מה דינו של אדם שקיבל על עצמו להתענות בימים האסורים בתענית ? │ מה נאמר על אדם שיכול לסבול את התענית? │ וכיצד מתכפרים עוונותיו של אדם ללא תענית יום שלם?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תענית במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תק"ע סעיף ב' – סימן תקע"א סעיף א']
המקבל על עצמו כמה ימי תענית ובתוכם יש ימים שאסור להתענות בהם
מבואר בשולחן ערוך תק"ע סעיף א', שאדם שקיבל על עצמו להתענות כך וכך ימים, ובאותם ימים ישנם ימים כאלו שאסור להתענות בהם, כגון, אדם שקיבל על עצמו להתענות בימים מסוימים, ובאותם ימים חל שבתות, ימים טובים, חנוכה ופורים, הדין הוא, שאם הוא קיבל על עצמו את התענית באופן הרגיל, דהיינו, שהוא אמר, הריני מקבל עלי תענית כך וכך ימים, הוא חייב לאכול והתענית לא חלה, כי אין בכח התענית לחול על ימים כאלו שאסור להתענות בהם, אבל אם הוא קיבל על עצמו את התענית בצורה של נדר, דהיינו, שהוא אמר, הרי עלי בקונם אכילת ימים אלו, אף על פי שיש באותם ימים ,ימים כאלו שאסור להתענות בהם, בכל זאת התענית חלה עליו, וטעם הדבר מבואר במשנה ברורה, כיוון שאין ציווי על המאכל שייאכל, ומכיוון שהוא אסר את המאכל, המאכל נאסר עליו באכילה ובהנאה, אבל כאשר הוא מקבל את התענית על הגברא, דהיינו, על האדם עצמו, מכיוון שיש על הגברא ציווי לאכול באותם ימים, קבלת התענית לא חלה.
קיבל על עצמו תענית בימים האסורים בתענית
בסעיף ב' אומר השולחן ערוך, אדם שקיבל על עצמו להתענות באופן ישיר בשבת, או ביום טוב, או בערב יום הכיפורים, או בחנוכה ופורים, דינו שווה לאדם שנודר להתענות כך וכך ימים ואירע בהם ימים הללו, שמבואר לעיל, שהדבר תלוי, אם הוא הוציא את הקבלה בפיו בלשון נדר, דינו כאדם שמקבל עליו בלשון נדר, ואם הוא הוציא מפיו בלשון קבלת תענית בעלמא, דינו כמקבל בלשון קבלת תענית, ובלשון כזאת, התענית לא חלה.
הנשבע להתענות כמה ימים ובתוכם יש ימים האסורים בתענית
אדם שנשבע להתענות כך וכך ימים, ואירעו בהם ימים הללו, השבועה חלה עליהם מטעם איסור 'כולל', כלומר, מכיוון שהוא כלל בשבועה שלו גם ימים אחרים שמותר להתענות בהם, אף על פי שבאותם קבוצת ימים, יש ימים כאלו שאסור להתענות בהם, זה חל באיסור 'כולל', אבל אם הוא נשבע להתענות בשבת וביום טוב בפירוש, בלי לכלול בשבועה שלו גם ימים כאלו שמותר להתענות בהם, הדין הוא, שלא חלה עליו שבועה, כי אין שבועה חלה על דבר מצוה, ולוקה על שנשבע לשווא, שהרי אסור לו להתענות, ואם נשבע להתענות בחנוכה ופורים, השבועה חלה, כיוון שחיוב אכילה בחנוכה ופורים הוא רק מדרבנן, ולכן שבועה דאורייתא חלה על ימים אלו, ויש עליו ציווי להתענות, ולכן, יש לו להתיר את השבועה.
תענית לבריא ולשאינו בריא
אדם שיושב בתענית מתוך תשובה על עוונות שאדם דש בעקביו, אם הוא יכול לסבול את התענית, נקרא קדוש, משום שמתמרקים עוונותיו בגלל התענית, אבל אם הוא לא אדם בריא וחזק ובכל זאת הוא מתענה, הדין הוא, שנקרא חוטא, כיוון שמחליש את כוחותיו, אבל עוונות שאדם חייב להתענות עליהם כפי דרכי התשובה, גם אם הוא לא יכול לסבול את התענית, הוא חייב לצום.
מושך ידו מהמאכל באמצע אכילתו
כתבו ספרי המוסר, אדם שבאמצע אכילתו בעוד שהוא מתאווה לאוכל, מושך את ידו מהמאכל לשם תשובה ואינו אוכל, נחשב הדבר לסיגוף, ומתכפרים עוונותיו, ואינו צריך להתענות יום שלם.
תענית דיבור מועילה יותר מתענית אכילה ושתייה
כתוב בספר אחד, שכשאדם רוצה להתנדב תענית, יותר טוב שיעשה תענית דיבור מאשר לעשות תענית מהאכילה, משום שמתענית דיבור לא יהיה לו נזק כלל, לא בגופו ולא בנשמתו, ולא ייחלש על ידי זה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א