סימן תל"א /// סעיף א' 1
- בתחילת ליל י"ד בניסן מתחילים לבדוק את החמץ, וזמנו תיכף מיד אחרי צאת הכוכבים כשיש עדיין עוד קצת אור, כדי שלא יתרשל או שלא ישכח.
- במ"ב כאן משמע שהחיוב הוא מלכתחילה כל הלילה אלא שראוי לעשות בתחילה כדי שלא ישכח, ואילו הרמ"א לקמן מבואר שהחיוב מלכתחילה הוא בתחילת הלילה, אלא שאם לא בדק בתחילה יכול לבדוק כל הלילה.
- הרמ"א כתב לקמן שיש לנקות את הריצפה של הבית, ומוסיף המ"ב שיעשו את הספונג'ה הגדולה עוד בי"ג כדי שיוכלו לבדוק מיד בי"ד ולא יצטרכו להמתין,
- מי שלא יכול לבדוק בתחילת הלילה, דעת הגרנ"ק שימנה שליח שיבדוק בתחילת הלילה, וזה עדיף מאשר הוא יבדוק לאחר מכן, וכן נראה מהמ"ב.
- מי שנוהג כדעת הר"ת בין לקולא ובין לחומרא, יבדוק בזמן ר"ת, אך מי שנוהג רק לחומרא כר"ת, יבדוק בצאת הכוכבים של הגאונים, וכן הגרי"ז לא נהג בר"ת לגבי זה.
- מן התורה אדם צריך לעשות את אחד משני הדברים או לבטל ואז זה לא שלו ולא עובר עליו, או לבדוק ולבער את מה שמוצא, אלא שחכמים החמירו שצריכים את שניהם, שהרי אם הוא רק מבטל החשש הוא שמא יש לו חמץ בשיווי גדול והוא לא מתכוין באמת בכל ליבו לבטלו כעפר, ואז הוא עובר על לאו מהתורה, ועוד שמא מתוך שיש לו את החמץ בביתו כל השנה והוא רגיל לאוכלו הוא יבוא לאוכלו בפסח, לכן אמרו שהוא גם צריך לבדוק אחריו, ומ"מ לא מועיל רק לבדוק שמא הוא לא יבדוק יפה יפה.
- לאחר שהוא מבטל את החמץ הוא צריך גם לשורפו ולא מועיל להעמיד אותו בתוך מחיצה של י"ט כמו שמועיל בחמץ של גוי שברשותו, ומבאר החזו"א שיש חשש גדול יותר בחמץ שלו שהופקר והוא ברשותו, מאשר חמץ של גוי שהופקר והוא ברשותו,
- ישראל שמכר את חמצו לגוי, אומר החזו"א שיכול להשאיר אותו בביתו ולעשות לו מחיצה של י"ט.