רבים נבוכים בעניין זה של 'שמח בחלקו ברוחניות', הכיצד זה מסתדר עם חשבון הנפש, ועם שאיפות גבוהות? ברם מצאנו תשובה מאירת עיניים, בסיפור הבא, שסיפר תלמיד חכם אחד:
זכורני בהיותי כבן שש-עשרה או שבע-עשרה, באחד מביקורי אצל מו"ר מרן רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, וכדרכו היה מחזקני בשיחת חיזוק קצרה, אמר לי אז שיחה שלמה בנושא ואמר לי אף לרשום זאת למען יעמדו ימים רבים. כותרת השיחה היתה: להסתובב עם הרגשת חוסר שביעות רצון זה הדבר הכי גרוע בעולם. והסביר שנכון שצריך זמנים של חשבון הנפש וביקורת עצמית ולחדד שאיפות נעלות, אך זה לזמנים מיוחדים, מידי פעם, אבל ההתנהלות היום יומית צריך להיות תמיד בשביעות רצון (מכתב בסוף ספר 'בעצתך תנחני', ח"ב).
נמצינו למדים דברים ברורים: שיש לייחד זמנים מסויימים לחשבון הנפש וביקורת עצמית, אבל בכל שאר הזמן יחשוב אדם מחשבות טובות על עצמו, ולשמוח במה שכן השיג ברוחניות. כעין זה מצאנו בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: רבינו יונה כתב: 'והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם, שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם, וינהמו על חטאיהם כנהמת ים, ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם' (שערי תשובה שער ב אות ט). אולם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אמר, שדברי רבינו יונה הם רק לצדיקים שהשמחה בעבודת ה' כבר תקועה בלבם, וה'שאגה התמידית' לא מפריעה לזה, אבל לסתם בני אדם צריך לייחד לזה זמן, ולא לעסוק בכך תמיד ('מזקנים אתבונן' על הגראי"ל, ח"ד בעניין השמחה בעבודת ה', ענף ב).
איך מאמצים חשיבה חיובית ברוחניות? כיצד משנים את הראש, מחשיבה שלילית על מצבי הרוחני, לחשיבה חיובית?
כצעד ראשון, אפשר לאמץ תרגיל פשוט. להקדיש כל יום מספר דקות כדי לחשוב ולהתבונן כמה מצוות ומעשים טובים הנני עושה: ברוך ה' שבירכתי ברכה, ברוך ה' שעשיתי קידוש, ברוך ה' שלמדתי תורה, ברוך ה' שקניתי לחם לבני משפחתי, ועוד… לאחר התרגיל היומי הזה, כל אדם ירגיש מיליונר! כי באמת יש ערך עצום ואדיר לכל מצוה קטנה.
לפני מספר שנים הכרתי בחור מתמודד במצב רוחני מאד ירוד, אשר אמנם שהה בישיבה, אך לא למד בה כמעט. היה עסוק כל הזמן בלהרוויח כסף, בסמארטפון, שוטטות עם חברים, ושאר מרעין בישין… לא היה לי קשר אישי עם הבחור דנן, ולמען האמת – בליבי התייאשתי ממנו (דבר שלא ייעשה!).
לאחר מספר שנים, הבחנתי לפתע בחיזוק רוחני אצל הבחור, ולאחר זמן רב הזדמן לי לשאול אותו מה גרם לשינוי החיובי. והוא סיפר לי כך: כשהייתי בחור צעיר, סידרו לי הורי אברך שילמד עמי, אבל לא יצא מזה הרבה הצלחה. לאחר מספר שנים בהם לא היה לי קשר עם האברך, אזי באחד הימים הוא פגש אותי באקראי והתעניין בשלומי. כאשר הבין ממני שמצבי הרוחני בכי רע, המליץ לי לעשות תרגיל יומי: לחשוב כל יום על מספר מצוות ומעשים טובים שעשיתי באותו יום.
בתחילה, סירבתי לשתף פעולה, טענתי לו: "אני יודע בדיוק מי אני, ולא יעזור לנחם אותי בחצאי מצוות שאני עושה לפעמים…". אולם הוא האריך לשכנע אותי בכדאיות התרגיל. ואכן, התחלתי לעשות תרגיל זה מדי יום. באחד הימים לא מצאתי שום מצוה מהיום האחרון כדי להחמיא לעצמי, עד שנזכרתי שהיום סייעתי לילדה לעבור את הכביש, ואז טפחתי לעצמי על השכם: "עשיתי חסד, העברתי ילדה את הכביש!".
לאחר תקופה מסוימת של תרגול יומי, התחלתי להתחזק יותר במצוות, מבלי שאתכנן זאת. היום אני מבין, שמכיוון שעד אז לא חשבתי שיש ערך כלשהו למעט המצוות שאני עושה, לא טרחתי לעשות הרבה, אולם מאז שהתחלתי להעריך את המצוות שאני כן עושה, זה גרם לי לעשות מהם יותר.
סוף דבר, הבחור חזר בתשובה שלמה, הקים בית יהודי כשר, כשהוא משלב לימוד תורה עם עבודה, וגם עוזר בעצמו לנערים מתמודדים. הרבה עבר עליו עד שזכה לחזור בתשובה, אך הצעד הראשון היה – שהעריך את הטוב שהוא כן עשה.
(הרב יחיאל פליסקין שליט"א, מכון 'שתולים'. הובא בגיליון 'דרישה וחקירה')