"אדם כי יקריב מכם" (א' ב')
הנהגתו של רבינו הייתה ייחודית ומובחנת בכל קנה מידה. במשך כל שנותיו הסתגר בבתי כנסיות ובתי מדרשות, כשהוא הופך את עצמו למהות של תורה, ואף בשנים בהן הוכתר כרבן של כל בני הגולה, מיעט לחתום על מכתבים ואגרות, לא נהג לנאום בציבור ולא סחף המונים בדבריו.
אין שמץ של ספק, כי בקהלים אחרים הרחוקים משמירת תורה ומצוות, אדם המסתגר בד' אמותיו כשהוא שקוע בלימוד, ואינו מופיע בפני הציבור בכינוסים ואירועים שונים תמידים כסדרם – אינו יכול להיחשב כמנהיג. אך לקהל בני התורה היה בהיר ונהיר, כי בבית הקטן והדל שבשכונת 'מאה שערים', שוכן המצפן והמגדלור המקרין את הסמכות הרוחנית, מציב את הגדרים הברורים, מעמיד את העקרונות, ומנתב את קהל יראי ה' בדרך המסורה מדור דור. הדברים בלטו לעין וניכרו היטב, בכל הנחייה והוראה שיצאה מביתו של רבינו, הן בנושאי הנהגה, הן בנושאי חינוך והן ביחסים עם השלטונות, כאשר קהל יראי ה' סר למרותו ולא זע מדבריו ימין ושמאל.
עוד מימי קדם, עמד מרן בעל ה'אבי עזרי' על צניעותו וענוותנותו של רבינו, ולא כפה עליו לשאת דברים ברבים. כאשר מרן הגרא"מ שך כינס את בני התורה למעמד קידוש ה' אדיר, שנערך באולמי 'יד אליהו' שבתל אביב, נראתה דמותו של רבינו במלוא יפעתה, לצד דמותו הטהורה של מרך הרב שך.
בטרם האירוע, כאשר הגרא"מ שך פנה לרבינו בבקשה להשתתף בכנס האמור, התנה רבינו את נוכחותו בכך שלא יכבדוהו לשאת דברים בפני קהל הנוכחים. רבינו הובטח נאמנה כי לא יאלצוהו לנאום בציבור, אולם אף על פי כן עלה בליבו החשש, שמשום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", יסבור אי מי שיש להפר את התנאי, ולכבדו במהלך המעמד לשאת דברים בפני קהל ההמונים. ועל כן עמד והעלה עיקרי דברים על הכתב, כדי שבעת הצורך לא יהיה עליו לסרב לשאת מדברותיו בפני המוני בית ישראל.
בסופו של דבר התקיים התנאי, ודמותו של רבינו היושב על בימת האולם, אפוף דומיה, הקרינה מהודה וזיווה על קהל האלפים, שזכה לחזות בקלסתר פניו ההדור כמלך ביופיו.
ברבות השנים, הנהגתו המרוממת של רבינו, שנעשתה בקול דממה דקה, החלה לתת את רישומה על כל הגולה ובכללם הרחוקים מתורה ויראה, ואף על אומות העולם. הכל רחשו כבוד ויראה לדעתו, וידעו, כי כל הוראה היוצאת מפיו שקולה ומדודה בפלס, ומנופה ומבוררת באינספור כברות.
בשנות קדם, נהג מרן הגרא"מ שך להטריח את עצמו מעת לעת למעונות של רבינו, כדי להיוועץ בו בנושאים שונים שעמדו על הפרק, ולשתפו בענייני הנהגת כלל ישראל. רעיית רבינו, שכל משאת נפשה היתה שבעלה הגדול יוכל לשקוד על תלמודו בהשקט ושלווה ובלא כל הפרעה, הצרה על שענייני הציבור טורדים את מנוחתו ומפריעים אותו מתלמודו.
באחת הפעמיים בהן פקד הגרא"מ שך את מעונה, פנתה הרבנית אל מלווהו ושאלה האם היא רשאית לשאול שאלה. כשנענתה בחיוב פנתה הרבנית אל הגרא"מ, ושאלה מפני מה בעלה נאלץ להפסיק מתלמודו לצורך ענייני חולין.
הגרא"מ שמע את שאלה של הרבנית, ותיכף השיב מיניה וביה: "וכי את מי רוצה את שאשאל, את מי שלא לומד?!"
לאחר מכן ביקשה הרבנית שיברך את בעלה, שיוכל ללמוד ללא טרדות, ואכן הגרא"מ שך נענה לבקשתה, ובירך את רבינו שיזכה לשקוד על תלמודו בשלווה ובלא כל הפרעה.
בעניין זה הוסיף וסיפר רבי יהודה צארום: כאשר שאלנו את מרן הגרא"מ שך, כיצד זה עלה בידו לשדל את מרן הגרי"ש לצאת מד' אמותיו ולהנהיג את כלל ישראל, הוא השיב כהאי לישנא:
"אחת הטענות שהעליתי בפניו, היתה ראיה ממעשה אודות מרן בעל ה'בית הלוי'. בתחילה, כשהציעו לרבי יוסף בער סולוביצ'יק לכהן כרבה של העיר בריסק, הוא סירב להצעה בכל תוקף. כל ההשתדלויות שעשו בכדי לשכנעו לקבל על עצמו את הרבנות – עלו בתוהו, עד שהעלו בפניו את הטענה כי עשרים וחמישה אלף יהודי בריסק עומדים וממתינים לבואו. לשמע הדברים קם רבי יוסף בער ממקומו, וללא שהיות נסע לבריסק, שהרי כאשר כל כך הרבה יהודים מחכים – אי אפשר לסרב!"…
כאשר אחד ממקורבי רבינו הביע בפניו את התמיהה, מפני מה בחר לצאת מתוך ד' אמות של הלכה וליטול על שכמו את עול הציבור, השיבו מרן כהאי לישנא:
"כל אחד מבין את כוונותיו של רבי אלעזר מנחם באופן אחר, זה אומר שהרב שך מתכוון לכך וזה סבור כי הוא מתכוון אחרת. אולם אני סובר כי הרב שך הוא אדם נקי בתכלית הנקיות, וכל כולו קודש לשם שמים, ועל כן החלטתי לחבור אליו בכל אשר יפנה!".
באחת המערכות שהוכוונו על ידי מרן הגרא"מ שך ומרן הגרי"ש אלישיב גם יחד, נשאל רבינו על ידי אחד מצאצאיו, מפני מה נעתר לעסוק בענייני הנהגת הציבור, לאחר עשרות שנים בהן הרחיק עצמו מכל עניין פומבי.
מרן השיב על אתר כהאי לישנא: "כאשר רבי אלעזר מנחם מבקש – אינני יכול לסרב לו, מפני שהוא אדם נטול כל נגיעות אישיות, וכל מעשיו מרישא ועד סיפא הינם לשם שמים בלבד. ועל כן מה שמבקש הוא ממני מוכרח אני לעשות!".
נכד רבינו, הרב אברהם צבי ישראלזון, מספר: "באחת ממערכות הבחירות, שנווטה בעוז ובגאון על ידי מרן הגרא"מ שך זצ"ל, נכנסתי לחדרו של סבי, וסיפרתי לו כי ישנם תלמידי חכמים המבקשים לחלוק על דרכו של מרן ראש הישיבה, ולבקש את המהלכים שנקט באותה מערכה ציבורית.
"רבינו השיב לי כהאי לישנא: 'שאל את אותם אישים, האם אירע להם אי פעם מעשה כזה, שבעת שהתקשו בעצם ליל בקטע רמב"ם מוקשה, הם רצו לישיבה כשחולצת פיג'מה לגופם, בכדי לברר את ביאור דברי הרמב"ם. אם לא אירע להם מעולם מקרה שכזה, הרי שאין להם כל זכות לחלוק על רבי אלעזר מנחם, מכיוון שעדיין חסר להם באהבת התורה!'…".
(מתוך הספר 'עמודו של עולם')