להורדת הדפים ולגרסת הדפסה לחץ כאן:
הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
מנהג "חלת המפתח"
"יש נוהגים בשבת שלאחר הפסח שמברכים בו אייר, אוכלים בו לחם משנה שעושים בו צורת מפתח, או שעושים צורת מפתח בשומשומין שמפזרים עליו, זכר למן, שהתחיל לרדת באייר ולרמז על מפתח פרנסה שבידי הקב"ה, ולהזכיר, כי ד' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב, ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח" – ליקוטי מהרי"ח, טעמי המנהגים ו"אוהב ישראל" בליקוטים.
משמעויות נוספות מיוחדות ל"מפתח"
א. משמעות מפתח – – ראשית, "אסרו חג בעבותים", עברנו כולנו חוויות מרגשות ורגעים גדולים של ביטויי אמונה קיום מצוות רבות בס"ד, ועלינו לאוצרם ולנעלם בתוכנו במפתח, על מנת שיישארו וילוונו לקראת הימים הבעל"ט.
ב. מפתח מסמל גם כן את העלייה משער לשער, לתקן מ"ט שערי טומאה ולהפכם לשערי קדושה, הלוואי ונזכה לפתוח שער אחר שער להגיע אל תכלית יציאת מצרים – תעבדון את האלוקים על ההר ההוא.
ג. מפתח – מסמל פרנסה, לכל בית מפתח משלו, כל בית צריך לחיות בידיעה תמידית, כי הקב"ה זן ומפרנס כל אחד, ומשביע לכל חי רצון, כפי המגיע לו, במפתח האישי שלו. לא ניתן במפתח שלנו לפתוח את השער של שכננו ולא הם במפתחם את שלנו – נשמח כל אחד במה שחננו ד'.
ולסיום, מפתח אחד פותח כידוע כל דלת – מפתח אפס ! אם נזכור שבלעדיו יתברך אין בנו לא בינה ולא תבונה ולא כוחות משלנו – רק מה שיחוננו הבורא, שאין עוד מלבדו.
שבת פרשת "שמיני" – כ"ח ניסן – "שבת מברכים" חודש אייר
ההפטרה: "ויוסף עוד דוד וגו" (שמואל ב, ו) מולד חודש אייר: ביום שני , בשעה 7, 47 דקות ו6 חלקים
ראש חודש "אייר" יהיה ביום השני וביום השלישי
אומרים "אב הרחמים" (פרט לדעת הגר"א) ואין אומרים "צדקתך צדק וגו' "
פרקי אבות
מנהג קדום, מימות חז"ל, הובא על ידי רבי סעדיה גאון ורב שר שלום גאון, ללמוד פרקי מסכת אבות בשבתות הקיץ לאחר תפילת המנחה – כל שבת פרק אחד. והוסיפו פרק ששי, הנקרא "קנין תורה" שאינו משנה אלא ברייתא ["שנו חכמים בלשון המשנה"], בני ספרד נוהגים לאומרם בין פסח לעצרת [-ששה פרקים בשש שבתות], לפי ש"דרך ארץ קדמה לתורה", וכדברי החסיד רבנו יונה בהקדמתו לאבות: "יען, התורה לא תשכון כי אם באדם הריקן ממידות הרעות ומלא במידות החשובות" ובני אשכנז נוהגים להמשיך באמירת פרקי אבות עד ראש השנה. וכן נוהגים כיום גם בני ספרד שהרב דורש בפרקי אבות בבית הכנסת, בשעת מנחה של שבת. וכתב ה"אברבנל" בהקדמתו לביאורו "נחלת אבות": פרקי אבות – שולחן ערוך להנהגות והליכות בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו.
מוצאי שבת: ירושלים – 7:42 מרכז וצפון – 7:44 ודרום – 7:43 רבנו תם – 8:21
יום ראשון כ"ט ניסן ערב ראש חודש אייר
אין נוהגים לומר סדר "ערב יום כפור קטן" ואין מתענים (מ"ב תכ"ט, י וכה"ח, ט"ז בשם החיד"א). ויש מתענים (הגר"ח פלאג'י ובא"ח)
שבת פרשת "תזריע-מצורע" – ה' אייר
הדלקת הנרות: ירושלים – 6:33 מרכז – 6:49 צפון – 6:42 ודרום – 6:53
ההפטרה: "וארבעה אנשים וגו'" (מלכים-ב ז, ג) אשכנזים: מברכים למתענים בה"ב . אבות, ב.
מנהג האשכנזים שהש"ץ אחרי אמירת אשרי שלפני מוסף (בלוח א"י – לפני אשרי] בעוד ספר התורה בידו, מברך "מי שברך" למי שיקבל עליו להתענו בה"ב. היתה ברית או שכחו – מברכים במנחה. העונה אמן ובדעתו להתענות – אינו צריך קבלת תענית במנחה שלפניה אך אינו מחויב להתענות. לא ענה אמן- יקבל על עצמו את התענית במנחה שלפניה (שו"ע תקס"ב, ה ומ"ב).
מוצאי שבת: ירושלים – 7:47 מרכז – 7:49 צפון – 7:50 ודרום – 7:48 ר"ת 8:26 .
מנהגי הספירה
הקדמה
"שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה" (גמרא יבמות ס"ב ע"ב). ולכן נוהגים בימים אלו מקצת דיני אבלות (שולחן ערוך תצ"ג, א). השאלה: באלו ימים מתו ?ואם כן, מתי נוהגים במקצת מדיני אבלות ?
המנהג המקובל בארץ ישראל
תלמידי ר"ע מתו במשך שלשים וארבעה הימים, שבין יום שני של פסח עד ל"ג בעומר (הובא בביאור הלכה שם, עפ"י המדרש). ולדעת השולחן ערוך (תצ"ג, ב), אין להקל אפילו לא בר"ח אייר ולא בל"ג בעומר, אלא מיום ל"ד בעומר לאחר נץ החמה, מדין "מקצת היום ככולו" (דעת השולחן ערוך תצ"ג ב-ג) מאידך, לשיטת הרמ"א שם, אפשר להקל בבוקר ל"ג בעומר, ולעניין נישואין כבר מליל ל"ג בעומר, כדלהלן.
מנהג המקובל בחלק מקהילות אשכנז בחוץ לארץ
התלמידים מתו במשך כל הימים שבין פסח לעצרת, חוץ מבט"ז ימים, שאין אומרים בהם תחנון: 7 ימי הפסח עם אסרו חג או בחו"ל יום טוב שני) 6 שבתות, 2 ימי ר"ח אייר ויום 1 ר"ח סיון, שהם ס"ה – 33 ימים (דעת התוספות). אלא שיש אומרים, נהגו לנכות ט"ז ימים מיום ב דפסח עד ב דר"ח אייר (ב"ח ומג"א, ה) ולדעה זו, מקילים ביום ל"ג בעומר בבוקר, אבל מל"ד שוב אסור עד שבועות ואפילו ב"ח סיון (רמ"א ומג"א) ובערב שבועות מקילים מדין "מקצת היום ככולו".
ויש אומרים, שנוהגים איסור מא' דר"ח אייר עד ג סיון בבוקר, דהיינו שמקילים בשלשת ימי הגבלה, וביום א של ימי ההגבלה מהבוקר, וכדי להשלים ל"ג ימי אבלות מוסיפים שני ימי ר"ח אייר (מג"א, ה), ובכל זאת מקילים בל"ג בעומר עצמו מהבוקר (חיי אדם הובא במ"ב).
מנהג האריז"ל
מנהגי האבלות אינם רק משום פטירת תלמידי ר"ע, אלא על פי הקבלה ולתקן חטא העגל (שו"ת אור לציון ג, י"ז), שלא להסתפר כל ימי הספירה עד ערב חג שבועות (פרי עץ חיים ספה"ע, ז) ויש אומרים עד מ"ח לחומר (שו"ת מנת אלעזר ג, ס"ה). והמדקדקים נוהגים כן (ארחות רבנו ב, עמ' צ"ה), אפילו כשיש להם ברית מילה (שערי תשובה, ח). י"א שמנהג האריז"ל גם לעניין נישואין (שו"ת דברי יואל א, כ"ו) ויש אומרים שאף לאריז"ל מותר לערוך נישואין בל"ג בעומר (שו"ת מנחת אלעזר ד, ס).
קביעת מנהג
בזמננו, שבכל מקום, רבנים שונים, בתי כנסיות בנוסחים שונים וקהילות נפרדות במנהגיהם, אף שכתב הרמ"א (שם, ג) שבעיר אחת לא ינהגו אלא אותו מנהג, משום איסור "לא תתגודדו", כיום אין האיסור אלא בעיר שכולם כפופים לרב אחד, ובית כנסת אחד לכל בני הקהילה (שו"ת אגרות משה א, קצ"ט). במקום שאין מנהג קבוע – רשאי כל אדם לנהוג שנה אחת כמנהג מסוים, ובשנה האחרת כמנהג השני (שו"ת חת"ס, קמ"ב ושו"ת מנחת יצחק ד, פ"ד).
פרוט מנהגי האבלות הנהוגים בימים אלו
איסור עשיית מלאכה משקיעת החמה, 8-10 דקות
שו"ע תצ"ג, ד: "נהגו הנשים [גם האנשים בכלל, אלא שאין דרכם לעסוק במלאכותיהם בשעות הערב] שלא לעשות מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה ואילך" ובמ"ב שני טעמים לדבר: א. נאמר "שבע שבתות" מלשון שביתה. ב. בשעה זו נקברו כל ערב תלמידי ר"ע ר"ל והעם נמנעו אז מעשיית מלאכה. וכהכרעת שער הציון, שם: "נהגו עד ל"ג בעומר" שלא לעשות מלאכה כבדה (תפירה, כיבוס וכדומה) מהשקיעה במשך זמן קבורה 8-10 דקות ובכף החיים, שם, שאין למחות במי שאינה מקפידה, משום שהמנהג רק מספר דקות, קשה להקפיד בקיומו.
איסור תספורת וגילוח
שו"ע תצ"ג, ב: נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג בעומר וכו' ואין להסתפר (לספרדים) עד ל"ד בבוקר. ברמ"א (לאשכנזים): במדינותינו מסתפרין כבר ביום ל"ג בעומר ומרבים בו בשמחה. ומנהג חסידים על פי האריז"ל והקבלה, שאין מסתפרים כל ימי הספירה עד ערב חג שבועות, ויכול אדם לנהוג שנה אחת כמנהג אחד ושנה אחרת כמנהג אחר (שו"ת חתם סופר, קמ"ב ושו"ת מנחת יצחק ד, פ"ד)
בנות ונשים: בשו"ת אגרות משה יו"ד ב, קל"ז: "ראוי להן להחמיר ולא להסתפר, אם אינו נחוץ כל כך", דוגמה לנחיצות, כשהשיער עלול לצאת מתחת כיסוין וכו'. או לפגישת שידוכין. כמו כן, לצורך מצוה מותרת הסרת שיער בכל הגוף. מריטת גבות – אינה נחשבת לתספורת אף כשהדבר נעשה לייפוי (ספר בין פסח לשבועות ט, י"א). קטנים – מותרים להסתפר, אך אם אין צורך, יש להימנע עד ל"ג בעומר. מותר לספר לספר את מי שנוהג להסתפר על פי מנהגו (הליכות שלמה, ניסן י"א דבר הלכה, ל"ה), שאין האיסור משום אבלות לספר, אלא למסתפר קציצת ציפורניים – מותרת כל ימי הספירה.
איסור נישואין
שו"ע תצ"ג, א : נוהגים שלא לשאת אישה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר – השנה: יום שישי י"ח אייר.
בני אשכנז: נישאים ביום ל"ג בעומר עצמו השנה, אור ליום שישי, מלאחר צאת הכוכבים – 7:56 ולמחרת יום שישי, לפני שקיעת החמה – 7:23 ולכתחילה, אף ליטול לסעודה לפני השקיעה ואח"כ נהגו להמשיך באיסור עד ראש חודש סיון (שיש קהילות אשכנז שנישאים במשך ניסן עד ר"ח אייר).
בני ספרד: נישאים רק מיום ל"ד בעומר (מוצאי ל"ג בעומר) ואילך. השנה: ליל שבת, לא מעשי ! שידוכים, הנקראים כיום "אירוסין" – מותרים אפילו בשירה ונגינה בלא ריקודים. הערה: אחרי ל"ג בעומר רשאים בני אשכנז להשתתף ולשמוח בנישואי בני ספרד. וכן היה משתתף מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בנישואי בני ספרד לאחר ל"ג בעומר, אולם סירב בימים אלו לערוך את החופה והקידושין.
קניית בגדים, חפצים ורהיטים
אין איסור לתפור או לקנות בגדים חדשים בימי הספירה (שדי חמד, פאת השולחן, כף החיים תצ"ג, ד בשם המאמר מרדכי וכן הכרעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר "ועלהו לא יבול" א, עמ' קפ"ב, וכן כתב הגאון רבי ב"צ אבא שאול זצ"ל ב"אור לציון ג, י"ז-ב: "אין שום מנהג לאסור לקנות או ללבוש בגדים חדשים בימי הספירה ואף לקנות דברים גדולים וחשובים, ואין שום מנהגי אבלות בימי הספירה אלא בנישואין ותספורת בלבד".
קניה והעברת דירה
יש שכתב, שלכתחילה אין לעבור דירה אלא בל"ג בעומר או מראש חודש סיון ואילך, ובמקום צורך גדול, אפשר להקל עד ראש חודש אייר (הגר"ש ווזנר זצ"ל שו"ת שבט הלוי י, קל"ה). אבל, הצריך, מותר לקנות דירה ובפרט בארץ ישראל שיש בזה משום מצות ישוב א"י (בקובץ מבית לוי ענייני ניסן עמ' פ"ח). אכן, דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל וידל"ח הגר"ח קנייבסקי שליט"א שאין שום איסור לעבור דירה בימי הספירה, ובוודאי בארץ ישראל, ואף מותר לסייד את הדירה קודם שנכנסים אליה. והוסיף הגרח"ק שליט"א בשם אביו זצ"ל: העולם טועים, ומדמים מנהגי הספירה למנהגי אבלות בין המצרים" (הלכות חג בחג ספיה"ע ז, ו הערה 26).
ברכת שהחיינו
מנהג בני אשכנז: כמובא במ"ב "אם נזדמן לו איזה עניין שצריך לברך שהחיינו – יברך" ומבאר הגר"ח קנייבסקי שליט"א דהיינו אפילו לכתחילה (בספר "בין פסח לשבועות ט"ז הערה א), וכן דעת הגאון רב"צ אבא שאול זצ"ל (ב"אור לציון ג, י"ז-ב), שאף לכתחילה מברכים שהחיינו בימי הספירה וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (בספר "ביצחק יקרא"] לפוסקי ספרד: על פרי חדש מברך אף בחול, על בגד חדש – הממתין, לשבת תבוא עליו ברכה.
ריקוד, ניגון ושמיעת מוזיקה
"ריקודים ומחולות, בוודאי יש להיזהר בימי הספירה"–,מ"בתצ"ג, ג. ויש לציין, שהמילה "מחול" מתייחסת כיום, לריקוד בסיבוב, כ"מחול" הכרם, וכך ביאר מרן הגרש"ז זצ"ל את ההבדל שבין ריקוד למחול: "ריקוד – אפילו של אדם אחד או שנים. מחול – ריקוד של אנשים רבים המסתובבים במעגל".
אמנם, במקרא "מחול" – מופיע ככלי נגינה. ראה תהילים ק"נ: "הללוהו בתוף ובמחול", כידוע הלויים לא רקדו במקדש, אלא עמדו על הדוכן וניגנו גם בכלי הנקרא מחול. כמו כן, בקריעת ים סוף נאמר: "ותיקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" (שמות טו, כ). וכתב בספר שו"ת באר שבע: שלא יעלה על הדעת שמרים ונשות ישראל רקדו לפני העם אלא כנאמר במדרש תנחומא לשמות: מרים נביאה הייתה, וידעה שעתידים ישראל לשיר שירה על הים ובמכת החושך הייתה מאספת תופים ומחולות מבתיהם של המצריים כדי לנגן בהם, על ים סוף, כדי שלא יישמע קולן בשירתן. וכן נאמר: "אז תשמח בתולה במחול (היא ניגנה בכלי שנקרא מחול שכנראה רקדו לצליליו) ובחורים וזקנים יחדיו" (רקדו). הלכה למעשה: כתב שו"ת אגרות משה יו"ד ב, קל"ז ואו"ח א, קס"ו וג, פז: "אין לנגן ולשמוע ניגון ביחידות ואפילו בהקלטה". וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל ילקוט יוסף ה, עמ' תל: "ריקודים ומחולות לדבר הרשות אסור בהחלט בימי הספירה, ולכן, הנוהגים לשמוע שירה עם כלי שיר דרך הרדיו וכדומה, ואף (קלטות, דיסקים) יש להחמיר בימי הספירה".
היתרים בנגינה ובשירה
- בשמחה של מצוה פוסקי ספרד: מקילים כגון בבר מצוה, כשהוא ביומו, או החתן דורש. פוסקי אשכנז: יש מקילים (אג"מ ושונה הלכות) ויש מחמירים (הגר"מ שטרנבוך שליט"א והגר"ש ווזנר זצ"ל). "שבע ברכות", כשהתחתנו בל"ג בעומר, או לנוהגים בער"ח אייר, עושים שמחה גם בריקודים וכלי שיר, כל ימי המשתה (אגרות משה או"ח א, קנט).
בהכנסת ספר תורה: הגרי"ש אלישיב זצ"ל התיר בנגינה וריקודים כיון שהיא שמחה של מצוה, אך אין ראוי לכתחילה לקבוע הכנסת ספר תורה בימי הספירה בריקודים ונגינה אלא כשיש צורך בדבר (הלכות חג בחג ספיה"ע ז, 36).
- מותרת השמעת מוסיקה, כנתינת קצב להתעמלות או תרפיה במוסיקה (לא מחול אירובי !).
- מותר לימוד נגינה באופי של תרגול. כשהלימוד לצורך פרנסה. (שו"ת אגרות משה ג, פ"ז) ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל סידור פסח כהלכתו י"ב, ט"ז.
- מותרת נגינה בגני ילדים שטרם הגיעו לגיל חינוך [6-7] (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל הלכות חג בחג וסידור פסח כהלכתו שם) כיון שאין למנגנת הנאה מכך ואינה מנגנת אלא לצורך פרנסתה. ולדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל יש להימנע מלנגן מנגינות מרקידות (שו"ת חוט שני שבת ד, עמ' שע"ט). כמו כן, מותרת הכנת כיתה, בעיקר בכיתות נמוכות, להצגת סיום וכדומה, באופן של תרגול, ובמקום סגור.
- חולה הזקוק לחזק את רוחו, ואין צריך לומר מי שסרה ממנו חדוות החיים ומרגיש דכדוך או חלילה מרה שחורה המפריעים לו בעבודת ד' – רשאי לשמוע נגינה ושירים בצנעה (באזניות) (דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"הלכות חג בחג ספיה"ע ז, 39 והגרש"ז אויערבך זצ"ל ב"הליכות שלמה" פסח י"א,54) וכנימוק הגר"נ קרליץ זצ"ל ב"יד ספיה"ע" ל"ג, י"ח כדי שלא יבוא חלילה לאיסורים חמורים יותר משמיעת כלי זמר בימי הספירה.
6 יש שהתירו: שמיעת שירת הבקשות, פרקי חזנות, שירים "שקטים" ולהבדיל מוסיקה קלאסית, למי שהדבר נחוץ מאד (הגרש"ז אויערבך, הגר"מ הלברשטם והגרח"פ שיינברג זצ"ל).
- שירה בפה: אף שב"לקט יושר" (עמ' 97), שבעל תרומת הדשן לא שר "אליהו הנביא" במוצאי שבתות הספירה. וכן ב"יוסף אומץ" (סי' תר"א עמ' 128), שאף בשבתות ימי הספירה יש להנמיך הקול בזמירות של שבת. הוראת הגרש"ז אויערבך זצ"ל: ששירה המרוממת את הנפש, ואינה מביאה לידי ריקוד ומחול – אין להימנע ממנה בימי הספירה (הליכות שלמה פסח י"ד, י"א). וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "מותר לשיר בפה אפילו שירה המעוררת לריקוד ומחול, שלא אסרו אלא ריקודים ומחולות" (הלכות חג בחג ספיה"ע ז, הערה 34). 8. יש שהתירו שמיעת שירה מוקלטת, ללא ליווי כלי נגינה [יצירות ווקאליות], (שו"ת אגרות משה או"ח א, קס"ו) שאין זה נחשב לשירה בכלי אלא בפה. אמנם יש המסתייג מהקלטות בהן הזמרים מבצעים בפיהם את קולות הכלים המלווים את השירה (שו"ת שבט הלוי ב, נ"ז וח, קכ"ז).
מצה לאחר הפסח
מותר להמשיך לאכול מצה ואפילו ביום שאחרי שביעי של פסח? בשונה מיום אחרי סוכות (שמחת תורה) שאסור לשבת בסוכה כשירה משום "בל תוסיף"? תשובה: בפסח החובה מן התורה לאכול מצה היא רק בליל ט"ו בניסן ("בערב תאכלו מצות") בשאר ימים, "רצה אוכל, רצה אינו אוכל". ולכן אין בל תוסיף על אכילתה
ברכת המצה לאחר הפסח מנהג בני ספרד המקובל על רוב הפוסקים (פרט לגאון רבי ברוך טולדנו אב"ד מקנס זצ"ל) מברכים על המצה בשאר ימות השנה "בורא מיני מזונות" על פי ההגדרה השלישית בשולחן ערוך קס"ח, ז: "ויש מפרשים, שהוא פת, בין מתובלת בין שאינה מתובלת, שעושים אותה כעכים יבשים וכוססין אותם". הערת הרה"ג אופיר מלכה שליט"א. פשוט, שאף בני ספרד, האוכלים את המצה לאחר שהושרתה במים או טוגנה בשמן, ונעשתה רכה – מברכים עליה "המוציא" ו"ברכת המזון", שכבר אינה יבשה ואינה נכססת בפה
מנהג בני אשכנז המקובל על רוב הפוסקים – (פרט לגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל) ברכתה של המצה אף בכל ימות השנה "המוציא" ו"ברכת המזון" שהרי אינה נאכלת לתענוג, כשאר סוגי המאפה היבשים והנכססים (כמציות, קרקרים, "לחמית" "פתית" מקלות מלוחים ביגלעא'ך וכדומה אלא נאכלת למזון ולסעודה, והראייה שבימי הפסח ברכתה "המוציא" לכל הדעות.
שיטת הגר"ע יוסף זצ"ל כמובא בילקוט יוסף ח"ג עמ' רכו: "הספרדים ובני עדות המזרח נוהגים לברך על המצה לאחר הפסח "בורא מיני מזונות" ולאחריה "על המחיה ויש למנהגם זה על מה לסמוך, וחסידים ואנשי מעשה (בני ספרד) נוהגים לאכול המצה בתוך סעודה של פת גמור (כך נהג הגר"ע יוסף זצ"ל בעצמו כל השנים) או ש"קובעים סעודה" על המצה, שהוא שיעור וכו' – 230 גרם, ואז מברכים על המצה המוציא וברכת המזון וצריכים ליטול ידיים כדין וכו' והפוטרים הברכה הראשונה של המצה בטעימה מפת גמור, יברכו ברכה אחרונה "מעין שלש" ומי שאינו רגיל לאכול פת כלל מסיבות בריאותיות , יברך על המצה המוציא וברכת המזון כל ימות השנה.
ממתי משתנה הברכה על המצה לבני ספרד לדעת הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל – משעה שהביאו הביתה לחם. לדעת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל – למחרת מוצאי יו"ט אחרון (אור לציון ב, צו) ולדעת הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל כל המצות שנקנו לפסח עד פסח שני– ברכתם "המציא".
י"ב אייר – שבת פרשת "אחרי מות – קדושים"
הדלקת הנרות: ירושלים – 6:38 מרכז – 6:54 צפון – 6:47 ובדרום – 7:57
ההפטרה: לספרדים – "ויהי דבר וגו' הלדרוש וגו' (יחזקאל כ, ב) ולאשכנזים – "הלא כבני כושיים וגו' (עמוס ט, ז). מוצאי שבת: ירושלים – 7:53 מרכז וצפון – 7:55 ובדרום – 7:53 ר"ת 8:31
יום שני י"ד אייר – פסח שני
אין אומרים תחנון. ובמנחה שלפניו: בני אשכנז – אומרים (לוח א"י) . ובני ספרד – אינם אומרים (משמעות כף החיים קל"א, ק"א). בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים בו, כל קטן שהגדיל וכל גר שהתגייר בין פסח ראשון לשני, קרבן פסח שני, והוא יום שמרבים בו קצת בשמחה (החיד"א במורה באצבע, רכ"ב). וכתב היעב"ץ בסידורו: "גילו לי מן השמים טעם שנקבע פסח שני ליום זה לפי שבשנה הראשונה לצאתם ממצרים אכלו מהמצות עד ליל ט"ו באייר ומכאן שהקדושה ההיא נמשכת עד ליום זה". ואכן, מנהג החת"ס וכן החסידים לאכול מן המצה, זכר לקרבן הפסח שנאכל על המצות.וכן נהג הגרי"י קנייבסקי זצ"ל (אורחות רבנו ב, צ"ז).ונהוג לאכול ביום י"ד, ויש אוכלים בליל ט"ו בזמן אכילתו.
יום שלישי ט"ו אייר: לעניין "שאלה" בברכת השנים: כיון שעברו 30 יום שכבר שלא הזכירו מטר, המסופק אם הזכיר טל ומטר – הכרעת המ"ב שמכאן ואילך – אינו חוזר (ביה"ל ד"ה עד ל' יום.)
תענית "שני בתרא" מתעניות בה"ב
תענית בה"ב בפסח שני לא מצויה, וכיוון שהתפשט המנהג שלא לומר בו תחנון (פרט לדעת החת"ס, החזו"א והגרי"ז) כתב בלוח א"י ובהגהות לשו"ת מהרש"ם להגר"ש שבדרון זצ"ל: "שמעתי מהגרי"מ חרל"פ שגדולי ירושלים ת"ו מצאו כתוב בפנקס ביהכ"נ חורבת רבי יהודה החסיד שבשנה זו לא יתענו בה"ב אלא שתי תעניות בלבד". והוסיף בלוח א"י: יש המשלימים את התענית מחר (יום ג') ויש המתענים היום (פסח שני) – עד חצות – 12:37 ודעת המהרש"ם (דע"ת תצ"ב) שמעיקר הדין מותר להתענות היום אולם הציע לשואל להשלים גם את צום היום, ביום ה או ב הבאים, וכן הכרעת הגר"ש דבליצקי זצ"ל לדחות ליום ה'.
סליחות בה"ב: יש שכתבו שאומרים אף שהוא פסח שני (מנהגי חת"ס י"א, ה בירור הלכה תליתאה או"ח תצ"ב שבמניינו של החזו"א אמרו תחנון וסליחות בפסח שני ללא דילוג וכן נוהג הגר"ח קנייבסקי שליט"א אולם המנהג ברוב המקומות שאין אומרים סליחות השנה, אלא בב' וה' בלבד.(הליכות שלמה פסח י"א, כ)
יום שישי י"ח אייר – ל"ג בעומר
אין אומרים בו תחנון, ואף לא במנחה שלפניו. ואשכנזים אומרים למנצח וגו' יש להיזהר, בבין השמשות, אור ליום ל"ג בעומר, שלא לומר: "היום ל"ג בעומר", שאזי, מספק, אין לספור בברכה באותו לילה, שיש הסוברים, שאמירת מספר הימים בראשי תיבות – כמוה כספירה (באור הלכה תפ"ט ד"ה מונה וכו'). האומר בטעות, בדיעבד – יש לו על מי לסמוך ולספור בברכה (שער הציון שם, כ"ח). מכל מקום, האומר: "מותר לשמוע שירים לכבוד הרשב"י, כי היום כבר ל"ג בעומר" – עדיין יכול לספור בברכה, שהרי לא התכוון לספור, אלא לציין, , שכך שם ה"יום טוב" (כף החיים, ל ושו"ת אור לציון ג, ט"ז, ד),
תספורת
לבני ספרד – אין להסתפר עד יום רביעי ל"ד בעומר בבוקר (שו"ע תצ"ג, ב). השנה שחל ל"ג בעומר בערב שבת, מותר אף לבני ספרד להסתפר בל"ג בעומר מפני כבוד השבת. ומותר גם להסתפר בליל שישי אם ישנה איזו סיבה כל שהיא שלא יוכל להסתפר בערב שבת. (שו"ת יביע אומר ב אהע"ז, ט"ז וחזון עובדיה א, ד) לבני אשכנז – מותר כבר בל"ג בבוקר (רמ"א, שם). למנהג האריז"ל – אין להסתפר כלל. חלאק'ה: מנהג האריז"ל לספר ילדים בהגיעם לגיל שלש, במירון, [ובכל מקום, ויש נוהגים בקבר שמעון הצדיק], בל"ג בעומר, ולחנכם להשארת פאות הראש (שערי תשובה תקל"א, ב) ואין בזה איסור תספורת, שנקרא: "עשיית פאות", ולכל הדעות אפשר לקיימו כבר בליל ל"ג בעומר (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל הלכות חג בחג ספיה"ע ז הערה 58).
הערה: "ספר" הנוהג איסור תספורת כמנהגו, מותר לספר את כל שנוהג היתר תספורת על פי מנהגו, "שאין האסור משום אבלות לספר, אלא להסתפר (מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל הליכות שלמה ניסן י"א דבר הלכה ל"ה).
נגינה ושמיעת מנגינות לבני ספרד – מותר לשמוע כלי זמר רק מבוקר ל"ד בעומר, כדין תספורת. ולבני אשכנז – כבר מיום ל"ג בבוקר (שו"ת שבט הלוי ח, קס"ח). בארץ ישראל נהגו להקל ולנגן בכלי שיר כבר מהלילה כאשר שמחים לכבוד הילולת רשב"י, כגון ליד מדורה, שלכבוד הרשב"י (חוט שני שבת ד, עמ' ש"פ).
נישואין לבני ספרד – אין לערוך נישואין, אלא מיום ל"ד בבוקר, ולבני אשכנז מיום ל"ג בבוקר, כיון שנישואין ותספורת – דין אחד להם (מ"ב שם, ה וי"א). יש מתירים לאשכנזים לערוך נישואין כבר בליל ל"ג בעומר, ולבני ספרד בליל ל"ד אחרי צאת הכוכבים, [לא מעשי השנה, שהוא ליל שבת] ויש לסמוך על זה בשעת הצורך, כגון כשקשה למצוא אולם (פרי חדש, ס"ב שערי תשובה,ה ושו"ע הרב, ה). נישואי בני אשכנז ביום ל"ג בעומר, אם מנהגם להמשיך דיני האבלות לאחר ל"ג בעומר, לכתחילה יש לסיים החתונה והריקודים עד כניסת ליל ל"ד, ובמקום צורך, יש להקל ולהמשיך בלילה (שו"ת מנחת יצחק ד, פ"ד).ויש מתירים לכתחילה קיום הסעודה והריקודים בלילה (ליל ל"ד), אם החופה נערכה ביום ל"ג (שו"ת אגרות משה אבהע"ז א, צ"ז).
הערה: נחלקו הפוסקים, אם חתן וכלה צריכים לצום ביום חופתם, כנהוג, בימים שאין אומרים תחנון, והמקילים, יש להם על מי לסמוך (מ"ב תקע"ג, ז עפ"י א"ר בשם נחלת שבעה). ומותר להשתתף בחתונה, אף למי שמנהגו לעניין ימי אבלות ימי הספירה שונה מהחתן והכלה, כיון שלהם זו מצווה, מצווה לקרואים לשמח חתן וכלה (שו"ת אגרות משה א, קנ"ט דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל הליכות שלמה ניסן, א, י"ט). פרט, לדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל בקובץ מבית לוי, שאין אלא לאחל מזל טוב, ולא להשתתף בריקודים ובסעודה.
תפיסת מקומות בנסיעה למירון
הנוסע בתחבורה ציבורית, אסור לתפוס מקום עבור נוסע נוסף, שטרם הגיע, במידה ומשום כך, לא יישאר מקום ישיבה למי שכבר עלה ושילם לפני שעלה אותו שתפסו עבורו (ראה שו"ע חו"מ ק"ה, ד שהתופס לחברו במקום שחב לאחריני – לא קנה). אמנם, אם התופס שילם גם עבור המקום שתופס – רשאי לתפוס עבורו. זאת, בתנאי שאין הוראות שונות מהנהלת החברה המפעילה את התחבורה (שהרי על מנת כן, שילמו הנוסעים) הנסיעה בחינם – יש להימנע מלתפוס מקומות עבור אחרים (ראה ספר משפטי התורה א, פ"ה שאז דומה התפיסה לזכייה במציאה, שנחלקו הרמב"ן והתוס' אם מועילה תפיסה, וראוי לחוש לכתחילה לדעת התוס').
זמני מירון תשפ"א: זמן ציצית ותפילין – 4:57 הנץ המישורי – 5:52 והנראה 5:53 שקיעה – 7:24
י"ט אייר שבת פרשת אמור
שימו לב השבים ממירון !! הדלקת הנרות: ירושלים – 6:43 מרכז – 6:59 צפון – 6:53 ובדרום – 7:02 הפטרה: "והכהנים הלויים וגו' " (יחזקאל מ"ד) אבות פרק ד'