סימן תכ"ט /// סעיף א'
- שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום, דהיינו מיום הפורים עצמו, שהרי משה רבינו ע"ה היה עומד בפסח ראשון והקב"ה מצוה אותו על פסח שני.
- נחלקו הפוסקים האם רק בפסח יש את ההלכה הזאת משום שהלכות פסח הם מרובים, וכך סובר הב"י, או דשייך בכל החגים וכך ס"ל להרש"י.
- בשבועות אומר הגר"א שמספיק ללמוד מא' סיון את ההלכות משום שבש"ס משמע שהיו באים לשמוע את הדרשה רק בפסח וסוכות.
- בחנוכה ופורים אומרים התוס' שאין את החיוב הנ"ל, פורים משום שהוא מדברי קבלה, ואילו בחנוכה שהוא מדרבנן כ"ש של"צ.
- ולגבי חגי תשרי, כתב הפנ"י שמשמע בתוס' שיש עליהם את הדין הנ"ל, ומימילא מר"ח אלול צריכים להתחיל ללמוד הלכות ר"ה, ומט' צריכים ללמוד הלכות יוה"כ, ומי"ד צריכים ללמוד הלכות סוכה, ותמה ע"ז הפנ"י, והמהרש"א כתב שאין תקנה זאת נוהגת אלא במצוות שנוהגות מזמן לזמן, ור"ה ויוה"כ מצוותן היא תשובה, ותשובה לא שייכת לזמן, אמנם המ"ב כתב שיש ללמוד בשבת שובה מענייני הלכות יוה"כ מלבד מה שדורש בעניין התשובה, וכן היקשה הגרנ"ק על המהרש"א.
- בכל יו"ט לכו"ע צריכים לשאול ולדרוש בענייני היו"ט, והשפת אמת כתב שאף בשבת צריכים ללמוד בהלכות השבת, וכן בפורים על אף שאין את ההלכה של דורשין, מ"מ בפורים גופא יש עניין ללמוד את הלכות הפורים, אלא שיוצאים ידי חובה זאת בקריאת המגילה, אך אם הפורים יוצא בשבת שאז לא קוראים את המגילה, אומר המ"ב שחובה לשאול ולדרוש את הלכות הפורים.