סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
גיסי, הגר"ח קניבסקי שליט"א, סיפר מעשה מופלא על הסבא שלנו, רבי אריה לוין זצ"ל, חמיו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
אחד העיסוקים השוטפים של ר' אריה, כך ידוע לכל, היה באיסוף כסף לצדקה. סכומים גדולים מאד יצאו מתחת ידו, והועברו בחשאי לאלמנות וליתומים ולמאות רבות של נצרכים. עסוקו זה היה מתגבר והולך בתקופת ניסן, שבה חילק רבי אריה סכומי כסף גדולים במיוחד. ברשימה שהיתה נתונה בידיו, היו עניים רבים ואנשים קשי-יום, שגם בימים רגילים לא הצליחו לכלכל את ביתם, ועל אחת כמה וכמה בימים שלפני הפסח. אלמלא הצדקה שקיבלו ממנו, יתכן מאד שהיה נמנע מהם להסב לליל הסדר כיתר אחיהם. כאשר היתה מגיעה המעטפה עם הכסף לביתם, היה בכך, אפוא, בבחינת ישועה של ממש.
כיוון שהתפרסם הדבר, היו אנשים משגרים לו כספיהם ותרומותיהם, כדי שיחלקם לעניים. התורמים הכירו בנאמנותו ובישרותו של ר' אריה, והרבו להעביר אליו כספים. פעם, והיה זה בימי מלחמת העולם, כאשר קשיי הפרנסה העיבו גם על הגבירים הגדולים ביותר, והמצוקה הכלכלית נתנה אותותיה בכל, לא הצליח ר' אריה לאסוף את כספי הצדקה כדי להעבירם לעניים. עד כדי כך, שממש לא היתה בידו פרוטה לפרטה. גם כאשר ניסה להפעיל את כל כח השתדלותו, לא עלה בידו להגיע ולו לחלק מזערי של הכסף הנצרך לו לחלוקה לעניים.
משראה רבי אריה כך ירד לכתל המערבי, כדי לשפוך שיח ותחינה לפני בוראו, אולי יחוס על עם עני ואביון, אולי ירחם. שעה ארוכה עמד הצדיק ליד האבנים, הרבה בבכי, וביקש מהקב"ה שיאפשר לו לחלק גם בשנה זו את כל סכומי הכסף שהוא מחלק מידי שנה.
והנה, כך סיפר לי הגר"ח קניבסקי, בצאתו את הכתל, ניגש אליו ערבי אלמוני, שלא הכיר מעודו, מסר לו חבילה גדולה עטופה בנייר עיתון, ונעלם. ובעוד ר' אריה משתאה לנוכח המראה, נעלם הערבי כלעומת שבא.
פתח ר' אריה את החבילה, ונדהם לגלות בה את סכום הכסף המדויק שהיה מחלק מידי שנה לעניים– –
"מקובל במשפחתנו", הוסיף הגר"ח, "שהיה זה אליהו הנביא שהתגלה לסבא".
ואם נשאל כיצד זוכים לכך, והיכן מצוי המרשם לגדלות מופלאה שכזו? נענה ונאמר, שהיתה זו מסירות נפשו של הסבא זצ"ל לענייני הצדקה, שגרמה לו לגילוי שכזה.