המכתב דלהלן הופץ בארה״ב בשנת תשס״ה ובשעתו עורר הדים רבים [המכתב נכתב באנגלית ותורגם לעברית]. המכתב הובא בספר 'שמחת מרדכי' מהר״ר מרדכי הגר שליט״א (עמ' קי״ג):
ז׳ בשבט תשס״ה. לחברי היקרים, לפני שלושה שבועות היתה לי הזכות לחוות ביקור מרומם בא״י אצל רבי חיים קניבסקי שליט״א, שאני רוצה לשתף אתכם בו. ביקשתי מרבי חיים, אם הוא יכול להתפלל לרפואה שלימה על חברי המתפלל איתנו בבית הכנסת.
אתם יכולים לדמיין את התגובה שלי כשרבי חיים שאל אותי: "האם מדברים בבית הכנסת שלך?"
עניתי: כן, ולאחרונה יותר טוב.
רבי חיים אמר מיד: "זה לא מספיק, הדיבורים חייבים להפסיק לחלוטין!" ואז הוא ביקש מבנו רבי שלמה להוציא משנה ברורה, רבי חיים פתח והצביע בסימן קכ"ד סעיף ז' שכותב השו"ע: 'לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפילה ואם שח גדול עוונו מנשוא'.
אמרתי לרבי חיים שהשו״ע מדבר רק על זמן חזרת הש"ץ.
"לא", אמר רבי חיים, והצביע על המשנ״ב במקום שכתוב שאסור לדבר במשך כל התפילה, ואת דבריו שכתב ׳אוי לאנשים שמשיחים בשעת התפילה כי כמה בתי כנסיות נחרבו בשביל עוון זה', ושאל אותי רבי חיים – "וכי אתה חושב שהקירות נחרבים מחמת העוון הזה?! אנשי בית הכנסת – המתפללים, נחרבים רחמנא לצלן איש איש וצרותיו אם לא נזהרים בעוון זה ומשיחים בעת התפילה!
"ולכן תשוחח עם אנשים בבית הכנסת שלך", המשיך רבי חיים, "ותאמר להם שכדאי להם לקבל על עצמם לא לדבר בל״נ לכל אורך התפילה, ובזכות זאת יהיה לחבר שלך רפואה שלימה".
זה לא מספיק, אמרתי.
רבי חיים הסתכל עלי בתהייה ושאל: "מה אתה מתכוון?"
עניתי: בימינו לפעמים לעשות לפי השו״ע זה לא מספיק, צריך לומר להם שרבי חיים ביקש שלא יהיה דיבורים בבית הכנסת.
רבי חיים שוב שאל אותי: "מה אתה מתכוון?" ואמרתי לרבי חיים את האמרה המפורסמת של הקאצקער-רבי, שחבל שעשרת הדברות לא נכתבו על ידי רבי יהודה החסיד…
רבי חיים פרץ בצחוק [דבר מאוד נדיר] ואמר: "בסדר, אתה יכול לומר למתפללים בשמי שבזכות הקבלה הזאת תהיה לחבר שלך רפואה שלימה, ואני גם אתפלל לא רק עליו אלא להצלחת כל המתפללים בבית הכנסת".
עזבתי את רבי חיים מאוד נרגש ומלא רצון להעביר את המסר שלי, אבל כשחזרתי לניו-יורק נשכח ממני הביקור. עד לאותו לילה כשפעמון הדלת שלי צלצל וחברי שהיה חולה הגיע לבקרני. הייתי המום, ידעתי שהוא עדיין לא מרגיש טוב והנה הוא עומד בסלון שלי ונראה נפלא. לשמחתי הרבה הוא אמר לי שהוא באמת מרגיש הרבה יותר טוב.
עדיין הזכרון לא הכה בי באותו רגע. רק למחרת תוך כדי שאני נוסע לעבודה, פתאום הבחנתי שאני עדיין לא עשיתי את החלק שלי, אבל רבי חיים שמר על חלקו בהסכם. הרגשתי חובה לכתוב את המכתב הזה.
אני שמעתי מכלי ראשון את ההבטחה של רבי חיים להתפלל על החבר שלי, וכבר ראיתי את הפירות של המאמצים שלו, ולכן אני מרגיש חובה לקיים את החלק שלי ולנסות לחולל שינוי בעניין זה. ואז בעידודו ובהסכמתו של חברי ומשפחתו אני כותב זאת לכם (אנשי ביהכ״נ) ומפרסם את המסר של רבי חיים קניבסקי שליט״א, שעל כולנו מוטל להתחזק בדבר. מי ייתן שהמאמצים הכנים שלנו בעניין זה יביאו הצלחה ישועות ורפואות לכולנו…
(גיליון קדושת בתי מקדש מעט)