היכן היו שורפים את הנותר מקרבן פסח?
מאיזו הלכה אין למדים קל וחומר?
וכיצד יתכן שאדם נטמא במת, למרות שלא נגע ולא האהיל עליו?
דף פא עמוד א
* זב שראה בשביעי שלו – לדעת רבי יוסי אינו מטמא למפרע אלא מדרבנן.
* הגמרא מציעה שתי אפשרויות באיזה אופן לדעת רבי יוסי (הסובר שראיית זיבה מטמאת מן התורה רק מכאן ולהבא) ניתן למצוא דין זבה גמורה הסופרת שבעה ומביאה קרבן.
* רב יוסף מסתפק אם הותרה טומאת התהום לכהן המקריב את קרבן התמיד.
דף פא עמוד ב
* לדעת רבא: כשם שבפסח הותרה טומאת התהום לכהן המקריב, כך גם הותרה טומאת התהום לכהן המקריב את קרבן התמיד.
* למסקנת הגמרא, מקור ההיתר של טומאת התהום: "הלכתא גמירי לה וקרא אסמכתא בעלמא".
* אפילו אם נודע לו (לנזיר ועושה פסח) לפני זריקה שנטמא בטומאת התהום – נחשב טהור ומותר לזרוק עבורו את הדם.
* נטמא קרבן הפסח (רובו או כולו) – שורפים אותו לפני המקדש דוקא, כדי לביישן על שלא נזהרו לשומרו מן הטומאה.
על כך ועל עוד נושאים מעניינים נלמד היום במסכת פסחים דף פא
דרשו מגיש: שיעורי הדף היומי בגמרא בצורה פשוטה
ובהירה מפי הרב אליהו אורנשטיין שליט"א