הרב ישראל ליוש
ביום כ"ז בניסן חל היא"צ של הגאון רבי יהודה כהנא זצ"ל, בעל 'קונטרס הספיקות' ו'תרומת הכרי'.
רבי יהודה נולד בערך בשנת ת"ק לאביו הגאון רבי יוסף זצ"ל, והיה בכור בין ארבעת אחיו הגאונים, השני הוא רבי חיים מ'קאלוש', השלישי הוא רבי אריה לייב, בעל ה'קצות החושן', והרביעי הוא רבי מרדכי מ'חודרוב' ו'אונגוור'.
אחר נישואיו לא רצה ליפול על צווארי נדיבים, ועבד לפרנסתו כמוזג בבית מרזח בכפר ע"י 'קאלוש', אחר שנתרושש עבר ל'לבוב', שם שימש כמלמד יחד עם הגאון רבי יוסף תאומים זצ"ל, בעל ה'פרי מגדים', ושם הכירו ונתיידד עמו.
בשנת תקמ"ח יצא לאור ספר אחיו ה'קצות החושן', כשספרו 'קונטרס הספיקות' הוצמד אליו, ובזכות זה נתפרסם מאוד, עד שהוזמן לשמש ברבנות ב'מונקאטש', ולאחר מכן ב'סעליש', ובשנת תקס"ב עלה על כס הרבנות ב'סיגעט'.
היה מיודד מאוד עם גאוני דורו, בעל ה'בית אפרים' וה'חת"ם סופר' זי"ע ועוד.
נלב"ע בשנת תקע"ט, וביקש בצוואתו שלא יכתבו על מצבתו שום תואר של כבוד. הניח אחריו שבע בנים ובת, גאונים ורבנים לתפארת המשפחה.
"וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת"… (ט ג)
אי' בגמ' (ברכות לב ב) "א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנא' (ישעיה א יא) 'למה לי רוב זבחיכם', וכתיב (שם א טו) 'ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם'".
והקשה הגאון רבי יהודה כהנא זצ"ל [בפתיחה לספר 'תרומת הכרי'] וכי מה הראיה שתפילה לבדה עדיפה מקרבנות, הרי יתכן שכוונת הנביא לומר שהקב"ה אינו חפץ אפילו בתפילה וקרבנות יחד, שהם בוודאי עדיפים מקרבנות לבד, אבל אין ראיה שתפילה לחודה עדיפה מקרבנות לחודייהו.
ותי' שהראיה היא מלשון הפסוק, שהרי לגבי קרבנות אמר הנביא: 'למה לי רוב זבחיכם', היינו שאינו חפץ בהם כלל, ודוחה אותם לגמרי, ואילו לגבי תפילה אמר הלשון 'אעלים איני מכם', שאינו דוחה את התפילה לגמרי, אלא שלעת עתה הוא מעלים עיניו ממנה.
והביאור בזה, כי תפילה צריכה להיות בכוונה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות קה ב): 'המתפלל צריך שיתן ליבו למעלה ועיניו למטה', והיינו שאפילו שלשון התפילה עוסק בצרכי הגוף, מ"מ צריך לכלול בכוונתו אף על צרכי הנשמה. בברכת 'רפאנו', צריך לכוון אף על רפואת הנפש. וכן בברכת 'מחיה מתים', הכוונה הראויה היא אף על הרוחניות, שהרי רשעים בחייהם קרויים מתים.
ואם מתפלל בכוונה גמורה, תפילתו עולה למעלה ואינה חוזרת ריקם, אבל אם אינו מכוון בתפילתו כדבעי, היא מתעכבת ואינה מגיעה למקומה הראוי. ואמנם אינה מתבטלת לגמרי, אבל היא ממתנת עד שיתפלל כראוי, ואז מועילה כוונתו אף לתפילות הקודמות שנתעכבו מחמת העדר הכוונה הרצויה.
ולזאת אמרו חז"ל: (ברכות לב א) 'לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל', כי השבחים אינן מתעכבים לעולם, וכשיפתחו השערים לשבחים, יכנסו שם גם התפילות.
אשר על כן, גדולה תפילה מקרבנות, כי גם אם אינה מתקבלת לעת עתה, אינה נדחית לגמרי, ועתידה להיות רצויה, לכשתוכשר.
***
מעשה נפלא מובא בספר 'זכרון לראשונים', על כח בטחונו ותפילתו של הגאון רבי יהודה כהנא זצ"ל:
בתחילה היתה פרנסתו מבית מרזח שהיה מושכר לו, ושם היה מוזג יין ויי"ש לתושבי הסביבה.
פעם אירע שחביות היין התרוקנו, ולא היה לו די כסף כדי להשקיע במילואן, ומשלא הצליח להפעיל את בית המרזח, תם הכסף בביתו, ולא היה לו לחם לפי הטף.
בצר לה, ביקשה ממנו רעייתו כי ייצא אל השוק לחפש הלוואה, באמצעותה יוכלו לחדש את מלאי היין ולחדש את הפעלת בית המרזח. רבי יהודה עשה כמצוותה, יצא מן הבית, כשהוא שם מבטחו במי שזן ומפרנס לכל, מקרני ראמים עד ביצי כינים, ושם פעמיו לכיוון היער, שם התפלל לקוב"ה מעומק ליבו, שימציא פרנסו לו ולבני ביתו, ולא יתבטל עוד מלימוד התורה הקדושה.
בתום תפילתו, כאשר כבר הרגיש כי שמע ה' לקול שוועתו, שב לביתו, סמוך ובטוח כי קרובה ישועתו לבוא.
לפתע עצרה עגלה בפתח בית המרזח שלו, ובה ישובים שרים גדולים ונכבדים. והנה הם שולחים את העגלון לקרוא לרבי יהודה. "הבה לנו יי"ש לשמח את נפשותינו ולחמם את ליבנו, ואנו נשלם עליו מחיר הגון", בקשו השרים מרבי יהודה. "נגמר לי כל היי"ש", התנצל בפניהם רבי יהודה, אך הם לא האמינו לדבריו, וחשבו שהוא ממאן למכור להם, כי נכרים הם, על כן המשיכו להפציר בו, שלא יסרב לבקשתם וימכור להם יין.
רבי יהודה טען לעומתם שהפצרותיהם רק מצערות אותו, כי היה מאוד שמח למכור להם, אך מה יעשה שחביותיו ריקות.
השרים לא האמינו לדבריו, נכנסו לבית המרזח ובדקו בעצמם את החביות, והנה הם מצאו בו חביות מלאות, "מה זה…?", שאלו כמנצחים "בחביות אלו" – הסביר להם רבי יהודה – "יש יין פשוט מאוד, ומאחר ותושבי המקום קונים בדרך כלל יי"ש, על כן נשאר היין בחביות, וכבר עלו בו קמשונים ועפושים, ואינו מתאים לאיכרים, וכל שכן למכובדים כמותכם".
לאחר שהתייעצו ביניהם, ביקשו ממנו השרים כי בכל אופן ימזוג להם כוסית מהיין המדובר. הוא מיהר לעשות כמצוותם, והנה פלא, היין ערב לחיכם, הם שיבחוהו מאוד ואמרו שזה זמן רב לא שתו יין כה משובח.
הם שתו כמות נאה מהיין, ושלמו עבורו ממון רב, ולא די בזה, עוד ביקשו ממנו, כי ישלח להם אל העיר פעמיים בשבוע בקבוק גדול מיין זה, והם ישלמו עבורו את מלוא התמורה.
אורו עיני רבי יהודה, כי במשך תקופה ארוכה הרוויח מיין זה ממון רב, ובתקופה זו למד תורה הרבה, בנחת וביישוב הדעת.
***
שוב מסופר על תקופת עניו ומרודו של הג"ר יהודה כהנא זצ"ל, שמרוב מחסור לא היו לילדיו כי אם בגד אחד לכל תקופת החורף. פעם אחת רצתה רעייתו הרבנית ע"ה לכבס בגדיהם, ובהעדר בגדים אחרים להחלפה, הניחה אותם אחורי התנור, עד שיתייבשו הבגדים שכיבסה.
בינתיים אחרו לבוא ללמוד אצל המלמד, עד שבא אל אביהם ושאל אותו מדוע מאחרים הילדים לבוא ללמוד תורה. רבי יהודה שלא ידע מעניין הבגדים, בא לאשתו ושאל אותו בתביעה, מדוע לא תשלח את הילדים לבית תלמודם?
היא ספרה לו שהיא ממתינה שבגדיהם יתייבשו, אך מאוד חרה לו על הדבר, ואמר שאין זה כדאי שיבטלו אפילו שעה אחת מתלמוד תורה. מיד לקח הכותונת שלו שהיתה רחבה, ושם על שני בניו, וכך הוליכן לבית המדרש ללמוד תורה.