הסיפור המצמרר הבא, התרחש בחצר בית כנסת, בשעת המנחה ביום השבת. וכה מספר הרה"ג רבי שמואל דוד הכהן פריעדמאן שליט"א בספרו הנפלא 'בדידי הוה עובדא', וכן שמענו באוזנינו מפיו את הסיפור לפרטיו:
בחצר בית הכנסת, משתובבים הילדים הקטנים בשמחה, מקפצים ורצים, מתחבאים ומתרוצצים… לפתע, ניגש אליהם עובר אורח, והושיט לאחד הילדים סוכריה כתומה ועסיסית, עגולה ומתוקה…
הילד הודה לו בחום, אך לא מיהר לאכול… הן גדל והתחנך בבית בו לימדו שלא אוכלים שום מאכל, לפני שבודקים את כשרותו, והרי עליו לשאול את אביו, לוודא כי כשרות הסוכריה אינה מוטלת בספק, ויאכלו ילדים וישבעו…
הילד רץ לבית הכנסת, וניגש לאביו. הוא הושיט לו את הסוכריה ושאל בפשטות מתוקה: "אבא, הסוכריה הזו כשרה למהדרין?"
האבא הביט בסוכריה, לרגע הפכה לצידה השני, והחוויר. רגע אחד עמד המום כמסומר למקומו, וברגע שאחריו רץ לחצר בית הכנסת, כשגופו רועד וכולו חלחלה. "מי נתן לך את זה?" שאל את בנו בפחד, "האם הוא נתן גם לילדים אחרים?"
התברר כי הסוכריה המדוברת היתה טבליה של 'נפטלין', כן, אותו חומר הדברה מסוכן המשמש להדברת חרקים ומזיקים בבגדים ובספרים, ונראה כסוכריה כתומה ועגולה ואולי גם עסיסית, אך טומן בחובו רעל מסוכן עד מאוד המסכן חיים!
עד מהרה התברר כי רק בנו היה 'בר המזל' שזכה בסוכריה, כל יתר הילדים קינאו בו, אך לא זכו… האב מיהר לבנו והסביר: "בני יקירי! תראה איך ניצלת בזכות שהקפדת על הכשרות ולא אכלת מהר מדי את הסוכריה – הרי הסוכריה הזו מסוכנת ומכילה רעל אימתני, שמירת הכשרות הפכה לשמירה על החיים!"
כמה חשוב לגדל ולחנך את הילדים כבר מגיל צעיר, להישמר ולהיזהר מכל מאכל או ממתק. תמיד זה יציל אותם מלהיכשל במאכל אסור, לפעמים – זה יכול גם להציל חיים!
(פניני פרשת השבוע, הובא בגיליון דרישה וחקירה)