הוא הביט למלאך המוות בעיניו – ויכל לו; הועמד מול קני ירייה – והיתה לו נפשו לשלל; ולימים, יחבוש את ספסליה של פוניבז' כפליט הראשון שהגיע מ'שם'.
כיום, קרוב לשמונים שנה לאחר מכן, יושב הגאון רבי קלמן לנדא שליט"א בביתו בירושלים, ובקול רווי דמעות מספר באזני בני משפחתו שליט"א, את סיפורו המרטיט והמטלטל.
***
בית המדרש הקטן געש מקול התורה. עשרות בחורים ישבו שם, שקודים על גמרות גדולות. הוויות גמרא פרחו באוויר, קושיות נשמעו בחלל, הרים נעקרו ונטחנו, והדברים היו שמחים כנתינתם. ורק הוא ישב לו בצד.
הוא היה הראשון. תלמיד הישיבה הראשון שהגיע מ'שם'.
נער צעיר, שהספיק לחוות על בשרו הרפתקאות של כמה מחזורי חיים. הנערים הישראלים לא ידעו את עברו, שפתו אידיש – גליציאנית, היתה זרה להם. עכשיו הוא ישב מול הגמרא הפתוחה, וניסה להבין את המילים הארמיות ואת הסברות העמוקות שמאחוריהן.
אך ללא הועיל. לנגד עיניו עלו מחזות הזוועה מהגטו. בכל מקום ראה דם ואש. האותיות השחורות הזכירו לו את גדר התיל של גטו בוכניה, ולרגעים כשעמד ליד קיר המוות, פיו ממלמל 'וידוי' והוא מתכונן לגרוע מכל. ואז נפקחו עיניו, והוא בהיכלה של ישיבת 'תפארת ציון' בבני ברק.
הוא הביט בנערים שישבו לצידו על הספסל, וליבו התמלא קנאת סופרים. בזמן שהוא נלחם על חייו בחירוף נפש, הם שקדו ולחמו במלחמתה של תורה. הם יושבים מול 'הרב' ומפריחים סברות, והוא לא מבין מילה. לא ידע מאי קא אמרו רבנן.
ואת הרגע הזה הוא לא ישכח לעולם. כשהוא רק נזכר בו, הדמעות מרטיבות את עיניו ושונקות את גרונו.
"הלכתי הצידה ופשוט התחלתי לבכות. הרמתי עיניים לריבונו של עולם ופשוט שאלתי אותו: 'האם לא די?! ס'איז ניש גענוג? לא הספיק מה שעברתי עד עכשיו?! מדוע נגזר עלי שגם לא אבין את דברי הגמרא הקדושה?! למה לי חיים? מדוע ניצלתי מהתופת הנורא?'
"והתפילה העמוקה הזו חוללה מהפך אדיר. פתאום נפתחו לי שערי אורה! התחלתי להבין! אותיות הגמרא החלו להאיר אל נפשי! הגיעה הגאולה הגדולה…".
כמעט שמונים שנה חלפו. וכשהמעשה המרטיט הזה יוצא מפיו של הבחור, כיום הגאון רבי קלמן לנדא שליט"א, הסלון הירושלמי מתעטף בשתיקת כבוד. רבי קלמן מוחה דמעה. מראש השולחן נופל מבטו אל צאצאיו היושבים כשתילי זיתים סביבו, ועוד דמעה זולגת לה. הפעם של אושר, של הודיה.
אם היו מספרים אז לנער, שהצליח לברוח עם משפחתו בעור שיניו מגטו בוכניה, הבריח גבולות, החליף זהויות וטיפס מאות מטרים של הר קפוא בגבול טורקיה – שיום יבוא והוא ישב בארץ הקודש, יכהן כאחד מראשי ישיבת 'טשעבין' המעטירה, שיזכה לחבר ספר עמוק על מסכת 'בבא בתרא', ושכל בניו יהיו לימודי השם – סביר להניח שהוא היה מפקפק.
והנה, הוא כאן בשלהי שנת תש"פ, זוכה לראות כל זאת.
ובמענה לשאלה שעולה מאליה: איך עושים זאת? איך אוזרים כוחות לחזור לשגרה, אחרי תקופה של ניתוק מסוים? איך מתנערים מעפר וצוללים אל ים התלמוד? איך חוזרים אל הסטנדר? – זו התשובה הראשונה, משנת חייו של בעל 'מנת חלקי' על רגל אחת:
"פשוט מרימים עיניים ומבקשים 'פתח ליבי בתורתך'"
*
בשל מגפת הקורונה, לאורך כל המפגש המרגש הזה הוא יושב בזהירות מאחורי מסך מגן. ליד שולחנו יושב בנו, הגאון רבי משה שליט"א, ר"מ בישיבת 'נתיבות חכמה', ונכדו, הגאון רבי משה זינגר שליט"א ר"מ בישיבה הגדולה בית וגן. בן נוסף, הגאון רב ישראל שליט"א, ראש ישיבת 'היכל יצחק', משועבד באותו זמן ל'קפסולה' בישיבתו, ובשל כך אינו נוטל חלק במפגש זה.
עיניו של רבי קלמן שליט"א, תלויות בהם באהבה גדולה, מביעות ללא קול את המסר – "לולי אלוקי אבי, כי עתה ריקם… את עניי ואת יגיע כפי ראה אלוקים", ובזכות אבות.
כששואלים את רבי קלמן לנדא: "במה זכית? איך הצלחת להעמיד בית שכולו תורה ועבודת ה'?", רבי קלמן נושא עיניו אל ההורים: "כשאני עושה חשבון הנפש", הוא אומר בענווה, "אני חושב שהכל בזכות הורי החשובים, החסידים והישרים רבי אליעזר נתן סג"ל לנדא ואמי מרת שרה".
מעשי תוקפו וגבורתו של האב, החסיד רבי אלעזר נתן לנדא ז"ל, הלא הם כתובים בספר דברי הימים של יהודי פולין. אין עוד הרבה יהודים כמוהו שזכו להציל במו ידיהם – מאות יהודים ממוות בטוח. ביניהם קדושי ארץ, כמו הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, האדמו"רים מהר"ש ומהרנ"צ מבאבוב זצוק"ל, ועוד ועוד נפשות רבות.
עיקר הסיפור החשוב לו החל מפרק זה ואילך. כשנכנס לישיבת 'תפארת ציון'. החששות היו עצומים. בניגוד לכל בני גילו ששקדו על התורה ועל העבודה, הוא חיסר את עיקר שנות הבנין. כמעט חמש שנים יקרות ועיקריות הוא לא פתח ספר, רק נלחם על חייו ועל חיי יהודים בסביבתו.
קבלת הפנים בישיבה היתה מיוחדת. הוא לא שוכח את דמותו של מגיד השיעור, מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל. "כאמור, אני הייתי הנער הראשון שהגיע ישירות מגיא ההריגה באירופה. לפני היתה קבוצה קטנה של 'ילדי טהרן'".
"לא זכיתי לעסוק רבות בתורה בשנות האימה, ועם הידע המועט הזה בתורה נכנסתי אל הישיבה. שנים רבות חלפו, ועדיין נצור בליבי המפגש הראשון עם רבי מיכל יהודה. הוא קיבלני ולחץ את ידי בחום. לא אשכח את המאור בעיניים, את האהבה שהרעיף עלי, והדאגה שלו לכל אחד מאיתנו. אהבת התורה בערה בקרבו, הוא היה גאון בהסברת הדברים הקשים ביותר, בפשטות ובבהירות, והוא הקנה לי – כמו לכל אחד מהתלמידים – את קנייני התורה, את יסודות הלימוד כיצד לגשת לסוגיה, איך ללמוד ואיך להבין אותה כראוי.
"מפליט שואה צעיר שבקושי ידע לפענח שורה בגמרא, הוא הפך אותי לבן תורה. הוא הקנה לי את הדרך ולאחר מכן את הביטחון לצעוד במשעוליה. מרן הגרמי"ל אהב אותי, כך חשתי, וכך הרגיש כל יחיד מתלמידי הישיבה בכל המחזורים בכל השנים. פשטותו היתה גאונותו. עברתי מאז מחנכים ומרביצי תורה רבים, כל אחד בשמו יבורך, אך כזו דמות לא פגשתי עוד!".
הוא מהסס לרגע ומשתף בחלום כמוס, שהוא כמעט לא שיתף בו איש בזמנו. למעט יהודי אחד – שהפך היות לו אבא אוהב – מרן ה'חזון איש' זי"ע. "כמה לילות לפני שנכנסתי לישיבת פוניבז' המעטירה נרדמתי. ובחלומי, והנה סבי זצ"ל יושב עמי ליד השולחן. לפתע נכנס לחדר יהודי גבוה והדור פנים. סבא מחוויר כולו, אוחז בי וקם ביראת הכבוד. אני למד שזהו זקני הגדול, רבינו בעל ה'נודע ביהודה' זי"ע. הוא מניח אותי על ברכיו ומברך אותי שאזכה להצליח בתורה, ואח"כ נישק אותי".
ורבי קלמן מוסיף ואומר בביטחון: "אין זו רבותא לדידי. שהרי בוודאי היה רעש גדול בשמים, שהנה הבחור הראשון שהגיע 'משם', נכנס ללמוד בהיכלה של ישיבה, שהיא ראשונה לישיבות של היישוב התורני המתחדש באר"י".
כשרבי קלמן מסיים את סיפור החלום, שבעים ושש שנים אחרי חלומו, עיניו לחות. "ידעתי שאני יכול ללכת לישיבה. ובס"ד אצליח".
רבי קלמן מספר על אהבה עצומה שלה זכה מאת מרן ה'חזון איש' זי"ע. ברוב ענווה הוא זוקף את ההתקרבות הזאת, לגורלו כניצול שואה: "הייתי הראשון שהגיע. ורבינו החזו"א יצא ממש מגדרו לקרב את פליטי החרב. לא יתואר איך שהקריב את זמנו לקרב אותם, ואף שקטונתי לתאר אישיות ענקית זו, ארשה לעצמי לומר, שזהו אחד מהדברים המיוחדים שאפיינו אותו: כל אחד ואחד, מתי שרצה, היה נכנס אליו, בלי שעות של קבלת קהל. ביתו היה הפקר. והוא פנה מלימודו והקדיש את זמנו היקר לפונים אליו. עד כדי כך הגיעו הדברים, שלפעמים כשראה צורך בכך, היה מציע 'בוא נלמד גמרא ביחד', ונתן לנו תחושה כאילו הוא החברותא שלנו.
"תחילת היכרותי עמו היתה בשעה שהוא הגיע לבחון ב'תפארת ציון'. למדנו אז פרק 'כיצד הרגל', וכשהגיע תורי להיבחן, ניגנתי את המשנה הראשונה של הפרק, כפי שהיה בזכרוני שעה שלמדתי ב'חיידר' הקרקובאי. החזו"א מאד נהנה, וביקש ממני עוד מספר פעמים שאחזור על המשנה עם הניגון, לאחמ"כ הזמין אותי לבוא עוד לביתו, ושם חזרתי בפניו שוב על אותו ניגון ישן מבית אבא".
ואם בניגון עסקינן מוסיף רבי קלמן ומספר, שאת הלחן והמילים המפורסמות של 'כד יתבין ישראל' לימד אותו מרן החזו"א זצ"ל בחג השבועות. רבי קלמן שליט"א היה זה שפרסם את המילים והניגון המוכרים כיום – בישיבת פוניבז', ומשם זה התפשט לעולם כולו.
יש עמו סיפורים רבים, להם זכה במחיצתו של אותו ענק הדורות. לא מעט דברים נותרו אישיים מידי. ספונים עמו באוצרותיו. הוא זוכר למשל שליחות אחת: "בתחילת חודש חשון תש"ט, קרא לי מרן ה'חזון איש' ושלח אותי לכפר סבא. הוא ביקש ממני לפגוש את ראש הישיבה שם, שענה לשם רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל, ולמסור לו מכתב חתום. רק לימים נודע שהמכתב עסק בבקשה לקבל בחור לישיבתו. אני זוכר שהבאתי את המכתב, ומרן הגראי"ל כדרכו, קרא אותו בשתיקה ובעיון".
*
ומפוניבז' המעטירה, עלה רבי קלמן לישיבת 'חברון' הירושלמית, גם זאת בעצתו של ה'חזון איש': "באחד הימים שקעתי בלימוד מאוחר. מאיזו סיבה, אחד התלמידים נתן לי את מיטתו שהיתה בצד השני של בנין הפנימיה. להפתעתי, באותו לילה ישנתי הרבה יותר טוב. ולא סבלתי ממחלת הראומטיזם, שבה לקיתי מרוב הכפור שהיה בלילות שבהם ברחנו לטורקיה. הסתבר, שכיוון האויר המזרחי עושה לי טוב. כששמע זאת מרן ה'חזון איש', המליץ לי לנסוע ללמוד בירושלים שבה האקלים נוח יותר".
ואכן בשנת תש"ט עבר רבי קלמן לירושלים ללמוד בישיבת 'חברון', שם פגש את רבותיו, מרנן ראשי הישיבה רבי יחזקאל סרנא, רבי אהרן כהן ורבי משה חברוני, זצוק"ל, ומרן המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל. על כל אחד מהם יש בצקלונו סיפורי הוד מרוממים.
***
זכה רבי קלמן להינשא ולהקים בית מפואר, עם בתו של החסיד והעסקן הנודע, 'בונה ירושלים', שלוחם של גדולי ישראל הרב אברהם טרגר זצ"ל, ולהפוך לאחת מדמויות ההוד הבולטות של עולם התורה הירושלמי הנבנה.
חוץ מסברא ישרה ומאהבת תורה שבוערת בעצמותיו, בורך רבי קלמן בשמחת חיים כבירה. הלימוד שלו נעשה מתוך חיות. חדוותא דאורייתא משתכחת בבית מדרשו. לא פלא, שכמה שנים אחרי נישואיו, הוא נקרא על ידי מרן הגאון רבי דב בעריש ויידנפלד זצוק"ל, הרב מטשעבין, לכהן כר"מ ומגיד שיעור בישיבתו 'כוכב מיעקב'.
ברבות השנים העמיד מאות תלמידים, בפניהם מסר שיעורים נלהבים, כשהרב מטשעבין מציין את 'שמחת התורה' הגדולה שנושבת בו. את הרוח החיה הזו ביקש להנחיל לתלמידי ישיבתו.
וכשאנו שואלים את רבי קלמן בשנית, איך זכה להעמיד משפחה שכל בניה למדנים מופלגים, ההולכים בדרכו ומעמידים תלמידים הרבה, הוא מעדיף להתחמק. להיתלות בזכות אבות. "זה לא פשוט הזכות הזאת של הצלת כל כך הרבה נפשות", הוא פולט בצניעות, ומבטו מהורהר.
(קטעים מלוקטים מתוך מאמר נרחב- י. גרוס יתד נאמן סוכות תשפ"א)