הימים ימי בין הזמנים, הישיבות הקדושות ברובן המוחלט סגורות על מנעול ובריף, וצעירי הצאן נמצאים בבתים, ומעבירים את היום בדילוגים מהבית לבית המדרש ומבית המדרש לבית.
חלקם משתתפים במסגרות לימודיות שונות של ישיבות בין הזמנים וכדו', ואחרים מעדיפים ללמוד ביחידות, בבית כנסת פינתי, או בסלון הבית. שעות הקימה מתאחרות אצל חלק מהבחורים, ומדובר בהליך טבעי ואפילו בריא של שחרור לחצים ואגירת כוחות, כל עוד המסגרות הבסיסיות נשמרות כמובן וההלכה נשמרת בקפידה.
זה הזמן להזכיר שני מאמרים שזכינו לקבל מהגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א, רבה של שכונת 'עזרת תורה', בשולי שיחה שמסר בעבר לגיליון ל'קראת שבת'.
"אל האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת' הגיעו כמה חסידים ושאלה בפיהם", סיפר הגרי"מ שטרן שליט"א. "הם טענו כי האדמו"ר בעל השפת אמת' אמר להם שאם יכוונו לבם באמירת הלל בפסוק אנא ה', יראו ישועות גדולות והם עושים כן מכוונים בכל כוחם שופכים דמעות כמים בעת אמירת אנא ה' ועדיין אינם רואים את הישועה הגדולה…
"חייך האדמו"ר ואמר: "לא הבנתם כראוי את דברי הסבא ה'שפת אמת'… אתם מכוונים היטב ב"אנא ה' הושיעה נא", וב"אנא ה' הצליחה נא". אבל סבי ע"ה התכוון לומר שיש לכוון היטב ב"אנה ה' כי אני עבדך", ואם כך תעשו, או אז תזכו לישועה גדולה…".
העומק הטמון בסיפור הזה הוא עצום, אבל בפשטות, יהודי צריך לזכור בכל עת ובכל מצב שהוא עבד ה', וכשאדם חי כך, הרי לא חסר לו דבר וכל אשר לאדונו נתן בידו לעשות כרצונו ולהכפיף אליו את כל ענייני הטבע שבעולם.
גם הבחורים בימי בין הזמנים וכך גם המבוגרים בכל עת, צריכים לזכור שעבד ה' עושה את רצון ה' בכל עת, הן בימי שבתו בישיבה והן בימי שבתו בבית המדרש השכונתי או במשרד הצפוף.
עוד שמענו מפיו של הגרי"מ שטרן שליט"א, בעניין הנוגע מאוד ללימוד בימי בין הזמנים.
"יש הבדל עצום בין לימוד בבית מדרש עם הרבה תלמידים", אומר הגרי"מ, "או לימוד פרטי עם קפסולות וכדומה.
"האדמו"ר רבי חיים מאיר מויזניץ זצ"ל היה דורש על דברי הגמרא במסכת ביצה יז, ממלאה אישה כל התנור פת מפני שהפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא. ופירש רש"י שהתנורים קטנים היו ומדביקין פת בדפנות ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין מקום לחמימותו להתפשט והפת נאפית יפה.
"היה דורש האדמו"ר כי 'פת' עולה בגימטריא כמניין 'תלמוד', כלומר התלמוד נאפה יפה בשעה שהתנור מלא, היינו בשעה שבית המדרש מלא מפה לפה בתלמידים. משום שכשבית המדרש מלא ויש ריתחא דאורייתא אזי מתמעט החלל הריקני ואין אין מקום לחמימות של עבודת ה' ויראת שמים לברוח והיא נותרת בין כותלי בית המדרש, ומשפיע על הנמצאים ביתר שאת".