סימן תכט /// סעיף ב
- מותר לומר את המשנה של 'התודה ואיל נזיר' בקרבנות, הלבוש מבאר שהטעם הוא משום שבין כה אומרים את המשניות של איזהו מקומן, לכן לא רצו להפסיק בינתיים, ואילו הט"ז כתב לפי שאומרים את המשניות הללו רק לזכרון בעלמא, לכן אפשר לאומרו, משא"כ עצם המזמור לתודה, היא במקום הקרבן תודה, ולכן אין לאומרו, ומ"מ את היהי רצון שאומרים אחרי אמירת הקרבנות, לא יאמרו אחרי אמירת קרבן תודה.
- אף 'אל ארך אפים' לא אומרים לא בער"פ ולא ביו"ט.
- בערב פסח משכימים לבוא לביהכ"נ מוקדם, כדי שיגמור את סעודתו קודם ארבע שעות, ואומר השו"ע הרב שער"פ שונה משאר ערב יו"ט, משום שהוא עצמו נחשב ליו"ט, לפי שמקריבים בו קרבן פסח, וכל יום שמקריבים בו קרבן הוא יו"ט.
- נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שאחרי החג, והוא נקרא איסור חג, והמנהג שלא מתענים בכל איסור חג, ויום זה נקרא איסור חג ע"ש הפסוק "איסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", והגמ' אומרת שמי שעושה איסור לחג דהיינו שעושה אגודה לחג ביום שמחרתו בבהמות עבות ושמנות, נחשב לו הדבר כאילו נתן דמים בקרנות המזבח.
- כתב המהריט"ץ שיש מצוה לאכול בשר באיסור חג.
- מדברי השו"ע לקמן משמע שרק באיסור חג שבועות אסור להתענות, ולא באיסור חג של סוכות [ובאיסור חג של פסח אסור להתענות מצד חודש ניסן], אמנם המ"ב כתב שמדברי הב"י והגר"א משמע שאסור להתענות באף איסור חג.
- הספד באיסור חג, השבלי הלקט כתב שיש למעט, אבל באיסור חג של שבועות כתב הלבוש שאסור להספיד, שהרי זהו יום טבוח.
- כתב המ"ב שמותר להטיל איסור בביהכנ"ס לצורך גדול בחודש ניסן, מה שאסור לעשות בחודש תשרי. ??