מִדִינֵי המצוה לתקוע ולהתענות בעת צרה
* מצוַת עשה לזעוק אל ה', ולתקוע בחצוצרות או בשופר, בכל עת צרה הבאה על הציבור. וכבר דורות רבים שלא נהגו לתקוע בעת צרה, מטעמים שונים.
* כאשר צבא זר עובר דרך מקומם של ישראל על מנת להילחם במדינה אחרת – אף אם אין בכוונתו להילחם במקום זה כלל, נחשב הדבר כצרה לישראל.
* נהגו שלא להתענות בזמן מגיפת דֶּבֶר, על פי ההנחה הרפואית כי העדר האכילה מגביר את הסיכון להידבקות. ולכן, גוזרים על הציבור 'פדיון תענית', ומרבים בתפילה ובאמירת ענייני הקטורת.
* מחלה שרבים חלו בה, וגרמה למוות של שלושה מהם – מעיקר הדין צריך לתקוע ולהתענות עליה. ויש אומרים שתוקעים ומתענים אף אם גרמה למוות של שני חולים, ויש אומרים – אף של חולה אחד.
* 'חיה משולחת', תוקעים ומתענים עליה. והיינו, חיה הנוהגת שלא כפי טבעהּ, כגון שמופיעה במקום ובזמן שאינם מתאימים לטבעהּ, או שהורגת בני אדם שלא כטבעהּ. ולדוגמה: חיה שהופיעה בשעות היום (ויתכן שגם בלילה) במקום יישוב; וחיה שהופיעה בשעות היום בשדה שאינו סמוך למקומה הטבעי, וראתה שני בני אדם ולא נמלטה מפניהם.
* רוב מיני הצרות, לא מתפללים עליהן בשבת. אבל מתפללים בשבת על כל סכנה ממשית הנשקפת בשבת עצמה, ואפילו ליחיד; וכגון חולה שמצבו קריטי ויתכן שינוי במצבו לרעה בשבת עצמה
* ציבור שבאו עליהן שתי צרות כאחת, רחמנא ליצלן, לא יתפללו על שתי הצרות יחד, אלא על כל אחת בנפרד. ויש שכתב שדין זה אמוּר רק בצרות הבאות לעיתים רחוקות.
* מי שבאה עליו צרה, רחמנא ליצלן, ראוי שיתענה, ושמא אף מצוּוה בכך, משום שהתענית היא מדרכי התשובה וההכנעה, וכל יחיד מחויב בעת צרתו לחפש במעשיו אם יש בהם חטא, ולשוב אל השי"ת.
מֵהלכות התעניות על עצירת גשמים
* בשבע התעניות האחרונות מִסֵדֶר התעניות על עצירת גשמים, יוצאים עם ארון הקודש וספר התורה להתפלל ברחוב, ומתפללים בלבוש שַׂק, ומניחים אפר בראש במקום הנחת תפילין.
* כמה מִיתרונות כְּאַמַּת מידה לבחירת שליח ציבור: התפילות שגורות בפיו, רגיל לקרוא בתורה ובנביאים ובכתובים, מטופל במשפחה ואין לו ממון דֵי צורכו, עָנָו, רצוי לציבור, וקולו ערב ונעים.
* ציבור שקיימו את כל סדר התעניות על עצירת גשמים, ולא נענו, נוהגים כולם כנזופים מן השמים, ותלמידי החכמים מוסיפים לצום בסדרות של שלוש תעניות, עד לירידת הגשמים, או עד לסוף עונת הגשמים.
* כבר במשך דורות רבים, נהגו שלא לקיים את סדר התעניות על עצירת גשמים, מפני שההתפתחות העצומה של הובלת מזון ממקום למקום, מפחיתה משמעותית את הסכנה שבעצירת גשמים.
* אם ביום תענית הציבור על עצירת גשמים, לפני חצות היום, החל לרדת גשם, מפסיקים את הצום, ואומרים בציבור 'הלל הגדול' וברכת ההודאה.
* כשיש ריבוי גשמים במקום שקיים חשש לקריסת מבנים בשל כך, מצוה להתפלל שיתמעטו הגשמים. ובהקשר זה, מזכיר מרן הבית יוסף בפעם היחידה בכל ארבעה חלקי שולחן ערוך את עיר מגוריו – צפת, ומספר, שבזמנו היתה מצויה בצפת מפולת בתים בשל ריבוי הגשמים.