- מי שאין לו כסף, האם חייב ללוות מאחרים כדי לתרום ל'קמחא דפסחא'!
בשו"ת משנת יעב"ץ פוסק שהחיוב לתת מעות ל'קמחא דפסחא', אינו רק מצד מצוות צדקה, אלא גם מצד מצוות 'שמחת יום טוב', ולכן החובה מוטלת גם על מי שאין לו כסף, שפטור ממצוות צדקה אבל מחוייב במצוות שמחת יום טוב, ולכן חייב ללוות כסף מאחרים כדי לתרום ל'קמחא דפסחא'.
וכדאי לעיין גם בלשון הרמב"ם (פ"ו מהל' יום טוב הי"ז-יח) וז"ל: "וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב וכו', וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו".
(או"ח ס' תכ"ט, ע"פ 'מוספים וביאורים' הערה 12)
- האם מותר לתת 'קמחא דפסחא' מכספי מעשר?
למרות שנתינת קמחא דפסחא היא חיוב גמור כאמור בהערה הקודמת, כתבו האחרונים שבזמננו מותר לתיתה גם מכספי מעשר, ואין זה נחשב לפורע חובותיו מכספי מעשר, שאסור לעשות כן. והסיבה היא, שבזמננו לא נוהגים שהקמחא דפסחא הוא מס קבוע, ואין סכום קבוע שחייב כל אחד לתת, ולכן אין זה חוב כספי, ומותר לתת מכספי מעשר.
זו דעת הגרש"ז אויערבך, 'הליכות שלמה' פסח פ"ב דבר הלכה אות ג; והגר"נ קרליץ, 'חוט שני' פסח פ"א ס"ק ב.
(שם, הערה 7)
- האם 'קמחא דפסחא' מקיימים דווקא בקמח או גם בכל צרכי החג?
מעיקר הדין חובת קמחא דפסחא היא לתת לכל עני קמח די הצורך כדי לאפות מצות למשך החג. אבל בזמננו שאין כל אחד אופה מצות לעצמו אלא הן נאפות במאפיות וכל אחד רוכש אותן מכספו, דעת הגר"נ קרליץ שיש לתת לעניים מעות, והם ייקחו בהן מצות. ובספר 'נהר מצרים' (הלכ' פסח ס"א) כתב, שבזמנו היו נוהגים במצרים לחלק לעניים מצות אפויות, לפי שצער הוא להם לטפל בטחינה ובאפיה, וכתב שכן נהגו בעיה"ק ירושלים.
והרוצה לקיים מנהג זה באופן המהודר ביותר, דעת הגר"נ קרליץ שיתן לעניים אף את שאר צרכי החג, שכן לא הוזכרה נתינת חיטים וקמח אלא משום שזו הנתינה המועטת ביותר בה מקיימים מנהג זה.
(שם, הערה 9 ו-8)
- האם גם תלמידי חכמים מחוייבים לתת קמחא דפסחא?
הא"ר (ס"ק ה) כתב בשם 'שיירי כנסת הגדולה' (הגה"ט אות ב), שגם תלמידי חכמים אף על פי שפטורים מלתת מיסים, מ"מ חייבים לתת 'קמחא דפסחא'. והעיר על כך הפמ"ג, שה'שיירי כנסת הגדולה' לא כתב אלא שבעירו נהגו כן, ויתכן שאין כוונתו שיש לנהוג כן בכל מקום.
(שם, הערה 11)
- עני המחמיר לאכול דווקא מצה שמורה משעת קצירה, האם חייבים בני העיר לספק לו זאת?
עני בר אוריין המדקדק במצוות ורוצה להדר ולאכול רק מצה העשויה מקמח שנשמר משעת קצירה, כתב הפתחי תשובה שחייבים לתת לו קמח זה ממעות 'קמחא דפסחא', וכן עני שנהג בשנה הקודמת לאכול מצה שמורה דווקא, חייבים לתת לו קמח זה.
ומעניין לציין כי לעניין נר חנוכה, כתב בביה"ל בסימן תרעא, שאף על פי שגבאי צדקה חייבים לתת לעני נר להדליק, מ"מ אינם חייבים לתת לו אלא נר אחד בכל לילה, כדי שיקיים את עיקר המצוה, דהיינו מצות נר איש וביתו, אבל אינם חייבים לתת לו נרות כדי שיהיה מן המהדרין.
(שם, הערה 6)
(מתוך 'ביאורים ומוספים' מבית 'דרשו' בהלכות 'קמחא דפסחא', ברמ"א ובמשנ"ב, סימן תכ"ט)