד התורה ולשמירת המצוות. ברגע שהתלמיד כבר שובץ בתלמוד תורה או בישיבה מתאימה, ברגע שבו הפעילות של הרב קראם כבר מיצתה את עצמה, הוא המשיך הלאה, מפנה את לבו ואת מוחו לנערים הבאים, לתלמידות אחרות שהוא צריך לדאוג להן ולהכניס אותן למסגרת מתאימה.
כעין זה שמענו משמו של הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א, שבאחת ממערכות הבחירות באשדוד, היה הרב קראם פעיל מרכזי מאוד כשהקמפיין המרכזי נבע תוך מיקוד בדמותו האהובה של הרב קראם, שאכן הניב תוצאה מפתיעה של שלושה נציגים במועצת העיר, הישג היסטורי שנחשב אז לבלתי צפוי בעליל.
במוצאי יום הבחירות כשהתקדמה ספירת הקולות והתוצאה הלכה והתבהרה, פצחו מתנדבי הקמפיין בריקודי שמחה וערכו חגיגת ניצחון מאולתרת, במהלכה נשאו דברים הנציגים הנבחרים והפעילים הבולטים. כשחיפשו את הרב קראם כדי לקרוא לו לבמת הכבוד, גילו שהוא אינו נמצא במקום.
למחרת בבוקר הגיע הרב קראם דרכו בשעה מוקדמת לבית המדרש. שאלו אותו איפה היה ומדוע נעדר מחגיגות השמחה, השיב הרב קראם שהוא לא ידע על החגיגות ולא שמע עדיין על תוצאת הבחירות משום שהוא הלך לישון בשעת לילה מוקדמת כדי שיוכל לקום מחר ליום רגיל של עבודת ה'.
"אני את שלי עשיתי", אמר בפשטות, "ברגע שנסגרו הקלפיות, הפעילות כבר לא תועיל ולא תסייע. עכשיו זה בידי הקב"ה להחליט מה תהיינה התוצאות, ואני קיוויתי מאוד שאכן יתקדש שמו הגדול ברבים ותהיה הצלחה ליהדות הנאמנה לה' ולתורתו, אבל מאחר ולא יכולתי לסייע עוד בעניין הלכתי לישון…".
"הרב קראם היה כל ימי חייו 'בן עולם הבא' – תמיד, אבל תמיד היה טרוד בלחטוף מצוות – עוד דרשה ועוד שיעור, להכניס עוד ילד חילוני לבית ספר תורני, לקרב אחים טועים לאבינו שבשמים", כך כותב אחד ממכריו בתגובה שפרסם בעקבות הבשורה המרה על פטירתו.
"הוא היה מגדולי מזכי הרבים בדורנו בכל המובנים – הרבה כבוד שמים בכל הילוכו ומהותו. מעולם לא נח על זרי דפנה מתוך תחושת סיפוק על מה שעשה וכידוע עשה הרבה מאוד, אלא תמיד הסתכל קדימה מה עוד ניתן לעשות למען הקב"ה.
"כך דרש מעצמו, וכך עורר את שומעי לקחו בדרשותיו המאלפות והמיוחדות. דאג לצביון של הר נוף עוד בשנות הקמתה, והרבה מצביונה החרדי – שמרני כיום, זהו בזכות פועלו ומרצו. קירב הרבה אחים לתורה ולמצוות, ומשפחות שלימות חבות לו את חייהם הרוחניים".
קמים ביראת כבוד
הדאגה העמוקה של הגר"י קראם זצ"ל לכל יהודי מישראל, לא עצרה רק בדאגה לרוחניות. גם צרכיהם הגשמיים של יהודים אחרים היו חשובים לו ולא פעם מסר את נפשו למענם.
וכך מספר ידידו מילדות הרב נח שיינר בתגובה שפרסם לאחר פטירתו: "למדנו יחד בת"ת", הוא כותב, גרנו תקופה באותה שכונה, בית וגן בירושלים.
"יום אחד לפני יובל שנים, אני צועד ברחוב הפסגה תפוס הרהורים, למולי אני רואה את ר' ירחמיאל זצ"ל, נתן בי מבט קצר ואומר לי, למה אתה דואג?
"ספרתי לו שלפני כמה ימים עברתי דירה והיום עלי לשלם לקבלן סכום ניכר, ובשעה זו עדיין אין לי את הסכום.
"מחייך ר' ירחמיאל ואומר לי, בדיוק מונח בכיסי סכום הגון שאין לי צורך בו בימים אלו, הוציא מכיסו חבילת שטרות ותחב לי ביד, עוד לא התחלתי לספר את הכסף ור' ירחמיאל שם ידו על כתפי וגורר אותי לחנות אחת ואומר לי חכה כאן כמה דקות, לא עברו מספר דקות והנה ר' ירחמיאל רץ לקראתי ומוסר לי חבילת שטרות, ואומר לי, "אל תשאל שאלות. רוץ לקבלן…". בעודו דוחק בי לגשת לקבלן ולשלם את הכסף הוסיף, "לכשירחיב, תחזיר לי…".
"הייתי תלמיד שלו הרבה שנים ב'חזון יחזקאל'", נכתב בתגובה אחרת לבשורה המרה על פטירתו. "הוא היה גם מנהל בית הספר וגם ראש הישיבה הקטנה והמתיבתא שלושה תפקידים בבת אחת. לא יאומן כי יסופר כמה חסד עשה עמי באופן פרטי. ממש המון זמן וכסף חום ואהבה. רק בזכותו ועוד כמה כמוהו רציתי להמשיך ללמוד תורה".
אחד מפעילי הקירוב שעבד עם נוער מתמודד בתקופת מגוריו של הרב קראם באשדוד סיפר: "בשעתו נוער שוליים, כולל כאלו שלא הקפידו בערכי היהדות, כאשר היו שומעים את השם "ר' ירחמיאל" מיד היו קמים ביראת כבוד למשמע אזניהם. חוויתי מצב זה במשך מספר שנים כמעט מידי יום ביומו, זה בטרם הכרתי אותו אישית. לאחר מכן במשך מספר שנים היה לי קשר עם הנפטר זי"ע בחלק מהתחומים בהם עסק ונדהמתי בכל פעם מחדש מגדולתו היקף פועלו".
