סיפורים מופלאים ששמע מגיד המישרים הגה"ח רבי נח גולדברג שליט"א לפני עשרות שנים מהישיש החסיד רבי משה בוים זצ"ל | טעימה משיחה מיוחדת שתתפרסם אי"ה ב'לקראת שבת'
בשיחה מיוחדת לגיליון 'לקראת שבת' שתתפרסם אי"ה בערב חג הפסח, ובו תיאור חי ומוחשי של ליל הסדר במחיצתו של הרה"ק בעל ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זיע"א, כפי שזכה לשמוע מפיו של הישיש החסיד רבי משה בוים זצ"ל שהשתתף בעצמו באותו ליל סדר נשגב ומרומם, לפני כ-120 שנה.
בתוך הדברים סיפר הרב גולדברג גם את הסיפור הבא:
"שמעתי מפיו של רבי משה בוים, שכשהוא היה ילד כבן שבע, זכה לבקר בפעם הראשונה בחצר הקודש אלכסנדר, אביו לקח אותו אז לרבי הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר, המכונה אדמו"ר הזקן מאלכסנדר – אביו של הרה"ק בעל ה'ישמח ישראל'.
במשך שנים הסתופף ר' משה בצלו של הרה"ק רבי יחיאל זצוק"ל, אפילו לאחר חתונתו, כשהוא כבר היה אברך צעיר, עוד היה נוסע לרבי יחיאל זצ"ל.
"באותן שנים, לאחר נישואיו של ר' משה הוא חלה מאוד והרה"ק רבי יחיאל זצ"ל בירכו באריכות ימים, ואכן התקיימה הברכה והוא חי עד גיל 100.
"באותה נסיעה ראשונה, כשהוא היה ילד בן שבע, הם נסעו לרבי לשבת, הגיעו ביום חמישי בלילה, והתפללו ערבית עם הרבי. הוא סיפר שהיתה כזאת התרגשות. "מי שהיה עם הרבי לא היה מסוגל כמעט להתפלל", הוא מספר, "החסידים היו מרותקים אל הרבי, כל תנועה שלו כל מילה שיצאה מפיו…".
בלילה הם ישנו שם באלכסנדר, ובבוקר השכים אביו לקום כדי להתפלל שחרית עם הרבי, וכמובן שהוא לקח איתו גם את בנו, ר' משה מיודענו. אבל ר' משה היה אז ילד קטן, ושיחק במשך היום בחצר.
בעודו משחק קלטו אוזניו לפתע קול נרגש מאוד אומר "ברוך", ולאחר מכן "אתה", וכך הוא שומע את הברכה, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", הברכה היתה כל כך נרגשת ונלהבת, הוא הסתכל מי המברך וראה שזה הרבי בכבודו ובעצמו עוצם עיניים ומברך בקול גדול. עיניו של הילד נמלאו דמעות מרוב התרגשות. לרגע חשב שהרבי ימשיך את הברכה "לשמוע קול שופר", לפי הכוונה וההתרגשות בהן הוא מברך, אבל אז הוא שמע את המשך הברכה: "אשר יצר את האדם…", והבין שאצל הרבי רבי יחיאל מאלכסנדר, אפילו ברכת 'אשר יצר' ביום חול רגיל, היא ברכה נרגשת ונלהבת כמו ברכת השופר בראש השנה…
רק לסבר את האוזן, עד כמה המעשה הזה ישן נושן אציין שר' משה אמר לי פעם שכשהוא היה ילד, בערך בגיל הזה, דיברו אז שעומדים להמציא מן דבר כזה מוזר: כרכרה שנוסעת בלי סוסים…
"אני אמרתי שזה לא הגיוני", סיפר ר' משה על עצמו, "מילא רכבת נוסעת על פסים, ככה יש משהו שמכוון אותה למחוז חפצה. אבל עגלה בלי סוסים, איך מכוונים אותה? ירצו לנסוע איתה לפרשיסחא, והיא תיסע מעצמה לקינסק ולא יהיה בכלל מישהו שיוכל לכוון אותה לכיוון אחר…".