מדהים, ממש מדהים, לשמוע כיצד מגלגל השי״ת על האדם אירועים והתרחשויות כדי להחזירו בתשובה ולהראות לו אה הדרך הנכונה שבה יילך.
הסיפור דלהלן סופר לנו על ידי תלמיד חכם מפורסם המתגורר בשכונת ׳אור החיים׳, שנפגש לפני מספר שבועות עם בעל תשובה שסיפר לו כיצד קרה שהחליט להתקרב לאלוקיו.
"למרות שחונכתי בבית לא-דתי", סיפר האיש, "קינאתי תמיד ביהודים שומרי המצווה כשראיתי אותם בעת שניגשו לאכול, שלא הכניסו לפיהם מאומה עד שבירכו. ראיתי בכך מוסריות רבה, וידעתי בבירור שאלה שאינם עושים כך הם בעלי-תאוות, שלא מסוגלים להתגבר על תאוות האוכל שלהם, ומיד כשהם רואים מאכל, מכניסים אוהו לפיהם. אבל למרות הכל, ואף על פי שקינאתי בשומרי המצוות על ברכותיהם לפני האוכל ולאחריו, לא עוררני עדיין הדבר לחזור בתשובה שלימה.
"עד שביקרתי פעם לצרכי עבודתי אצל בעליה של חוות עיזים גדולה. בעל החווה, שהיה גם ידיד-נעורים שלי, פנה אליי לפתע ואמר: ׳רוצה לראות משהו מעניין?'
"כמובן, הגבתי בחיוב, ואז הוציא אותי האיש אל החווה שלו, שבפתחה ניצבו חמשה כלבי שמירה. והנה, בעל החווה משליך לעבר הכלבים את מזונם, והם אינם נוגעים במזון הטרי שהוגש להם. ולא שהם לא היו רעבים. בעל החווה הקדים ואמר לי שמזה זמן רב שהכלבים לא טעמו מאומה, ועכשיו היא השעה שבה הם צריכים לאכול. אבל הכלבים אינם ניגשים לאוכל. הם מסתובבים לידו, אחוזי-רעב, הרוק כבר יוצא מפיהם, ומפני שקיבתם ריקה נביחותיהם מתגברות והולכות, אבל הם לא מתקרבים אל האוכל. פלא-פלאים.
בעל החווה, שהיה יהודי שומר מצוות, מסמן לי לראות מה יקרה עתה. הוא מחזיק בידיו כוס מים, מוציא מפיו את המלים ׳ברוך אתה ה׳ וכו׳ שהכל נהיה בדברו׳, ואז – באחת – מתנפלים הכלבים על האוכל ובתוך שניות בולעים ו׳מחסלים׳ את הכל. ללמדנו את גודל הרעבון שלהם.
"הייתי המום לנוכח המראה", מספר בעל-התשובה לת״ח משכונת ׳אור החיים׳, "ולא ידעתי כיצד לקלוט את הדברים שהתרחשו למול עיניי. ובת-קול מלחשת באוזניי – אפילו הכלבים לא אוכלים לפני שהם מברכים…
"בעל החווה נהנה לראות את התפעלותי העצומה מהמחזה, וסיפר לי את הרקע לדבר:
"'כיון שאני מתגורר ליד ישובים ערביים (החווה ממוקמת ליד רמאלה), אני מחזיק את הכלבים צמוד לחוות העיזים שלי, כדי שישמרו על בעלי החיים מפני הגנבים הערבים העושים שמות ברכושם של שכניהם היהודיים. לילה אחד הגיעו לכאן השכנים הלא-טובים שלי, והשליכו לפני הכלבים מזון שהיה מורעל ביותר. בתוך שניות פרפרו הכלבים למוות, והגנבים נטלו עמהם את מאות העיזים, תוך שהם מסבים נזק כספי עצום.
"כשקניתי עדר חדש של עיזים והצמדתי לו כלבים חדשים, החלטתי שהפעם לא אתן לגנבים לשלוט על הכלבים ולהרעילם. חיפשתי פטנט כיצד אוכל למנוע את הכלבים מלגעת באוכל המוגש לפניהם. מה עשיתי? – אילפתי את הכלבים החדשים, שמעתה ואילך הם אינם נוגעים בשום אוכל שבעולם, עד שהם שומעים את ברכת ׳שהכל נהיה בדברו׳. וכיון שאין סיכוי שהגנבים שיבואו לגנוב את העיזים, יברכו אי-פעם את הברכה הזו, ממילא הכלבים לא יורעלו והעזים לא תיגנבנה…
"'במלים אחרות: נעלתי את פיותיהם של הכלבים בקוד מסוים, שעד שלא מפענחים אותו, לא יגעו באוכל. עד כדי כך' – המשיך בעל החווה לספר לחברו – 'שפעם כאשר נסעתי לשבת לעיר אחרת, ביקשתי מהשכן שישמור על בעלי החיים שלי, וביקשתיו גם שיאכיל את הכלבים. והנה, לאחר השבת, מתקשר אליי השכן ומספר לי בהתרגשות רבה שהכלבים שלי לא רצו לאכול כל השבת, והם רעבים מאוד… 'אצלי לא קרה אף פעם דבר כזה, שהכלבים יסרבו לאכול', סיפר השכן. 'אתה כבר מבין, מן הסתם, שהסיבה לכך היתה ששכחתי להשאיר לו את הקוד לפתיחת פיהם של הכלבים', סיים חברי את דבריו.
"אני", מספר בעל התשובה לת״ח, "שמעתי את הסיפור מבעל החווה, ונותרתי המום ומשתאה. בת-קול מן השמים המשיכה ללחוש באוזניי כל העת, שאפילו כלבים אינם אוכלים בלי ברכה, ואיך אתה אוכל… ולמרות שהייתי יכול ׳לתרץ׳ את הענין בכך שבעל החווה אילף אותם, אבל הקב״ה עשה כך שהדברים ייכנסו בליבי בדרך של קל-וחומר, ולא יכולתי להשתחרר מהמחשבה שכשאני אוכל בלי ברכה, אני גרוע יותר מן הכלבים הללו!
"מה שתפס אותי יותר מכל, היתה ההגדרה הקולעת של בעל החווה, שאמר שפיותיהם של כלביו נעולים ב׳קוד׳, ועד שלא ישחררו אה הקוד הזה הם לא יאכלו. המסקנה שפיעמה בי בשומעי את הדברים היתה, שגם אצלנו צריך להיות כך, וכמובן – הרבה יותר מזה, שלא נפתח את הפה שלנו לאכול, עד שנפצח לפני כן את הקוד שנקבע על ידי בורא-עולם, וקוד זה – הוא הברכה.
"ואז נפתחה בפניי הדרך לחזור בתשובה. שהרי כדי לברך את האלוקים, צריכים להאמין בו, ולדעת למי אנחנו מברכים". כך סיפר בעל התשובה.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)
כלבים שלא אוכלים לפני ברכה
מהמם ביותר אני מפיץ כמה שיותר
ברכה כדי שהכלבים אוכלים
אם אפשר לעשות וידיאו על זה , ישפיע הרבה לטובה