באלו אופנים מתענים על חיה רעה שמסתובבת? │ האם מתענים על יתושים וזבובים המסתובבים בעיר? │ ומה הדין כאשר יש שידפון בתבואה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תענית במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקע"ו סעיפים ה' – ח']
תענית על מחלות הממיתות
כאשר יש חולאים בעיר, ולכן, אם ירד חולי אחד לאנשים הרבה באותה העיר, כגון אסכרה או חרחור וכיוצא בהם, ואנשים מתים מאותו חולי, זו צרת צבור, וגוזרים עליה תענית ומתריעים, ומבאר המשנה ברורה, שחולאים שונים ממכת דבר, שלגבי מכת דבר מבואר בסעיף ב', שרק כאשר מתו מהדבר שלשה אנשים בשלשה ימים זה אחר זה, רק אז מתענים ומתריעים, אבל לגבי חולאים, הדין שונה, שאף על פי שגם בחולאים צריך שימותו שלשה אנשים וכמו במכת דבר, בכל זאת, לגבי חולאים לא צריך שאותם שלשה אנשים ימותו בשלשה ימים זה אחר זה, אלא אפילו מתו ביום אחד או יותר מזה, זה כבר מספיק, וכדברי הרמ"א בסוף הסעיף, ומביא המשנה ברורה שיטה נוספת בשם הבית יוסף בשם הירושלמי, שלגבי אסכרה, אפילו אם מת ממנה אדם אחד בלבד, מתענים עליו, וזה דווקא כאשר החולי התפשט להרבה אנשים.
תענית על שחין
חיכוך לח, הוא כמו שחין פורח, ולכן, אם פשט הדבר ברוב הצבור, מתענים ומתריעים עליו, ומביא המשנה ברורה בשם הב"ח, שלגבי שחין לח, גם אם לא מתו ממנו בכלל, בכל זאת גוזרים תענית, ומתריעים עליו, משום ששחין לח, הוא כעין שחין שהיה במצרים, והוא קשה כמו מוות, ולכן צריך להתענות ולהתריע עליו, וכל זה דווקא אם פשט ברוב הציבור, אבל בשאר חולאים, לא צריך שיפשוט בכל הציבור, אבל חיכוך יבש, צועקים עליו בלבד.
האופנים שבהם מתענים על חיה רעה שבעיר
חיה רעה המשולחת בעיר, אפילו שלא הזיקה אלא רק ראו אותה בלבד, מתענים ומתריעים בכל מקום, אפילו על הרחוקים, אבל החיה לא משולחת, זה רק מקרה, ובהגדרת חיה משולחת, יש חמשה דרגות:
א. אם נראתה החיה בעיר ביום, מכיוון שבעיר זה לא מקום של חיות, עצם זה שהיא נראתה בעיר ביום, זה מספיק שהחיה תיחשב למשולחת, ומתענים ומתריעים, אבל אם נראתה בעיר בלילה, וראתה שני בני אדם ולא ברחה מהם, כיוון שיש בזה חד למעליותא וחד לטיבותא, שהרי מה שזה בעיר, זו סיבה שהיא משולחת, ומה שזה בלילה, זו סיבה שהיא לא משולחת, באופן כזה, מספיק מה שהיא ראתה שני בני אדם ולא ברחה מהם.
ב. אם נראתה החיה בשדה ביום, מכיוון שזה מקומה הטבעי של החיה, אינה נחשבת למשולחת, אבל כדי שהיא תיחשב למשולחת, צריך שהיא תראה שני בני אדם והיא לא תברח מהם, ומבאר המשנה ברורה, שבדרך כלל, החיה אמורה לברוח מבני אדם, וכמו שנאמר בתורה, 'ומוראכם וחתכם תהיה על כל חית הארץ', והחיה הזאת שלא ברחה מבני אדם, סימן שהיא משולחת, אבל כשהיא בשדה בלילה, אי אפשר להוכיח שהיא משולחת מזה שהיא ראתה שני בני אדם ולא ברחה מהם.
ג. חיה שנמצאת בשדה שסמוכה לאגם, וראתה החיה שני בני אדם ורדפה אחריהם, זה נקרא משולחת, אבל אם החיה לא רדפה אחריהם, זה לא נקרא משולחת, כיוון שבשדה שסמוכה לאגם, החיה רגילה לגדול, והחיה חושבת, שאם בני אדם ירדפו אחריה, היא תיכנס לאגם, ולכן, מה שהיא לא בורחת מבני אדם, זה עדיין לא סיבה שהיא תיחשב למשולחת, אלא צריך שהיא תרדוף אחרי שני בני אדם, ורק אז זה נחשב שהיא משולחת.
ד. חיה הנמצאת באגם ממש, מכיוון שזה מקומה הטבעי של החיה, גם אם היא רדפה אחרי בני אדם, עדיין אין מזה ראיה שהחיה היא משולחת, אלא אם כן היא טורפת שני בני אדם, ואפילו שמתוך אותם שני בני אדם שהיא טרפה היא אכלה אחד מהם וזה ראיה שהיא לא משולחת, בכל זאת, באגם ממש היא לא נעשית למשולחת, עד שהיא תטרוף שני בני אדם, אפילו שהיא אכלה אחד מהם.
ה. בתים הבנויים במדברות ובארצות שוממות, ונראתה בהם חיה, רק אם היא עשתה מעשה כזה נועז, שהיא עלתה לגג ולקחה תינוק מהעריסה, רק אז נחשבת למשולחת, אבל אם היא לא הגיעה למצב כזה, אינה משולחת, כי אותם בני אדם הגרים שם, סיכנו את עצמם ובאו למקום החיות.
תענית על היזק של נחשים ועקרבים וכדומה
שאר מיני רמש הארץ ורמש העוף ששולחו בעיר והזיקו, כגון נחשים ועקרבים שמזיקים ואינם ממיתים, וכן צרעות ויתושים וכדומה, לא מתענים עליהם ולא מתריעים, ואם הם ממיתים, אפילו יתושים וזבובים, מתענים ומתריעים עליהם, ויש אומרים, שעל נחשים ועקרבים, אפילו אם אנחנו לא יודעים עדיין שימותו על ידם, חוששים ומתענים על זה.
תענית על ירקון ושידפון בתבואה
מתענים על ירקון, דהיינו, תבואה שהכסיפו פניה, וכן על השידפון, דהיינו, רוח שמוציאה את הזרע מהתבואה, והשיעור בזה הוא כמלוא פי התנור, דהיינו, תבואה שראויה להוציא פת כמלוא פי תנור, ולכן כשהתחיל שידפון בתבואה, אפילו אם התחיל רק במקום אחד כמלא פי התנור, מתענים ומתריעים, ואפילו אלו הגרים רחוק משם, מתענים ומתריעים, ודווקא כשהם שיהיו באותו מלכות, ודווקא בזה שהיא מכה מהלכת, אבל כשאינה מכה מהלכת, לא מתריעים אלא רק מתענים.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א