הרב ישראל ליוש
וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה (לה לא)
ביום כ"ז באדר חל היא"צ של הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה אור'.
רבי חיים פנחס נולד בכ"ז באלול תר"ע ב'אוסטרוב' שבפולין. וכשהיה כבן תשע עברו הוריו להתגורר בארצות הברית.
עד גיל ארבע עשרה למד בישיבת רבנו יעקב יוסף, ובשנת תרפ"ד עבר ללמוד אצל הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל בישיבת רבנו יצחק אלחנן. וכן אצל העילוי ממייטשט, הגאון רבי שלמה פולצק זצ"ל והגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל שהגיע לארה"ב לאסוף כספים לישיבתו, ונשאר שם שנה למסור שיעורים בישיבה. וכבר בהיותו כבן שבע עשרה סיים את הש"ס.
בשנת תרפ"ט נישא למרת באשע, בתו של הגאון רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל, ששם עינו עליו עוד בהיותו צעיר מאוד, וכשהיתה בתו כבת שבע עשרה ורבי חיים פנחס כבן תשע עשרה, השתדכו.
אחר נישואיו קיבל סמיכה מהגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל, ולאחר כמה שבועות עבר בעצת חמיו להתגורר ב'מיר' שבפולין, כדי ללמוד שם בישיבה.
בשנת תרצ"ה, לאחר שעמל שם בתורה חמש שנים, ויצא שמו לתהילה כלמדן עצום, שב לארה"ב, ושימש כעשרים וחמש שנה כמשגיח בישיבת 'חפץ חיים'.
בשנת תש"כ הקים את ישיבת 'תורה אור' בברוקלין, ובשנת תשכ"א, אחר שביקר לראשונה בירושלים, חש כמיהה עזה להעביר את ישיבתו לעיר הקודש, בתחילה שכנה הישיבה בבנין בית היתומים דיסקין בירושלים, ובשנת תשל"א עברה למשכנה הקבוע בקריית מטרסדורף.
נהג להתעטף בכמה וכמה ציציות וטליתות, והיה עטור כל היום התפילין. בשבת לא דיבר דברי חול, ולא אכל אלא בסעודת מצווה.
חיבר חיבורים נפלאים על ספרי הקצות החושן, אבני מילואים ושב שמעתתא. ותורתו אף התפרסמה בספרי 'משמרת חיים', 'אמרי חיים' ועוד.
נלב"ע בכ"ז באדר תשע"ב כשהוא בן יותר ממאה שנה ונטמן בהר הזיתים.
אי' בחז"ל (ברכות נה א) 'אמר רבי יוחנן אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר (דניאל ב כא) 'יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידע בינה'.
וביאר בנפש החיים (שער ד' פרק ה' בהגהה) שהחכמה הראשונה היא היראה, ואף היא נקראת חכמה, שנאמר (איוב כח כח) 'ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה'. וכמו שהאב המחלק תבואה לבניו, יחלק לכל אחד לפי מידת אוצרו שהכין. ואף אם ירצה להיטיב עם בנו, לא יוכל לתת לו תבואה אם לא הכין כליו, כן הוא יתברך שמו, ידו פתוחה להשפיע תמיד לכל איש מעם סגולתו רוב חכמה ובינה יתירה, אמנם הדבר תלוי לפי אוצר היראה שתקדם אצלו, וע"ז אמר הכתוב (תהילים קיא י) 'ראשית חכמה יראת ה'.
למדנו מדברי ה'נפש החיים', אומר הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל (תוכחת מוסר מאמר ו'), שיראת שמיים אינה רק תנאי סגולי לקנות חכמה, אלא בהעדרה אי אפשר במציאות שיהיה לו חכמה.
והביאור בזה, כי חכמת התורה אינה תלויה רק בשכל האדם ובידיעותיו, אלא כדי להבין חכמת התורה צריך לקנות קודם דעת תורה והשקפת התורה, וכבר כתב היעב"ץ (אור החיים פרק ח') וז"ל: 'כי כמו שהיצר בטבע אוהב עשיית העבירות ומואס מצוות לא תעשה וכו', כן שכל האנושי מטעה את האדם בטבע ואוהב המושכלות אשר יתבארו אליו ומואס דעות התורה האמתיים… על כן צריך האדם להרגיל עצמו בזכירת המצוות אשר הם המושכלות האלוקיות, כדי להנצל ממארב השכל האנושי האורב לאדם בכל עת'.
ועל כן היראה היא הכלי קיבול לקבלת החכמה, כי חכמת התורה לא תימצא במי ששכלו יתאווה אחר יצרו הרע, לילך אחר דעת בני האדם ההפוכה מדעת התורה, וע"י היראה ישכיל ויקנה דעת תורה.
***
הסיפור הבא הוא דוגמא חיה לחכמת התורה של רבי חיים פנחס זצ"ל שנקנתה מיראתו שקדמה לה:
בני זוג אירחו בביתם בקביעות איש עני וערירי. בביתם הוא מצא מרגוע לנפשו האומללה, והן השתדלו ככל יכולתם להנעים לו את השהות בבית, שכן מלבדם לא היה איש מתעניין בשלומו ובצרכיו.
היתה מצווה גדולה ולא מאוד נעימה, הוא היה רגיל לחזור על סיפוריו ועל קורות חייו כל פעם מחדש, ותחילת הארוחה היתה מתעכבת עד שיגמור הלה את קורותיו המוכרים…
ככל שעברו השנים ומספר הילדים הלך וגדל בביתם של בני הזוג, נעשה האורח לטורח יותר ויותר, אך המחשבות להפסיק לארחו נדחו כאשר ראו את החיות והשמחה שהן גורמות לאורח האומלל.
עד שדירתם הקטנה כבר היתה צרה מלהכיל את כל בני המשפחה והם העתיקו את משכנם לדירה רחבה יותר, ואז החליטו שלא יספרו לאורח העני את כתובתם החדשה, ובכך יזכו עוד אנשים במצווה חשובה זו…
ישבו בני הזוג וילדיהם במנוחה בדירתם החדשה, וסיפוריו של ההלך העני לא הטרידו אותם יותר. יום אחד כאשר האשה עמלה במטבח בהכנת ארוחה, נמלטת זעקה גדולה מפיה, בעלה שחש לעזרתה נחרד לראות עקרב גדול ומפחיד. הוא לא איבד את עשתונותיו, וכבעל טוב ומסור לקח מטאטא והרג את העקרב…
אך בזאת לא תם הסיפור, עוברות כמה שעות, והנה עקרב נוסף מטייל בביתם, וכבעל ניסיון הרג אותו הבעל במהירות, אבל עד מהרה נוכחו לראות שאין אלו עקרב אחד או שניים, אלא מכת עקרבים בביתם, הורגים את האחד בא השני, בהלה ופחד נוראיים…
מדביר מקצועי הוזמן חיש לביתם, שימצא את קינם של העקרבים וידביר אותו אחת ולתמיד, אך הוא קבע נחרצות שעל אף התמחותו הגדולה אינו יודע מהיכן מגיעים העקרבים…
בצר להם, פנו בני הזוג אל הגאון רבי חיים פנחס זצ"ל ושאלו בעצתו, אולי דבר שמיימי הוא…?
'הביאו פרק שירה!' – הורה רבי חיים פנחס – 'הבה נראה מהי שירתו של העקרב!'
'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו', העקב נשלח כדי להזכיר לבני האדם שהם צריכים לרחם על מעשי ידיו של הקב"ה, אולי עברתם לאחרונה על פסוק זה…?' שאל אותם רבי חיים פנחס…
בני הזוג הביטו זה על זו, ופניהם נפלו, הם לא היו צריכים לשמוע יותר… עוד באותו יום איתרו את העני ועדכנו אותו בכתובתם החדשה והעקרבים נעלמו…
***
ה'ורחמיו על כל מעשיו' של רבי חיים פנחס, היתה באמת ובתמים ולא רק בדרשות, נלמד ע"כ מסיפורו של מנהל ישיבת 'תורה אור' בארה"ב: "באתי פעם לביתו של הראש ישיבה, הוא היה שם לבדו ולא רציתי להפריע לו, לפתע אני רואה שהראש ישיבה נעמד ומסתכל באחת מטליותיו למטה ומחפש דבר מה…
"הכל בסדר?", שאלתי אותו, "הראש ישיבה מחפש משהו?" הוא הבחין בי מיד וברכני לשלום, ושאל אותי אן משהו מתהלך על אחת מהטליתות, הבטתי ואכן מצאתי נמלה מטיילת על הטלית. רציתי לתפוס אותה ולסלקה, אך ראש הישיבה עצר בעדי וביקש ממני שאביא כוס מהמטבח…
הוא הניח את הכוס על הטלית ושם בתוכה את הנמלה. עתה רציתי לזרוק את הכוס לפח האשפה, אך גם כעת עצר אותי ראש הישיבה ואמר לי: "רד בבקשה למטה… לגינה… תניח שם את הנמלה שתלך לדרכה… היא הרי בריאה של הקב"ה…"
"הייתי בהלם מהיחס של הראש ישיבה לאותה נמלה, ובזכות זה התחזקתי אני וביתי באידישקייט…
***
וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שרחמיו המרובים היו אף על בני האדם.
פעם באו אליו ילד קטן עם אביו להתברך אצלו. לפתע החל הילד לבכות. "מדוע אתה בוכה?" – שאל אותו ראש הישיבה ברחמים, "יש לי אח תאום שאינו יכול לעמוד על רגליו ואינו יכול ללכת, אני מתחנן לראש ישיבה שיברך אותו שיילך כמוני…"
צערו של הילד חדר לליבו של רבי חיים פנחס, ובירכו בחמימות שבעזרת ה' הילד יוכל ללכת בקרוב…
הם שבו לביתם, ולמחרת, באורח פלא, הילד שלא היה מסוגל ללכת כבר שבע שנים, נעמד על רגליו, ואף התחיל ללכת…
העיר כולה רעשה וגעשה, הרופאים היו המומים, ורק האבא ואחיו התאום ידעו שרחמיו של רבי חיים פנחס הם אלו שהביאו לברכה מלב עמוק, שבזכותה נרפא הבחור.
בשמחה סיפר אבי הילד לרבי חיים פנחס שהוא ייעד סכום כסף גדול לטיפולים במחלת הילד, ועתה משנרפא וכבר אינו צריך כסף זה, הוא רוצה לתרום כסף זה לטובת הישיבה…