הרב בנימין בירנצוייג
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת…" (לב, כו)
"ששת ימים תֵּעשה מלאכה" – וכי ממתי מלאכת האדם נעשית מעצמה? "ששת ימים תַּעשה מלאכה" – צריך להיות כתוב?
שאלה נוספת על אזהרה זו של התורה, הקשה ה'חפץ חיים' זיע"א: מדוע בשביל להזהיר על שמירת השבת, יש להזכיר כי "ששת ימים תעשה מלאכה"? – בישובה של השאלה תתיישב גם הקושיא הראשונה.
שאלה זו שאל ה'חפץ חיים' את אחד הסוחרים הגדולים בעיר צרניקוב שברוסיה, וזה היה סיפור המעשה כפי שהביא הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל, בספרו 'דרכי מוסר', מעשה ששמע מפי ה'חפץ חיים' בעצמו:
פעם הגיע ה'חפץ חיים' לעיר צרניקוב, ושמע שיש שם בעיר יהודי בעל בית חרושת, המעסיק פועלים יהודיים בשבת! נכנס אליו ה'חפץ חיים' ודיבר על לבו שיפסיק את העבודה בשבת, וימנע מלגרום חילול שבת לו ולעובדיו היהודים.
ענה לו בעל בית החרושת: "אני מרוויח בכל יום ארבעת אלפים רובל מתוצרת בית החרושת, וכי רוצה אתה שאפסיד כתוצאה מן השביתה בשבת, סכום כל כך גבוה בכל שבוע?".
אמר לו ה'חפץ חיים', שהוא אינו צודק כלל ואין לו ממה לחשוש, כי משמירת השבת לא מפסידים, ולעומת זאת מחילול השבת רק מפסידים!
והמשיך ה'חפץ חיים' לשכנעו בזכות של שמירת השבת, והביא מדברי הפסוק: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת…" – וכי בשביל אזהרת שמירת השבת, צריכה התורה להזכיר את ששת ימים שבהם מותר לעשות מלאכה? מה זה נוגע לעניין אזהרת המלאכה ביום השבת?
אלא ביאר ה'חפץ חיים' במתק לשונו: בוודאי שהתכוונה התורה לומר בזה לאדם, שהאחד תלוי בשני: אם הנך רוצה שתהיה לך מלאכה בששת ימי השבוע, זה בתנאי שביום השביעי שבת וינפש, אבל אם לא תנפוש ממלאכה ביום השביעי, אז גם בששת ימי השבוע לא תעשה לך מלאכה, ותפסיד את כל עסקיך ופרנסתך!
לשמע דברים אלו ענה לו בעל בית החרושת בלעג: "מה הרבי חושב? וכי פסוק אחד בחומש, יעמיד את בית החרושת שלי ללא עבודה עשרים וארבע שעות בכל שבוע??"
זמן קצר אחרי השיחה הזו, שהתקיימה בין ה'חפץ חיים' לבין בעל בית החרושת, נכנסו הבולשביקים לרוסיה, וכבשו בסערה גדולה את כל הערים והמושבות, ובין שאר פעולותיהם שם החרימו את כל בתי החרושת ובתי המלאכה, ואיתם גם את בית החרושת שהיה בבעלותו של אותו האיש. ממש ברגע האחרון הצליח בעל בית החרושת עצמו, בדרך נס, לברוח בעירום ובחוסר כל, אבל שמח שזכה להינצל ממוות ודאי.
בראותו את אשר עבר עליו נזכר בדברי ה'חפץ חיים' ומיד הריץ לו מכתב בו הודה לו וכתב: "עכשיו אני רואה שדבריו צודקים ואמתיים! אכן יש בכוחו של פסוק בחומש לשתק את בית החרושת!"
מעתה גם מתורצת הקושיא הראשונה, שהובאה בראשית המאמר: מדוע כתבה התורה: "ששת ימים תֵּעשה מלאכה", והרי המלאכה לא נעשית מעצמה? אלא שגם מלאכת ששת ימי השבוע, לא נעשית בידי האדם בלבד, אלא היא נעשית בזכות שמירת השבת: "ששת ימים תֵּעשה מלאכה – אם ביום השביעי שבת וינפש"!!!
***
מעשה נוסף שמחזק מאד את הלבבות, ליסוד כי השבת מקור הברכה, קרה בימי הבראשית של הקמת המדינה: בתקופה ההיא החלה עליה גדולה של שארית הפליטה לארץ ישראל, והחלה תנופה גדולה של בניה בכל רחבי הארץ. יישובים רבים נבנו באותה תקופה.
קבלן אחד שומר מצוות זכה במרכז לבניית שכונה בעיר חדשה שהוקמה אז, כאשר בבניית השכונה הסמוכה זכתה חברת 'סולל בונה'.
בימים ההם, העלות הכספית הגבוהה ביותר בענף הבניה, היתה של רכישת המלט, כי הוצרכו לקנותו ולהביאו מחוץ לארץ תמורת הון רב. הקבלן שומר המצוות הזמין כמות גדולה של מלט, והמתין בצפייה להגעת המשלוח.
אלא שלתדהמתו וצערו הרב, ההזמנה הגיעה ביום שישי אחרי הצהריים, בארגזי עץ ללא כיסוי. כיון שכבר היו הימים ימי סוף האביב, לא חשש הקבלן, והשאיר את שקי המלט כשהם מגולים.
אבל הלא יאומן קרה!! אחרי הצהריים של אותו יום שישי, כשכל המלט היה מונח באתר הבניה והפועלים כבר חזרו לעיר מגורם יפו, התקדרו פתאום השמים בעננים, והיה נראה שבכל רגע עלול לרדת גשם זלעפות. בשיחה שקיים הקבלן עם הפועלים, הציעו הם שכיון שאם ירד גשם הרי כל המלט יירטב ויתקשה, ולא יהיה ראוי כלל, וההפסד הכספי יהיה עצום – אין ברירה אחרת, אלא שהם ייסעו לאתר הבניה עם משטחי קרשים, כדי לכסות את החביות היטב.
אולם בדיקה מהירה של הקבלן העלתה, שהזמן שנותר עד שבת הוא קצר, והוא חושש שפועליו יגיעו בנסיעה זו לחילול שבת רח"ל. כיון שהוא היה איש ירא אלוקים, הוא אמר להם בנחרצות: "אני אינני מוכר את השבת תמורת כל הון שבעולם, ואני מזהיר אתכם, שאף אחד לא יעז לחלל את השבת עבורי, גם לא בכדי להציל את כל רכושי שעלול לרדת לטמיון!!!"
ואכן בליל שבת התחילו לרדת גשמים עזים בכל רחבי הארץ, והיה ברור שכל המלט שנמצא באתר הבניה – אבד ונפסד.
אולם יהודי יקר זה, ערך את שולחן השבת שלו בפנים מאירות, שר את הזמירות כרגיל, למד חומש ורש"י ועסק באמירת תהילים כהרגלו, כאילו שום דבר לא קרה ולא יקרה! באמונת איתן בדברי חז"ל, כי השבת מקור הברכה!
בצאת השבת אחר שהבדיל על היין, החל להרגיש את פעימות לבו, ולחשוב על ההפסד הגדול באיבוד הכמות הגדולה של המלט, שעלתה לו בדמים ויגיעה רבה. עכשיו ירד הכל לטמיון! מיד קם ונסע למקום הבניה, אולם כשהגיע לשם הופתע ונדהם ממראה עיניו!!!! כל חביות המלט שלו היו מכוסות היטב בקרשים, פחים ואבנים כראוי וכיאות, ומאומה לא התקלקל!
הוא לא האמין למראה עיניו, ורצה למשש את הנס בידיו! הוא תחב ידו לתוך אחת מחביות המלט, והנה הוא יבש לחלוטין וטוב לשימוש! הוא כבר התחיל לחשוב על הנס הגדול שקרה לו, על מלאכי עליון שנשלחו אליו משמים כדי לכסות את חביות המלט בזכות שמירת השבת…
רק למחרת נודע הדבר…
כשהתחיל הגשם לרדת, שלחו אנשי הנהלת חברת 'סולל בונה' פועלים לאתר הבניה, כדי לכסות את חביות המלט שלהם, אך בחשכת הלילה הגיעו הפועלים בטעות לאתר הבניה של מיודענו הקבלן, שומר התורה והמצוות, וכיסו את החביות שלו, במקום לכסות את החביות של 'סולל בונה' וכך ניצל רכושו… בזכות שמירת השבת שהיא מקור הברכה!!!