להורדת הדפים ולגרסת הדפסה לחץ כאן:
הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
ערבית מוצאי חג ראשון – ליל ט"ז ניסן
בכל תפילות חול המועד אומרים "יעלה ויבוא". השוכח "יעלה ויבוא": נזכר לפני עקירת רגליים – חוזר לרצה. סיים התפילה – חוזר ומתפלל, בכל תפילות היום. סמוך לערבית נכון להודיע בחשאי להפסיק בשאלת הגשמים בני ספרד – אומרים נוסח ברכנו וכו' ובני אשכנז – "ותן ברכה". הטועה וביקש גשם בברכת השנים ואמר "יהיו לרצון אמרי פי" (השני) – חוזר ומתפלל.
הטועה ואמר "ברך עלינו וכו' ותן טל ומטר"
- נזכר לפני סיום הברכה: " מברך השנים" – אפילו נזכר תכ"ד, חוזר ואומרה כראוי. בדיעבד, אפילו עבר תכ"ד ואמר "ותן ברכה" – יצא (ביה"ל קי"ז ד"ה אם שאל וכו').
- נזכר לפני עקירת רגליו – "יהיו לרצון אמרי פי וגו'" (השני) – חוזר לברכת השנים, ומתחיל שוב: ברכנו וכו' או לבני אשכנז ברך וכו'
- נזכר לאחר שעקר רגליו, היינו לאחר אמירת "יהיו לרצון אמרי פי וגו' (השני) – חוזר ומתפלל תפילת עמידה.
איש – המזכיר או שואל בטעות את הגשמים, וכבר סיים תפילתו, כנ"ל – אם אפשר יחפש לעצמו מנין נוסף, או אם יספיק יתפלל שוב עם חזרת הש"ץ, לדעת מרן החתם סופר והחזון איש ועוד, "הרי זו כתפילה בציבור אמיתית". אישה – הטועה בקיץ, אפילו בתפילת ערבית, אף שאין מחייבים אישה לחזור ולהתפלל עבור טעות שבתפילת ערבית, שהרי לגביה היא תפילת רשות, אבל בימות הקיץ חייבת לחזור ולהתפלל, לתקן את שקלקלה (דעת הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף זצ"ל). המסופק בברכת השנים האם ביקש גשם – אחרי מנחה של ט"ו באייר, חזקה שאמר נכון ואינו חוזר (מ"ב וביה"ל קי"ז ד"ה עד).
ספירת העומר
אכילה לפני הספירה
משהגיעה חצי שעה הסמוכה לזמן הספירה [חצי שעה לפני צאת הכוכבים, כעשר דקות לפני השקיעה – קצוה"ש צ"ג, ב], יש להחמיר שלא לאכול בטרם ספרו. מי שיש לו מנין קבוע לערבית או שממנה "שומר" שיזכיר לו לספור – מותר לאכול. ואף בהגיע הזמן, יש מתירים כשיש מנין קבוע או "שומר" שאין מסתבר שספירת העומר שלרוב הפוסקים בזמן הזה מדרבנן, תהיה חמורה יותר מקריאת שמע דאורייתא (שו"ת אגרות משה ד, צ"ט ואז נדברו ו, נ"ב) אמנם, דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שכשכבר הגיע זמן הספירה – נוהגים שלא לאכול, ואין סומכים על "שומר", ומי שאינו עומד להתפלל כעת ערבית, ורוצה לאכול, יספור ביחידות לפני ערבית (הליכות שלמה ח"א תפילה ט"ז, ט"ז). ויזכור שלא לספור עם הציבור, כהרגלו, שנית.
ספירה מיד בתחילת הלילה
ג. כל משך ימי הספירה, יש להקדים ככל שאפשר, ולספור בתחילת הלילה, לאחר צאת הכוכבים ותפילת ערבית (ראה מ"בתפ"ט, ב ושם ל"ו סידור היעב"ץ שו"ע הרב ,ג חיי אדם קל"א, ב) המדקדקים בכל ענייני דאורייתא ודרבנן בזמן רבנו תם, המתפלל ערבית בציבור לפני זמן ר"ת – יספור איתם (שו"ת מנחת יצחק ט, נ"ה י, מ"ב ו, מ"ה). "המדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים, וכן ראוי לעשות" (שו"ע תפ"ט, ב). "מכל מקום אם ברך בביה"ש- יצא אבל, כיון שבא"ר מפקפק בזה, נכון לחזור ולספור בצה"כ, בלי ברכה" (מ"ב , ט"ו).
בנות ונשים במצות הספירה
א. כתב ספר החינוך מצוה שכו: "ונוהגת מצות ספירת העומר וכו' בזכרים" – שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. למעשה: בנות ספרד: אסורות לברך על הספירה "ואם רצו לספור בלי ברכה רשאיות, ועפ"י הסוד טוב שלא תספורנה כלל" (ילקוט יוסף ה, ח). כדברי שו"ת רב פעלים ח"א: "אין לנשים שייכות לקיום מצות הספירה מפני שהיא תיקון לחטא העגל שלא חטאו בו". אמנם, בכף החיים, שם : "אם אפשר תשמענה הברכה מן הגברים" בת ספרד שהתחילה לברך – תפסיק מיד ! (כן הורני הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל).
בנות אשכנז: כתב משנ"ב תפ"ט, ג – "ונשים פטורות וכו'" וכתב המג"א מיהו כבר קיבלו על עצמן חובה, וכמדומה, שבמדינותינו לא נהגו נשים כלל לספור, וכתב בספר שולחן שלמה שעל כל פנים, לא יברכו, שהרי קרוב לוודאי שישכחו יום אחד וכו'
למעשה, דעת הפוסקים, שכל בת אשכנז שיש לה לוח מסודר וכן המתפללת ערבית בקביעות, או חברות המזכירות זו את זו – רשאיות לברך ולספור. ולדברי הגרשז"א זצ"ל :"יותר מסתבר שהן תזכורנה, לברך ולספור, יותר מאנשים שמתפללים ערבית ביחידות" ("ועלהו לא יבול א, עמ' ק"פ) בכל אופן אינה מוציאה בברכתה, ידי חובה, את האיש, ואף לא קטן, כיון שהוא חייב מדרבנן, משום חינוך, ומעיקר הדין, פטורה אפילו מדרבנן (הליכות ביתה ט"ו הערה צ"א).
הספירה בפועל
יש נוהגים להקדים לספירה, אמירת: "הנני מוכן ומזומן וכו'", ולדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל יכולים לומר "לקיים מצות עשה של ספירת העומר", אף שלדעת השו"ע בזמן הזה, אין המצוה מן התורה, אין בזה חשש "בל תוסיף", כי עיקר הכוונה, שסופר לשם קיום מצוה, ולשון "מצות עשה" [אף שיש שהסתייגו מאמירתו – הגרע"א ועוד] – מתאים גם למצוה מדרבנן, והכוונה באמירת "כמו שכתוב בתורה" – שחכמים תיקנו, כמו שכתוב בתורה, משום זכר למקדש. האומר "הנני מוכן וכו'", רשאי לומר גם אם הציבור אינו אומרו, אף שיסיים אמירתו לאחר ספירתם, אינו מפסיד בכך, את מעלת הספירה בציבור, כיון שהוא עכ"פ באותו מעמד"(הליכות שלמה ח"א תפילה ט"ז, י"ט ובדבר הלכה, מ"ד).
מנהג כל ישראל, שכל אחד מברך וסופר לעצמו, על כן, כששומעים את הספירה מהש"ץ או מאחר, יש להתכוון לכתחילה, שלא לצאת מהם (שו"ע הרב תפ"ט, י"ב), ואף שיש שהזהירו, כי רק בדוחק רב ניתן להצדיק את הנוהגים שאינם מכוונים בפירוש שלא לצאת, מפני שמצוות דרבנן, אין צריכות כוונה (ראה ספר פסקי תשובות תפ"ט, ח), דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שכיון שנהוג שכולם מברכים לעצמם, הרי זה, כסתמא שמכוונים להדיא, שלא לצאת בברכת הש"ץ (שיח הלכה ח, ל). "בעומר" או "לעומר": "ביום הראשון אומר, יום אחד בעומר" (שולחן ערוך תפ"ט, א) "וברוב פוסקים, הנוסח לעומר" (משנה ברורה) ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (ועוד מגדולי ישראל), נהגו לחזור על הספירה פעמיים, פעם "לעומר" ופעם "בעומר", אבל לא הייתה זו הוראה לרבים (שלמי מועד עמ' ת"מ).
טעות ושכחה הסופר בטעות ימים בלבד ולא הזכיר שבועות – יצא בדיעבד, וחוזר וסופר כראוי בלא ברכה. ספר שבועות בלבד בסיום שבוע, ולא מנה הימים – לכל הדעות לא יצא. אבל שלא בסופם, כגון שאמר: "היום שבוע ויומיים – יצא
הנזכר בין השמשות ששכח לספור אמש, יספור בלא ברכה את ספירת אמש, וימשיך לספור בימים הבאים עם ברכה (שו"ת בית שלמה ס"ו, ק"ב שו"ת שואל ומשיב (ד) ג, קכ"ז שו"ת מנחת יצחק ט, נ"ז) ויזהר מכאן ואילך שלא לספור אלא לאחר צאת הכוכבים, שלא יהיה כתרתי דסתרי (שו"ת יביע אומר ד, מ"ג).
המסופק אם ספר אמש, ולא ספר בלא ברכה ביום שלמחרת, כדין – מכל מקום רשאי להמשיך ולספור בברכה, מטעם ספק ספיקא, ספק אם אולי ספר, ואפילו לא, שמא הלכה כסוברים שספירת כל יום – מצוה בפני עצמה.
הלכות חול המועד
שולחן ערוך תקכ"ט: "ימים שבין ראשון לשביעי של פסח וכו' הם הנקראים חולו של מועד וכו' וחייבים בשמחה, כנאמר: ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך וגו' (דברים ט"ז, י"ט ) ושמחה זו מצות עשה מן התורה".
הבגדים חייבים לכבד חולו של מועד בכסות נקיה ולא ינהג כמנהג של חול, לבאה"ט בשם המהרי"ל והחיי אדם קו, א – יש ללבוש בגדי שבת ויום טוב. אמנם, במשנ"ב תקכ"ט ובתרס"ד, ט – עכ"פ שיהיו חגיגיים יותר משל יום חול (גם בטיולים ומסלולים), ובמשנה אבות ג, יא: "המבזה את המועדות, אין לו חלק בעולם הבא" ובבאר היטב שם, דהיינו: שמתנהג ומתלבש בהם כבימות החול. "ותהיה מפה פרוסה על השולחן כל ימי החג – ערוה"ש וכף החיים שם.
תפירה רקמה וסריגה – אסורים. תיקון (כפתור שנתלש, מכפלת שנשרה או קרע) – כשזקוקים לבגד במועד, מותרים (אפילו יש בגד אחר). ובת ואישה תתפורנה בשינוי ("כשיני הכלב", תפר יוצא ותפר נכנס, תפירה לא סימטרית), שלא תהיה "מלאכת אומן".
כיבוס – מן הדין אסור, אפילו לצורך יו"ט אחרון, ואפילו לא ע"י נוכרי. כיבוס המותר: בגדי קטנים וזקנים או סיעודיים המלכלכים תדיר, ואפילו במכונה, ומותר לתלות בגדי הקטנים בפרהסיה (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל). הערת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: עבור קטנים המלכלכים מותר לכבס, אפילו רוצים בגד נאה יותר, והנוסעים, אינם צריכים לקחת מביתם הרבה בגדים לצורך הקטנים כשיש בזה טורח, כדי שלא יצטרכו לכבס. לגדולים: כשנגמר כל המלאי, מותר גרביים, וכנראה גם לבנים, מטפחות הידיים ומגבות מטבח – לפי הצורך בדיוק, ולתלות בצנעה.
ניקוי כתם: מותר, לא בניקוי כללי, בהשריה במים ומעט סבון, בפרט בכתם שאם לא ינוקה, קשה יהיה בכלל לנקותו. גיהוץ – בבגד שרוצים ללבוש במועד והוא מקומט, מותר לגהץ באופן שטחי רק לפשוט הקמטים, (בלא שימוש באדים – שמענו מהגח"פ שיינברג זצ"ל).
תספורת וגילוח: אסורים. יש מתירים חלאק'ה בזמנה. קציצת ציפורניים: לבני ספרד – מותר כרגיל. לבני אשכנז -רק אם קצצו לפני המועד, אא"כ היו טרודים הרבה ושכחו. ובכל אופן, מותר בשינוי, ביד או בפה, או לצורך מצווה.
קניות בגדים כלים ונעליים: מותרים לצורך המועד (אפילו כדי לתת מתנה), או כשזה "דבר האבד", היינו מכירה זולה עכשווית או כשלא יימצא אחר המועד. וכן כשנמצאים רק במועד, במקום שהדבר מצוי לקניה.
כתיבה: אסורה. אא"כ לצורך מצוה (פרסום שעורים, השבת אבדה וכדומה), או ל"דבר האבד" (רשימה לקניות, מספר טלפון גורלי, מרשם רפואי וכדומה) וזה מותר בלא שינוי. ושמעתי מהגר"ק כהנא זצ"ל שראה בכיס מרן החזו"א בחול המועד עט, ולשאלתו ענה מרן: "אם אשמע על חולה ר"ל או יולדת שצריך להתפלל לשלומם שאוכל מיד לרשום השם".
שימוש במחשב (חסום) שנבדק לפסח: אסור להוציא במדפסת, אא"כ לצרכי מצוה או רבים או דבר אבד, הקלדת חומר רק לשמירה זמנית (בדיסק-און-קי), ולא לתוך החומרה (הארד דיסק), משום שזה כבונה (דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר זצ"ל). שליחת דואר אלקטרוני – מותרת (אותיות פורחות באוויר). ציור ומלאכות: מותרים רק לילדים עד גיל שמונה, ובפרט, אם מחמת השעמום, עלולים להשתובב חסרי מעש.
מלאכות המותרות במועד
א. צרכי המועד- במעשה הדיוט, מותרת נגינה, וכשפקע מיתר, מותר לתקן במעשה הדיוט לא ע"י תקן מקצועי. צילום והקלטה – מותרים (מבלי לפתח התמונה). תיקון תקר(פנצ'ר) – מותר לצורך המועד, אבל לא תיקון הגלגל החילופי ה"ספר" (מעשה אומן). אין לתקן אופניים, אלא אם נחוצים לצורך קניית אוכל. ב. צרכי רבים – תיקון כבישים חשמל מים, מעלית בבניין רב קומות ג. צרכי אוכל נפש – כולל תיקון מקרר, כיריים. ד. דבר אבד – כשייגרם הפסד (אפילו ספק הפסד), השקיית עציץ וגינה בימי שרב. ה. פועל שאין לו מה שיאכל (אפילו זקוק לשלם חובות ואם לא יעבוד, יחסר לו להוצאות החג). אמנם, יתכן שלעניין חוה"מ פסח, כיון שיש לו כבר מצות (מחלוקת קימחא דפיסחא) אינו בגדר "פועל שאין לו מה שיאכל (ראה שער הציון תקמ"ב, א עפ"י המג"א).
כל צרכי בריאות הגוף וצרכיו – מותרים, כגון טיפולים רפואיים, בדיקות חיוניות, אך לא לכוון למועד, רק משום שכעת יש זמן פנוי. מותר חיתוך נייר טואלט, צרכי הגוף. ניקוי הבית, כל הנוגע להיגיינה. שמרטפות [בייבי סיטינג] – מותרת, ככל צרכי הגוף אבל כיון שאסור ליהנות משכר עבודת המועד – יש להשתמש בחלק מהתשלום להוצאות החג.
עליה לרגל בזמן הזה
שו"ת הרשב"ץ ח"ג , כא: "גם בזמן הזה קיימת כעין מצות עליה לרגל, שאף לאחר החורבן, מכל מקום, קדושת המקדש וירושלים קיימת לעולם, ואף לאחר החורבן היו עולים ממצרים ושאר ארצות לחונן מקום מקדשינו.
רמז לדבר, במדרש שיר השירים פרק א': "עינייך כיונים" – מה יונה זו אע"פ שאתה נוטל גוזלה מתחתיה – אינה מנחת שובכה לעולם כך ישראל אע"פ שחרב בית המקדש, לא בטלו ג' רגלים בשנה. על כן, יש המשתדלים לבוא אל פני שריד בית מקדשנו ואומרים: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכו'" ו"אבינו אב הרחמן בנה ביתך כבתחילה וכו' והעלינו לתוכה ושמחינו בבניינה וכו', ואומרים שיר המעלות וגו' עומדות היו רגלינו וגו'.
הערה לקצרי רוח: המעוניינים להתחיל להחזיר את כלי הפסח אל הארונות, בסוף חול המועד, במידה והדבר נעשה בתוך הבית, אעפ"י שיש בזה טרחה – הדבר מותר (שו"ת אבני ישפה א, ק"ו עפ"י שו"ע תקל"ה, א ומ"ב ד.
שבת – שביעי של פסח – כ"א ניסן
הדלקת הנרות: ירושלים – 6:24 אזור המרכז – 6:39 הצפון – 6:32 ובדרום – 6:43
מברכים בהדלקה: "להדליק נר של שבת ויום טוב" ואין מברכים שהחיינו לא בהדלקת הנר ולא בקידוש. ויש להכין נר נשמה לעילוי נשמות הנפטרים ר"ל שבשביעי של פסח מזכירים נשמות, מי שלא הספיקו להדליקו לפני כניסת החג, יעבירו אש וידליקוהו קרוב למקום האכילה, ואם נזכרו רק ביום – ידליקוהו בבית הכנסת, שאין מעבירים אש להדלקה ביום טוב, אלא לצורך מאור חימום או בישול.
בקבלת שבת: יש שאינם אומרים לכו נרננה וגו' רק "מזמור שיר ליום השבת וגו' " (של"ה ומט"א תר"א, י"א) ואין אומרים "במה מדליקין" (שו"ע ע"ר, ב). ויש אומרים "מזמור לדוד וגו' וחלק מ"לכה דודי" (נוסח ספרד).
בציעת המוציא – ביום טוב שחל בשבת, ב"באר היטב" תע"ה, ב שיבצע על העליונה אפילו חל בשבת.. והובא במ"ב דרשו על סי' רע"ד ד בשם, הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאין מכאן ראיה לכל יום טוב שחל בשבת.
בשחרית: אשכנזים: קוראים שיר השירים (שמפורש בו יציאת מצרים (מ"ב ת"צ, י"ז). ואומרים קדיש (ביה"ל קל"ב). מוציאים שני ספרי תורה: בראשון קוראים ז' קרואים בפרשת בשלח (שמות י"ג, י"ז) עד "כי אני ד' רופאך", "חצי קדיש" ובספר השני – מפטיר "והקרבתם וגו'". ספרדים כופלים "חצי קדיש". ההפטרה: "וידבר דוד וגו' (שמואל ב, כ"ב)
בני אשכנז אומרים הזכרת נשמות – יזכור (בא"י) – "נהגו לנדור צדקות בעד המתים ומזכירים נשמותיהם, שהמתים יש להם כפרה על ידי צדקה (שו"ע תרכא, ו). ובעל "תרומת הדשן", נהג להעביר את הכסף לצדקה מיד למחרת המועד. ויש שנותנים לצדקה עוד בערב המועד, ובשעת הזכרת הנשמות, אומרים: "בעבור שנדרתי ונתתי לצדקה לעילוי נשמתם" ויכולים לומר תפילת יזכור וכו' גם ביחידות, אף שלא נמצאים בציבור – גשר החיים ח"א פרק לא אות ב. שיר של יום – צ"ב.
במנחה קוראים בפרשת "שמיני" ואין אומרים צדקתך וגו' והשנה כל עם ישראל אוכלים סעודה שלישית כמנהג הגר"א גם כשחל יום שביעי של פסח בחול, משום חביבות אכילת מצה, שעומד זמנה לעבור. ובחב"ד קוראים אותה "סעודת משיח". במוצאי שבת אומרים בא"י והי נועם וגו'
מוצאי שבת ויום טוב: ירושלים – 7:37 במרכז ובצפון – 7:39 ובדרום – 7:38 רבנו תם – 8:17
לחוגגים את ה"מימונה" מקילים בנגינה ובשמיעת זמר, אף שכבר "ימי הספירה", אך "אסרו חג הוא". וברכת ה"מופלטה" (כשעשויה מבצק פשוט ונאפת במחבת כמעט ללא שמן, ורק לאחר האפייה מורחים עליה דבש וכדומה – "המוציא לחם מן הארץ".
עצה טובה: בתום חג הפסח, רצוי לערוך רישום מפורט של כמויות המאכלים שצרכו בפסח, כגון: יין, מצות, ביצים וכדומה, כהערכות לקראת השנה הבאה עלינו לטובה – תשפ"ב (בתוספת מצות לעוד יום, כי שביעי של פסח יחול בערב שבת). כמו כן, יש לציין, אלו כלים חסרים לכלי הפסח, על מנת להשלים בהקדם את החסר, לקראת הפסחים הבאים עלינו לטובה
"חסל סדר פסח תשפ"א כהלכתו"
פונים אנו לבורא עולם בתחינה: "די לנו בסדר פסח כולו 'זכר' לפסח 'זכר' לחגיגה. הלוואי ונזכה מהרה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים בירושלים הבנויה"!
יום ראשון כ"ב ניסן – אסרו חג
- אין אומרים וידוי ולא תחנון עד י"ב בסיון 2. אין מתענים בו אפילו לא חתן ביום חופתו – שו"ע תצד ג ומג"א. 3. יש נוהגים בארץ ישראל להמשיך ללבוש בגדי יו"ט עד חצות היום (12:42) ויש אף הממעטים במלאכה, וכן נהגו בני הישוב הישן בירושלים ת"ו. 4. נוהגים להרבות קצת באכילה, ונחשב כאילו בנו מזבח והקריבו קורבנות – שו"ע תכ"ט
חמץ שעבר עליו הפסח
כל חמץ בגודל כל שהוא שלא היה מכור לגוי בפסח או לא הוצא לגמרי מרשות ישראל והופקר לפני הפסח – אע"פ שנאמר עליו "ביטול" – נאסר אחר הפסח באכילה ובהנאה, לו ולכל העולם, אפילו בכמות של פחות מכזית מי שביטל את החמץ ונאנס ולא הספיק למכרו, או הבודק ולא מצא ואחר הפסח מצאו – אם המדובר בהפסד מרובה, (כמה בקבוקי ויסקי, וודקה או בירה, או כמות גדולה של דגנים או קמח המיוחדים לאסורים בגלוטן וכן כמויות ויטמינים שזקוקים להם ומכילים חמץ) יש להתירם בהנאה כגון למכרם לגוי (הכרעת המשנ"ב תמ"ח, כה ושעה"צ, ד). תרופות המכילות חמץ, אף שלא נמכרו לגוי לקראת הפסח – מותרים. גם עבור חולה שאין בו סכנה (שו"ע תס"ו, א).
הלכה למעשה: א. אין לקנות אחרי הפסח אלא רק בחנות שיש בה אישור המעיד על מכירת חמץ ע"י רב, אב"ד או גוף כשרות למהדרין. ומצוין, שהאישור מתייחס לשנת תשפ"א. ב. כדי לא להיכשל ח"ו בחמץ שעבר עליו הפסח, שלא נמכר לגוי, או לחוששים שלא מועילה "מכירת חמץ" לחמץ ודאי, ניתן לזהות כל מוצר, האם יצא מקו הייצור אחרי פסח תש"פ. בעזרת הקוד המופיע על כל מוצר מזון .
ה"קוד" לקניית מוצרי חמץ לאחר הפסח
הקוד השנה תשפ"א: 1094 – המספר הראשון משמאל 1 מציין את השנה האזרחית –2021. שלשת הספרות הימניות מציינות את מספר הימים באותה שנה מאז הראשון בינואר למניינם. כיון שיום אחרי פסח השנה תשפ"א, יום ראשון כ"ב ניסן היה בתאריך 4/4 ויום זה היה היום ה 94 מתחילת השנה הלועזית – הראשון לינואר 2021 (למניינם) אם כן, כל מוצר שתאריך ייצורו מיום 4/4 והלאה – יוצר אחרי הפסח – והקוד שעליו 1094 ומעלה.
תזכורת: ישנם מוצרי מזון שבהכשר בד"צ העדה החרדית שאינם מכילים חמץ כלל כל השנה, ולכן אף המחמירים לעצמם , שלא לצרוך מזון שנמכר אפילו בחנויות, ואינם סומכים על מכירה שנעשתה אפילו על ידי "העדה החרדית" – רשאים לקנות אותם אחרי פסח, כיון שכל השנה, אינם מכילים חמץ: אבקות אפיה, אורז, אינסטנט פודינג – כל הטעמים, במבה, ג'לי, גריסי פנינה, דבש, דגים טריים, דייסת קורנפלור לתינוקות, חומץ, חרדל, חילבה (גרגרנית), טופי (כל הסוגים), טחינה, יין מיקבי הארץ, מיונז, מרגרינה, סוכר וניל, סילאן, קטשופ, קפה נמס (אבקה ומגורען), קצפת ריץ', ריבות, שוקולית, שמרים טריים ויבשים, שלגוני קרח ותה.