בימים אלה בהם אנו מתאבלים על פטירתם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, אשר נלקחו לבית עולמם מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, ראוי להתבונן בהנהגותיהם של גדולי ישראל וללמוד ממנה לקח.
הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל היה מגדולי התורה של יהדות ליטא וממנהיגי היהדות בדורו. ניתן לומר שבתקופתו לא היה אדם עסוק ממנו. הוא שימש כרבה של העיר וילנא; חבר במועצת גדולי התורה, למן היווסדה ועד יום פטירתו; השתתף בהקמת ארגון ועד הישיבות והיה פעיל רבות למען בני הישיבות; זאת מלבד עמלו הרב בתורה, שבא לידי ביטוי בין היתר בספרו שו"ת "אחיעזר" על שלשת חלקיו.
הוא דאג באופן אישי לרבים מאד שפנו לעזרתו, ומצבם הרעוע של היהודים באירופה לא נתן לו מנוח, כפי שכתב בהקדמתו לספרו הראשון, לפני כמאה שנים: מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה? היכל ה' כולו בוער באש. הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגווילים משוקעים באש, ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?
בעת שפרסם את ספרו האחרון, בשנה הראשונה למלחמת העולם השנייה הוא כותב בדם ליבו:
לא היתה כזאת גם בימי הביניים, אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות… קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן, ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי הים, עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם… אוי מה היה לנו!
בתקופות איומות אלו היה רבי חיים עוזר משען וסומך ליהודים רבים מאד, ובד בבד עסק בכתיבת תשובות לשאלות הלכתיות רבות שהופנו אליו. היה, איפוא, רבי חיים עוזר אדם שכל דקה וכל רגע שלו – שקלו זהב. ויהי היום והאדם הגדול בתורה, שאלפי עיניים נשואות אליו בכל עת ובכל שעה, צעד ברחוב ונקרה לדרכו אדם ששאלו לכתובת מסויימת.
בחיוך ובמאור פנים השיב לו הגאון כי עליו להלך עד הסימטה הקרובה, שם יפנה ימינה, שמאלה וכו'. ברם, כמעט נפנה האיש להלך מעימו, הצטרף אליו רבי חיים עוזר וליווה אותו בסבר פנים יפות, עד הגיעו למחוז חפצו!|
כשנסתיים הליווי הארוך תמה באוזניו מלווהו, מדוע נמלך לאחר שהדריכו והחליט ללוותו במו רגליו אל מענו?
השיבו הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל: כלום לא הבחנת שהאיש כבד פה וכבד לשון? דרך ארוכה לפניו, לבטח היה נזקק לפנות לאנשים נוספים כדי שיוסיפו לכוונו מידי פעם, עד שימצא את מבוקשו, לפיכך החלטתי ללוותו בעצמי ולחסוך ממנו את אי הנעימות הכרוכה בכך!
הרי זה פשוט מדהים.
הבה נתאר לעצמנו איש עסקים בכיר הממהר לפגישת עסקים עם שותפיו, ובדרכו נקרה הלך המבקשו להדריכו למחוז חפצו. איש אינו מצפה ממנו ללוותו רגלית עד מענו. לו רק יעצור רגע קט משעיטתו, יסביר פנים להלך ויסתייע בידיו תוך כדי ההסבר, נחמיא לו ונדע כי בעל מידות הוא.
והנה, גדול בישראל, המנצל כל רגע בחייו, מחשב באחת את אי הנעימות העלולה להיגרם לכבד-פה זה, ומיד הוא נלווה אליו.
הן לו רק היינו מתבקשים, היינו פורטים ברגע אחד, עשרים ואחת סיבות ועוד מאה, מדוע לא היה עליו לטרוח עד כדי כך. הן האיש הזה כבר עבר כהנה וכהנה עד שפגש ברבי חיים עוזר, וכפי שהתמודד עד הנה, יתמודד גם בשעה זו. זאת, ועוד: הרי גם לאחר שיגיע למחוז חפצו בוודאי יזדקק בעוד שעה או שעתיים לצאת למקום אחר וייאלץ לפנות לאנשים אחרים כדי שיסייעו לו. ובכל זאת, נפשו המעודנת מתורת האלוקים הספוגה בעצמותיו, לא הניחה לשיקולים אלה לחדור ולמנוע ממנו לבצע את המעשה האצילי הזה.
ומכאן לסיפור מופלא גם הוא, על התחשבות בזולת, המסופר על הגאון רבי חיים ברים זצ"ל, תלמיד חכם מופלג ועצום שהתגורר בירושלים עיר הקודש. רבי חיים הוזמן להשתתף באירוע נכבד, ובמהלך האירוע ביקשוהו לשאת דברים. עלה רבי חיים אל בימת הנואמים, שלף פיסת נייר מכיסו, שטחה על הדוכן שלפניו והחל לשאת את דבריו.
מקורביו ומלוויו הופתעו עד מאד, על כי חרג מהרגלו משכבר הימים – מעולם לא נשא נאום מתוך הכתב, דבריו היו שגורים לו על לשונו, ומה ראה בזאת הפעם לקרוא את דבריו מן הכתב. תדהמתם התעצמה, כאשר לאחר שעזב הגאון את המקום עם מלוויו, ביקשו אחד ממקורביו שיראהו את פיסת הנייר. רבי חיים נענה לבקשתו ולהפתעתם העצומה נגלה לעיניהם גליון נייר לבן, ריק לחלוטין.
משנוכח רבי חיים בהשתאותם, סיבר את אוזניהם ואמר: נוכחתי, כי הדובר שנשא את דבריו לפני, קרא את דבריו מתוך הכתב. כדי שלא להראות את עצמי כמי שאינו זקוק לכך, ונואם בעל פה, ובכך להתנשא עליו, שלפתי את גליון הנייר הריק מכיסי, המיועד לכתיבת חידושי תורה, הנחתיו לפני, ונשאתי את נאומי…
—
בימים אלה, פועם ליבו של עם ישראל לקראת חג השבועות, חג מתן תורתנו הקדושה. הימים הללו היו לתקופת השלמה והשתלמות בסלסולי המידות, שהרי דרך ארץ קדמה לתורה, והמתעלה במידותיו, זוכה להתעלות בד בבד בתורה הקדושה.
(מאורות הדף היומי גיליון שבועי כ"ב ניסן תשפ"א)