להורדת הדפים ולגרסת הדפסה לחץ כאן:
הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
"שואלין ודורשין בהלכות הפסח – קודם לפסח שלשים יום" (שו"ע תכ"ט, א)
מבאר ה"בית יוסף": הלכות הפסח מרובות ומורכבות, כללים ופרטים, ויש ללמדן לבררן ולשננן במשך שלשים יום לפני החג. במילים "שואלין ודורשין"- הוראה נוספת, לעניין תלמיד המשתתף בשיעור הנמסר בין פורים לפסח, בכל נושא שהוא, כאשר נשאלת שאלה הקשורה לפסח – נחשבת כ"שאלה כעניין" ועל הרב חובה לענות לו על שאלתו, אף שהשיעור עוסק בנושא שונה לחלוטין מהלכות הפסח, ועל זה נאמר: "שואלין" ודורשין וכו'
שלש השלכות ל"שלושים יום קודם הפסח" – הלכה למעשה
א. "כתבו האחרונים, כל שלשים יום צריך לעיין בכל דבר שעושים, שלא יישאר בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בנקל" (משנה ברורה סוף סי' תלו): למעשה: א. מפסיקים לאכול בחדרי שינה וברכב. ב. אין אוכלים מעל ספר פתוח. ג. מגלגלים השטיחים. ד. בפקלע'ך ששולחים עם ילדים לבית הכנסת עדיף לשים דוריטוס או במבה ולא ביסלי, ביגל'ך או שקדי מרק שהם חמץ גמור, המתפזרים ומתגלגלים לתוככי חורים וסדקים.
ב. בדיקת חמץ מוקדמת – מלאחר פורים ניתן להקדים בדיקת חמץ בארון או חדר שנוקו לפסח. בתום הניקוי, בלילה – לאור נר או פנס. ביום מואר – כאשר החדר מוצף באור השמש – לאור השמש, בלא ברכה ובלא הנחת פתיתים. (חוק יעקב תל"ג, כ"ג שו"ע הרב והגר"א שם) ובכל אופן, משאירים חדר או מקום שלא נבדק, לזכות בברכה בליל י"ד ניסן (שער הציון תל"ג, ה).
ג. העוזבים את ביתם מלאחר פורים אפילו יחזרו רק לאחר פסח, חייבים בבדיקת חמץ בלילה לפני נסיעתם (אם הוא לפני ליל י"ד – בלא ברכה) או ימנו מי שיבדוק בביתם בליל הבדיקה בשליחותם (שולחן ערוך תלו, א – ב). אמנם, היוצאים מביתם לפני פורים (קודם שלשים יום לפני הפסח), כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: "היוצא מביתו קודם ל' יום לפני הפסח, [לפני פורים] להיות במקום אחר עד לאחר ימי הפסח, ואפילו בתוך העיר, כגון שהלך להוריו, ויודע בוודאי שלא יחזור לביתו כל החג, אין צריך לבדוק בלילה שלפני יציאתו, או לחזור לביתו לבדוק בליל י"ד, דנכלל בדין דהיוצא בשיירא, קודם ל' יום, אין זקוק לבער (מעדני שלמה פסח)
פירוט הלכות פסח תשפ"א לפי סדר הימים – הלכה למעשה
שבת "כי תישא" – פרשת פרה – כ"ב אדר
הדלקת הנרות: ירושלים – 5:05 מרכז – 5:20 צפון – 5:12 דרום – 5:25 מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים פרשת "כי תישא" ובשני קוראים – "זאת חוקת התורה אשר צווה ד', וייקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו'" (במדבר י"ט, א-כ"ב). "כדי להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהם בטהרה" (רש"י מגילה כ"ט ע"א) "ולפיכך קוראים פרשה זו, כדי להתפלל לפניו יתברך, שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה" (לבוש, סי' תרפ"ה ומ"ב). והספרדים כופלים "חצי קדיש", יש אומרים, שחיוב קריאת פרשה זו הוא מן התורה (שו"ע). ההפטרה: "ויהי דבר ד' וגו' בן אדם וגו' (יחזקאל ל"ו, ט"ז).
מוצאי שבת: ירושלים – 6:17 מרכז – 619 צפון – 6:18 ודרום – 6:19
ערב ראש חודש ניסן (מוקדם) – יום חמישי כ"ז אדר
תפילת "יום כפור קטן". רבים עולים לקברי אבות וקברי צדיקים. מכיוון שלדעת רבי יהושע בניסן תחילת השנה שאז נברא העולם, ולכל הדעות, ערב ר"ח ניסן נערכים לקראת החודש בו עתידים להיגאל, במהרה.
שבת "ויקהל – פקודי" – פרשת החודש – כ"ט אדר "שבת מברכים וערב ראש חודש ניסן"
הדלקת הנרות: ירושלים – 5:10 מרכז – 5:25 צפון – 5:17 דרום – 5:30
מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים פרשות ויקהל – פקודי" ובספר השני קוראים – "החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות י"ב), והספרדים כופלים "חצי קדיש" אין אומרים "אב הרחמים". ההפטרה: "כל העם וגו' כה אמר ד' וגו' (יחזקאל מ"ה, ט"ז). והספרדים מוסיפים פסוק ראשון ואחרון מ"מחר החודש".
הטעם לקריאת פרשת "החודש": "כדי להודיע שבשבוע הנכנס יהיה ר"ח ניסן, ויכינו עצמם לעלות לרגל ולהקריב קרבן הפסח במהרה" (רש"י למגילה כ"ט ע"א המאירי ואבודרהם). ועוד "לפי שנצטוו, בפרשה זו, באכילת מצה ואיסורי חמץ, ויכינו מצה לחג ויישמרו מהחמץ, שלא לעבור באיסור בל ייראה ובל יימצא" ולכן מפטירין ביחזקאל מ"ה שנזכר בה מהפסח והמצות" (בינה לעתים קידוש החדש ט"ו עמ' 239)
ברכת חודש ניסן
המולד יהיה – בליל ראשון בשעה 7, 3 דקות ו 5 חלקים. ראש חודש ביום ראשון הבעל"ט.
בברכת "יחדשהו הקב"ה עלינו וכו' אומרים: "ולגשמים בעיתם", כיון שעד פסח עדיין זמן גשמים (דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספר "ולגשמים בעיתם" עמ' קצ"ד ורל"ט). ובני ספרד, יש מוסיפים גם: "ולטללי ברכה" כיון שמפסח הוא זמן הטל (הגהות איש מצליח לבן איש חי). אין אומרים "אב הרחמים" ולא צדקתך" וגו' במנחה
הערה: יש משתדלים, בסעודה שלישית לסיים את אכילת הפת עד השקיעה – 5:50 ויכולים להמשיך באכילת מזונות ושאר מאכלים (בשם הרב מבריסק זצ"ל) ואז יאמרו בברכת המזון רק "רצה" (קיצשו"ע מ"ד, י"ז). המשיכו ואכלו פת כשכבר נכנס ראש חודש, ישנן שלש שיטות: לשולחן ערוך קפ"ח, י ובא"ח חוקת, כ"ב – מזכירים בברכת המזון רק רצה. לדעת המשנה ברורה שם, ל"ג – רק יעלה ויבוא. ולדעת הט"ז – מזכירים שניהם ואין כאן תרתי דסתרי, שהרי אכלו פת גם בשבת וגם בראש חודש. וכל הנוהג כאחת השיטות – יש לו על מי לסמוך.
מוצאי שבת: ירושלים – 6:22 מרכז – 6:24 צפון – 6:23 ודרום – 6:24 ר"ת- 7:02
ראש חודש ניסן – יום ראשון א' ניסן
"החודש הזה לכם ראש חודשים" – "לכם" – אותיות מלך לחודשי השנה. "חודש האב-י"ב" – אב לי"ב החודשים. מרן החת"ס זי"ע הזהיר שלא לקרוא לחדש ינואר- למניינם, "הראשון", כי לנו אין אלא ראשון אחד – ראשון לחודשי השנה, ניסן. במשך כל חודש ניסן אין אומרים וידוי ותחנון (שו"ע תכ"ט, ב), ובני ספרד אין אומרים "למנצח יענך וגו'" בין "אשרי" ל"ובא לציון" כל החודש. ובני אשכנז, אומרים, פרט ליום טוב וחול המועד. אין מתענים בחודש ניסן פרט לתענית בכורות ותענית חלום. ויש שאין עולים בו לקברים.
קמחא דפסחא
"מנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח" (רמ"א תכ"ט, א). בדורות האחרונים מגבית "קמחא דפיסחא" עבור כל צרכי החג הדרושים לעניים, בהרחבה ובדרך מכובדת לתועלת המקבלים (קובץ מבית לוי א, עמ' קל"ב). וכל המתגורר בעיר שלושים יום – חייב להשתתף במגבית לעניים (מ"ב שם, ה).
ברכת האילנות
שולחן ערוך אורח חיים רכו, א: "היוצא בימי ניסן וראה אילנות מוציאים פרח, אומר: "ברוך אתה וכו' שלא חיסר דבר בעולמו, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".
מברכים, לכתחילה, כשרואים שני אילנות מאכל יחד, אפילו מאותו מין. ולכתחילה אין לברך על אילן שבשנות עורלה או המורכב [שהרי אינם "ליהנות בהם בני אדם"], והברכה, כשרואים לבלוב הפרח ("הניצנים נראו בארץ"), ועל כן, בבבל קראו לחודש – "ניצן" ["הניצנים וגו'], ונקבע שמו ל"ניסן", על שם הניסים שנעשו בו.
בנות ונשים, מברכות ברכת האילנות, שאין היא "מצוה שהזמן גרמא" אלא שטבע הצמיחה ולבלוב האילנות הוא בחודש זה (שו"ת הר צבי או"ח א, קי"ח). ילד הנעשה בר מצוה במהלך חודש ניסן – יברך מיד בתחילת החודש ולא ימתין להיותו גדול, ש"זריזין מקדימין למצוות" (הוראת הגר"ח קנייבסקי שליט"א).
לכתחילה אין לברך בשבת, או משום חשש תלישה, כשם שאסור להריח בעץ שיש בו פירות, בשבת, "שמא יעלה ויתלוש פרי" ועל פי הקבלה, משום איסור "בורר" – שעל ידי הברכה מתבררים ניצוצות הקדושה מן הצומח (כף החיים, שם), ויש שלא חששו, וברכו בשבת, וכן נהג הגרשז"א זצ"ל (הליכות שלמה ניסן, אורח' הלכה 10).
קריאת פרשת הנשיאים
"טוב לקרות בניסן בכל יום הנשיא שלו, וביום י"ג פרשת בהעלותך עד וכן עשה את המנורה" (מ"ב תכ"ט, ח). ויש שנהגו לקרוא מתוך ספר תורה (שו"ת הר צבי או"ח א, ס"ט).ומנהג הגר"ח מצאנז לקרוא פרשת הנשיא לאחר התפילה גם ביום שקראו בתורה, וכן יש לנהוג (שו"ת מנחת יצחק ו, ק"ט).
שבת פרשת "ויקרא" – ז' ניסן
הדלקת הנרות: בירושלים – 5:15 במרכז – 5:30 בצפון – 5:22 ובדרום – 5:34
אף שאין זה "שבת הגדול", מקדימים את דרשות הרבנים ומורי ההוראה לשבת זו, להנחות את העם לקראת ערב הפסח החל בשבת הבאה, כיצד להיערך לקראת בדיקת החמץ והכנת הבית לפסח, המתבצעים השנה – לפני שבת הגדול" (מ"ב תכ"ט, ב) ואכן, מנהג ישראל בכל מקום, שהרב דורש בציבור, להודיעם דינים השייכים לפסח (היעב"ץ בסידורו), "והעיקר להוכיח לעם… המעשה אשר יעשון, היינו דיני הגעלה וביעור חמץ וכו' ושאר הלכות הפסח, אבל אם תהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא – אין יוצאים בזה ידי חובתם (מ"ב ריש סי' תכ"ט). הנוהגים באמירת ההגדה – אומרים בשבת ערב פסח.(רמ"א ת"ל ושו"ע הרב שם, ב).
ההפטרה: "עם זו יצרתי וגו' " (ישעי' מ"ג, כ"א. ואים אומרים "אב הרחמים" ולא "צדקתך וגו' " במנחה.
מוצאי שבת: בירושלים – 6:27 במרכז – 6:29 בצפון ובדרום – 6:28 רבנו תם – 7:07
אומרים "ויהי נועם וגו' ואתה קדוש וגו' "ויתן לך וגו" כי לפנינו ששת ימי המעשה שלמים. יש שכתבו להדר במיוחד באכילת "מלווה מלכה" – סעודת דוד מלכא משיחא הראשונה בחודש הגאולה, כי בשבת הבאה (ליל הסדר) לא ניכר שמקיימים "מלווה מלכה" (ראה "חק לישראל" להגר"י וועלץ זצ"ל).
הערה: מי שטרם קידש הלבנה, ישתדל לקדשה במוצ"ש זה, מפני שבמהלך השבוע הבא טרודים בהכנות לחג.
מבצע פסח כשר ושמח תשפ"א – ניקוי הבית לפסח
החובה, ומידת ההשתדלות המתבקשים לניקוי הבית לפסח
"קדשינו ז"ל אמרו, שחג הפסח בחינת אהבה, לפי שהאדם מרגיש בעליל את כל מצוות הפסח, זהירותיו ודקדוקיו, ומתוך חביבות ואהבה, רצים בכל כוחם, הבן והבת, לקיים מצוות האב – אבינו שבשמים, רוצים הם לכנוס, כל כולם לחורים ולסדקים, קופצים הם על התנור, מכניעים ודוחקים עצמם אל תחת למיטה, כי הלב עורג ודעתם אינה מתקררת, ומעתה, כמעט קשה להם כבר לדבר דברים שאינם מענייני הפסח, להגעיל הכלים, למרק ולצחצח הבית כולו, לקנות מה על פסח… זהו כל דבורם ומחשבותיהם, ובכול גופם, נשמתם ומאודם שקועים הם בהפסח". (דברי הגאון הקדוש רבי קלונימוס קלמיש מפיאסענצא זיע"א ב"חובת התלמידים").
"ומה שנהגו אמותינו מאז ומעולם להרבות בעסק זה יותר מן הנצרך באמת, על פי שאמרו במדרשות, כי חמץ בפסח "שאור שבעיסה" וכלה גרש יגרשנו מכל מבואותינו וסתרי לבנו ויחפשו בחורים ובסדקים" (שו"ת הרדב"ז ג, תקמ"ו): אכן, ערבי פסחים הינם ימים קדושים, בהם כל נפש יהודית מתעלה, בהתאם לדרגתה, "כי ידוע הדבר ואמת, שכל האדם נפעל כפי פעולותיו" (ספר החינוך מצווה ט"ז), ותוך כדי העמל, היגיעה והטרחה המרובה, חשים כולם בפועל, שיחד עם הניקיון הגשמי, בד בבד עם המירוק והקרצוף של הכלים, והחיפוש הבלתי-נלאה אחר כל פירור חמץ – מתנקית גם כן הנפש, ניקיון רוחני – "כבולעו כך פולטו".
הצעה מעשית
"סוף מעשה במחשבה תחילה" ו"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" תכנון מוקדם, ורשימות מפורטות מראש, לסדר הניקיונות החיוניים באמת לקראת הפסח, פירוט הקניות הנחוצות לחג, ושיתוף פעולה מתוכנן, של בני הבית, בנים ובנות, סבים וסבתות, נינים ונינות ונכדים ונכדות בשמירה על סדרי הלימוד הקבועים: תהילים, דף היומי וכו' לימוד המוסר והחסידות – תמידים כסדרם, יבטיחו בס"ד פסח כשר, ומלא שמחה של מצוה, במרץ בהתלהבות ובחיוניות, לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו.
מדברי הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל בנוגע לניקוי וההכנה לפסח בימינו
נראה, כי נתפסנו בימינו במלכודת. אמנם, הבית המודרני הממוצע, גדול יותר מאשר בעבר, רהיטים, כלים ובגדים למכביר ממלאים את הבית, אבל, מאידך, המרצפות עשויות כיום מאבן, ולא כבעבר כאשר רצפת העץ או העפר דרשה קרצוף וניקיון יסודי, בכל חריץ וסדק, הארונות והשולחנות מצופים בלכה או בפורמייקה שלא כבעבר, שהיו עשויים מעץ גלמי, עובדה שדרשה לקראת הפסח, גירוד וקרצוף ולעיתים אף שיוף, בכדי להבטיח שאף פירור אוכל לא נותר בסדקים. בימינו, לרשות עקרת הבית עומדים מכשירי וחומרי ניקיון שלא היו מצויים בעבר [שואבי אבק ומפשירי שומנים]. למרות כל זאת, הלחץ והמתח המלווים את עבודות ניקיון הפסח, הגיעו לדרגות בלתי הכרחיות ואף מיותרות… עקרת הבית הופכת להיות פקעת עצבים ואינה מסוגלת ליהנות משמחת יום טוב של הפסח ומתקשה להשתתף במצוות ובחיובים בליל הסדר… ומכיוון שעל האישה להגיע לליל הסדר נינוחה וערנית כדי לקיים מצוותיה עם כל שאר בני המשפחה, על כן ברור שביצוע החובות של ערב הפסח, צריך להיות מחושב ביחס לחובות החג עצמו.
אין לבטל מנהגים שהועברו בכלל ישראל מדור לדור, אך ישנם הנהגות שונות שנשים לקחו על עצמן כיום, שאינן המשך למסורת ולמנהגים מדורות עברו, לדוגמא, אם אדם אינו מוכר את החמץ שברשותו, כמובן שהוא חייב לנקות היטב את כל כליו ולבדקם מכל חמץ שנשאר עליהם, או לפסול את החמץ בחומרים חריפים מלהיות ראוי למאכל, כפי תקנת חכמים שחייבו בדיקת חמץ וביעורו, אבל אם החמץ נמכר, כמו שנוהגים כולם כיום (רבים אומרים "אנו לא סומכים על המכירה", ולא מוכרים חמץ…. אבל גם הם עומדים בתור למכירה…..] אם כן, אין הכרחי כבר קרצוף הסירים המחבתות, הצלחות וכדומה, אשר ממילא מאוחסנים בארונות סגורים. צריך לדעת כי בחומרות אלו, יש סכנה גדולה לגרימת קולות רבות, ולעיתים אף לביטול מצוות היום – חיובים מן התורה ומדרבנן, שהנשים חייבות בהן בפסח כמו האנשים, ובמיוחד בשולחן הסדר
מה הוא ה"חמץ"
ידיעות יסודיות ובסיסיות המתבקשות, לכל הבא לנקות את ביתו לקראת הפסח: מהו חמץ ?
תשובה: כל המכיל את אחד מחמשת מיני דגן: חיטים, שעורים, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. באנגלית:wheat, barley, spelt, rye and oats ברוסית: פְשְנִיצָה, יְטְצְמִין, פוּלְבַה, רוֹז, גֶרקוּלֶס בספרדית: טְרִיגוֹ, סְוֶדָה, אָסְפְלֶטָה, סַנְטָנו, אָמֶנָה ובהונגרית: בוז'ה,ערפה, טונקוה בוז'ה, הוידינה, זאְבּ
כמו כן, כשמופיעים ברשימת הרכיבים, הדברים הבאים – המזון מכיל חמץ: 1. "עמילנים" [-סתם, ללא פרוט: "עמילן תירס", "עמילן תפוחי אדמה" וכדומה] 2. "דגנים" 3. "לתת" 4. "דקסטרוזה" 5. "גלוטן".
דוגמאות לחמץ גמור
סולת, קוסקוס, בורגול, גרנולה, בירה, ויסקי, שקדי מרק, דברי מאפה, מציות, קרקרים, וופלות, בייג'ל וחטיפים מחמשת מיני דגן, שמרי בירה, ביסלי, ממתיקים מלאכותיים (סורביטול, אספרייטים) פרט לסוכרלוז, ויטמין E מקורי, תחליפי קפה, וכן רוב רובם של סוגי הוודקה בעולם ובפרט "וודקה אבסולוט" – כל אלו הינם חמץ גמור, כמו כן, סוכר ענבים – עשוי מדקסטרוזה, היינו, פירוק עמילנים ועלול להיות חמץ גמור. אלא אם כן מיוצר מעמילן תירס או תפוחי אדמה. אולם, "לציטין" כיום, אינו מופק מחיטה אלא רק מסויה ומרכיבי שמן חמניות על כן אינו חמץ, אלא כקטניות, וכמובן אינו נצרך בפסח אלא בהכשר למהדרין. עפ"י פרסומי "העדה החרדית" מזה מספר שנים, כל הכוהל (אלכוהול) הנמכר בבתי המרקחת לחיטוי וכדומה – אינו עשוי מדגנים.
מצרכי מזון בהכשר "בד"צ העדה החרדית" שאינם מכילים חמץ כלל כל ימות השנה
אבקות אפיה, אגוזים – כל הסוגים, אורז, אינסטנט פודינג – כל הטעמים, במבה, ג'לי, גריסי פנינה [נאמר לי ע"י רבני מחלקת הכשרות בבד"צ העדה החרדית, שבתהליך הקילוף והשיוף של השעורה להפוך ל"גריסי פנינה" בכל השלבים, אין כלל הימצאות של מים], דבש, דגים טריים, דייסת קורנפלור לתינוקות (מיועדת לאלרגיים לגלוטן), חומץ, חרדל, חילבה (גרגרנית), סוכריות ומקלוני טופי (כל הסוגים), טחינה, יין מיקבי הארץ, שמרים טריים ויבשים, שלגוני קרח, תה. על כן, אין כל צורך, אף למחמירים, להוציאם מהבית ולהשליכם לאשפה, כדאי תמיד לזכור, שקיים בתורתנו איסור "בל תשחית" !!! ולאחר ניקוי חיצוני ניתן לשומרם בארון נעול בפסח. אין צורך, ואף אינם נכללים במכירת החמץ – מוכרים אך ורק חמץ!
כמובן שכל מוצר שאין עליו כשרות לפסח למהדרין אין צורכים בפסח, גם אם אינו מכיל חמץ!!!
כיצד נאסר החמץ
חמישה ציווים שונים נאמרו לעניין איסור חמץ בתורה
א. איסור אכילה – "כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" (שמות י"ב, ט"ו) היינו באכילת כזית ובמזיד.
ב. איסור הנאה – "ולא יֵאכל חמץ" (שמות י"ג, י"ג) דוגמאות: 1. אסור להאכיל חמץ לבעלי חיים (תרנגולים, כלב, תוכי, דגים) 2. אסור להשתמש בדבק חמץ – דבק שקדים. 3. תמונות נוי המכילות חיטה חנוטה, פסטה. יש להטמין בארון. 4. מניות בחברות המייצרות ויסקי או בירה יש למכור לגוי לפסח. (שו"ת מנחת יצחק ח"א) 5. בעל חנות מכולת אסור לקבל תשלום בפסח על חמץ שמכר לפני החג והחמץ קיים (עובדים זרים) משום חילופי חמץ – שו"ע תנ ושו"ת שבט הקהתי ב, קעד. 6. אסור להריח בפסח בפת של גוי להנאה. שמא יבוא לאוכלו – שו"ע תמ"ג, ב ורמ"א, הגר מעל מאפיה של גויים, אל יריח בריח הפת בכוונה ליהנות – שו"ת מהרש"ם. ג. לא יֵראה – "ולא יֵראה לך שאר" (דברים ט"ז, ד) אסור שייראה בפסח חמץ השייך לך (פרט לנמכר לגוי). ד. לא ימצֵא – "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שמות י"ב, י"ט). דוגמאות: 1. אסור שיהיה חמץ שייך לישראל בפסח, אפילו נמצא בתיק בבוידעם ואפילו במקום העבודה, בשולחן או ארונית השייכים לו. 2. פחי אשפה בבית משותף כששכנים שאינם שומרי מצוות או גויים מניחים בהם בפסח חמץ. יש לומר גילוי דעת בערב פסח: "אין אנו מעוניינים שחצרנו תזכה לנו בחמץ שיונח בו בפסח" – עצת הגרש"ז אויערבך והגר"ע יוסף זצ"ל. 3. הרואה חמץ במקום ציבורי או במקום הפקר לא ירימנו, אלא על מנת לבערו, אבל רק על מנת לסלקו לצד שלא יכשלו בו, יש להזיזו במקל או ברגל, שאם ירימנו – יזכה בו ויעבור בלא ימצא ( שו"ת הריב"ש ת"א). 4. המתארחים במלון או טסים בחברת טיסה שמגישים חמץ, עליהם להצהיר, בדלפק הקבלה, שהתשלום רק עבור הלינה או הטיסה בלבד ולא עבור הארוחות ה. מצות עשה: "תשביתו שאור מבתיכם" (שמות י"ב, ט"ו).
הכשרת המטבח לקראת הפסח
"שיש" – מקורי ["חברוני" או "גרניט"], שאין בו סדקים או חריצים עמוקים, הכשרתו, בניקוי יסודי, ייבושו, ושפיכת מים רותחים, כשהם מבעבעים (בעזרת מיחם של שבת או קומקום, המחוברים לזרם החשמל). ויש, שלפנים משורת הדין, מהדרים לכסותו לימות הפסח , בחומר פלסטי עבה (C.V.P, גומי, טפט, משטח עץ וכדומה), וזה עדיף מכיסוי מתכתי המעביר חום ובליעות. ואזי, די בניקוי יסודי, מבלי לבצע את ההכשרה הנ"ל. "שיש קיסר" [תערובת אבן, מלט, סיד] – עקרונית, אין לו הגעלה, שאינו כלי אבנים (מחצב טבעי): אלא הינו תערובת של חרס, חרסינה, קרמיקה ודבקי אבן שונים, אמנם, לדעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ("הליכות שלמה, פסח), יש להחשיבו ככלי אדמה, שלדעת המשנ"ב יש לו הגעלה, ועדיף לכסותו כמפורט לעיל. משטחי עבודה מנירוסטה או מעץ – הכשרתם בניקוי יסודי, ועירוי רותחים מבעבעים – כנ"ל.
אריחי החרסינה והקרמיקה, שבצדי השיש – לא מועילה להם הכשרה, ויש מצפים אותם לפסח, בניר או בכל חומר אחר, עד לגובה של סירים, לשלול מגע חם של כלי פסח או מאכלים חמים עם אריחים הספוגים בחמץ.
כיורי חרסינה – לא מועילה להם הכשרה. ויש לנקותם ולפגום את כל החמץ שנדבק בהם, ומערים עליהם רותחים, ומניחים בהם קערה מיוחדת לפסח, כמו כן, מחליפים או מגעילים, את המסננת שבפתח יציאת המים, ובתום ניקוי הכיורים, מערים רותחים עם חומרים פוגמים לפתח היציאה, כדי לפגום שאריות חמץ שבצנרת המתעקלת, כיון, שכשמערים רותח לכיור בפסח, עלולים הכלים שמתוכם מערים להיאסר, (שו"ע הרב תנ"ב). וכן נוהגים בני ספרד המדקדקים במצוות, להניח קערה לפסח, שלא כבעבר, מפני שכיום, השימוש בכיור, במים רותחים, וזהו "רוב שימושו" .
כיורי נירוסטה – לאחר המתנת 24 שעות בלא שימוש ברותחים, מנקים ומייבשים את הכיורים, ומערים עליהם רותחים מעלים בועות – כנ"ל. לעניין שיש מקורי.
ברזי המים – חייבים בהכשרה יסודית, יש לפתוח את הברז כשהמים הזורמים חמים ביותר [מבוילר חשמלי או מ"יונקרס", כיון, שמים מדוד שמש – אינם ראויים להגעלה], ובו זמנית, יש לערות על הברז מבחוץ, מים רותחים מכלי ראשון, ולשטוף הכול במים קרים. יש לנקות את הפילטר שבפתח יציאת המים, ויש הכורכים בד או מרכיבים מסננת נוספת לימי הפסח בפתח יציאת המים מן הברז.
כיריים של גז – אשרי הרוכשים כיריים מיוחדות לפסח, או לפחות חצובות [הברזלים עליהם מונחים הסירים], ומבערים מיוחדים לפסח. וישנם, המכסים את כל פני הכיריים בטס מתכת מיוחד לפסח. המעוניינים להכשיר את הגז המשמש כל השנה לחמץ: החצובות [grate] – הכשרתן בליבון קל בהחזקתן, כ 5-6 שניות בלהבה דלוקה סביב סביב. המבערים [ [burners– לאחר ניקוי יסודי, בעיקר בחורים, יש להבעירם כ 15 דקות באש (שעורי קנה בשם ד, מ"ג).
המשטח העליון ] base of stove ] – הכשרתו בעירוי רותחים מכלי ראשון, ורצוי לאחר מכן, לצפתו בנייר אלומיניום. מכסה הכיריים – עדיף להרחיקו לפסח, ולא, יש לנקותו היטב, ולצפותו. הכפתורים – יש לפרקם, להשרותם, ולנקותם היטב, או לצפותם לפסח. קולט אדים – בלתי אפשרי להכשירו. יש לנקותו עד מקום שהיד מגעת ולצפותו.
כיריים חשמליות – לאחר המתנת 24 שעות, לנקותם, ולהפעילם בחום המרבי למשך שעה, ומצפים אותן לפסח.
כיריים קרמיות [מצופות בזכוכית או בתערובת: חרסינה, קרמיקה ופורצלן] – לא ניתנות להכשרה, (אף לבני ספרד – כי השימוש באש עצמה) יש לנקותן היטב, ולכסותם לפסח (הליכות שלמה פסח ג, ג). כיריים "אינדוקציה" – במקום ה"עיגולים", שם מונחים הסירים – אין צורך בהכשרה. מאידך, ליתר השטח – לא מועילה הגעלה. הפתרון: ציפוי המשטח ב"סיליקון" [או נייר אפייה מסיליקון] תואם אינדוקציה.
תנור אפיה, חשמלי – עדיף לרכוש מיוחד לפסח. מפני שהכשרתו כדין, כמעט אינה אפשרית. באין ברירה, יש לנקות הדפנות והתקרה בחומרים חריפים – פוגמים, ולאחר המתנת 24 שעות, להפעילו כשעה בחום המרבי, ולצפות את צדדי ותקרת התא בנייר אלומיניום קצת עבה. תבניות התנור שהשתמשו בחמץ – לא ניתנות להכשרה.
תנור "פירוליטי" [המנקה עצמו – self- cleaning oven] המגיע לחום של כ C 500 – לאחר המתנת 24 שעות בלא שימוש, יש להפעילו בתוכנית ה"ארוכה", את מחזיקי התבניות והרשת, שאסור להשאיר בעת הפעלת ה"פירוליטי", יש לנקות היטב, ולאחר הכשרת התנור להכניסם למשך חצי שעה לתנור בחום של C250 מעלות, והתנור כשר לפסח (כמובן, בלא התבניות).
"טוסטר אובן", "טוסטר אמקה" וסיר אפיה ["סיר פלא"] – לא ניתנים להכשרה, כיון שצריכים ליבון קשה.
תנור "מיקרו – גל" (ללא השחמה), המיועד לחימום והפשרה בלבד, , יש לנקותו ביסודיות, להכניס 2 כוסות מים עם סבון, להפעיל עד שחלל התא יתמלא כולו באדים , והתנור כשר לפסח (הכרעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ספר הלכות פסח ט"ז הערה קנ"ו). בני אשכנז – חייבים להחליף את הצלחת המסתובבת, בכשרה לפסח. ויש המשתמשים בפסח, רק בעטיפת המזון בקופסה או בשקית ניילון אטומה (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל ב"שבות יצחק" דיני מיקרוגל ה, ד).
פלטה של שבת – ניקוי יסודי, כולל בתחתיתה ולאורך החוט החשמלי, הפעלתה בזרם החשמל, לשעתיים, ניתוקה, והנחתה מושענת לאורכה בשיפוע, ושפיכת מים על פניה, ויש שלאחר מכן, מצפים אותה בניר אלומיניום לפסח.
"תמי בר" – הכשרתו בניקוי יסודי, בהרתחתו היטב, ובעירוי רותחין מכלי ראשון על אזור יציאת המים והמגש.
מיחם מים של שבת – יש להשתדל ולנקות מקרקעיתו את כל האבנית, למלאותו במים ככל שניתן, להרתיח היטב, ולאפשר למים לצאת דרך הברז, ובמקביל לערות מבחוץ מרותחים מכלי ראשון, על כל אזור הברז. הנוהגים במשך השנה להניח על גבי המכסה, חלות לחימום, הנוגעות ישירות במכסה,– חובה עליהם, לעשות למכסה "ליבון קל" (כנ"ל בחצובות הגז).
ארונות המטבח – יש לנקותם מבית ומחוץ באופן יסודי בשפשוף ובשטיפה היטב, כולל בחריצים, בסדקים ובצירים. בהתמקדות ב"קרוסלות" ובתחתית הארונות העליונים, שמעל משטחי העבודה, בפרט באזור השימוש במעבד מזון [מיקסר], ואין צריך לומר מעל הכיורים. ולאחר הניקוי, נהוג לפרוס גיליונות נייר נקיים, בטרם הנחת מוצרי הפסח.
מדיח כלים – במידה וכל חלקיו ממתכת ופלסטיק בלבד, יש מקילים להכשירו, בהמתנת 24 שעות, ניקוי הפילטר (אם אפשרי), הגעלת הרשתות בכלי ראשון או בעירוי רותחים, והפעלת המדיח בחום המרבי חצי שעה, עם חומר פוגם.
מעמד לייבוש כלים – די לו בניקיון יסודי ובשטיפה היטב, ויש המחליפים את הרשתות, למיוחדים לפסח, או מצפים אותם. מחזיקי סכו"ם עומדים – חובה להחליפם לפסח.
מעבד מזון [מיקסר]: המהדרים רוכשים מיוחד לפסח. מפני שהמערבל ["בלנדר" גביע שבתחתיתו שילוב סכינים קבועים בבסיס] – אם משמש לחמץ , לא ניתן להכשרה לפסח.
המקצפים לעוגות ולערבול בצק – אינם ניתנים להכשרה ["כלי לישה" – "בית שאור"]. אמנם, המקצצים, הדיסקים ובכלל זה, בלנדר יד למרקים וכדומה – הכשרתם, במים מעלים בועות בכלי ראשון שעל גבי אש או חשמל. מטחנת בשר – בשימוש בחמץ ודברים חריפים – לא ניתנת להכשרה.
כיסא תינוק – יש לנקותו היטב, ולערות רותחים על גבי משטח האכילה. יש מהדרים לצפות את המשטח לפסח.
בקבוק תינוק – הבקבוק עצמו יש לו הגעלה ברותחים, הפיטמה העשויה מגומי – חובה להחליפה לחדשה.
כלים שאין מכשירים לפסח
כלי חרס, חרסינה ופורצלן – אין מועילה להם הגעלה, אמנם, כשבלעו חמץ רק בהשריה, ועמדו 12 חודשים בלא שימוש – כשרים לפסח בלא הגעלה (שו"ע או"ח תנ"א, א וכ"א ויו"ד קל"ה, ט"ז). כלי לישה (בית שאור), כגון: נפה, קרש לעריכת בצק, מערוך, מערבלי בצק ומקצפי עוגות ודוגמיות לחיתוך בצק, כלים שבאים במגע ישיר עם קמח או בצק – אין מכשירים אותם לפסח, אפילו עמדו 12 חודשים בלא שימוש. כלים הצריכים ליבון קשה, וחוששים לקלקולם, כגון: סיר "פלא", תבניות אפיה, כלי טפלון, מערבל ["בלנדר"] המשמש לחמץ, טוסטר, מגררת ["פומפיה"] של חמץ או לפירורי בצק וכדומה – אין מכשירים לפסח. אמנם, אם עמדו 12 חודשים בלא שימוש, ניתן להשתמש בהם, לאחר הגעלת שלש פעמים. כלי זכוכית: בני אשכנז – אינם מכשירים לפסח. ובני ספרד – מקילים, בהכשרתם על ידי שפשוף ושטיפה היטב. ויש שנהגו לעשות להם השריית 3 ימים במים מתחלפים כל 24 שעות.
כלים מסיליקון דינם זהה לכלי פלסטיק עמידים בחום שמותר להכשירם ע"י מים רותחים. אמנם ישנם פוסקים שאסרו להכשיר כלי פלסטיק בכלל מחשש שהם לא יוכשרו כיאות ע"מ שלא יתקלקלו ברותחים, אולם נראה שאין הכוונה לכלי פלסטיק וסיליקון ששימושם הרגיל הוא בחמים (כמו חימום במיקרוגל, בתנור וכן בקבוק לתינוק. בכלים שכאלו אין חשש שהבעלים יתרשלו בהכשרתם ולכן מותר להכשירם לפי הכלל "כבולעו כך פולטו" (מנחת יצחק ג ס"ז, חלקת יעקב ב קס"ג, אגרות משה ב צב). ויש שאסר להכשיר לפסח כלי פלסטיק וסיליקון (אגרות משה ב צב). ולמעשה, מביאים כלי "סולתם" שידיותיהם מפלסטיק, להכשרה לפסח ואין מוחים הפוסקים.
הערת הגר"ש וואזנר זצ"ל כיום שמחיר הכלים, אינו יקר, במידת האפשר, עדיף לקנות חדשים, מיוחדים לפסח ( "מבית לוי", פסח).
קניות לכבוד הפסח
הקניות לפסח, ראוי שתעשנה בחנויות שנוקו מחמץ, והמצרכים מונחים בהם על גבי מדפים נקיים ומצופים. מוצרי מזון הנמכרים בלא עטיפות או בתפזורת, יש להקפיד שהכף והמאזניים יהיו נקיים לפסח, מובן מאליו, שגם העברת המצרכים לבית תתבצע ברכב נקי מחמץ, ואין צריך לומר, שבבית יש לפנות ולהכין מקום מבודד ונקי לפסח, בטרם הנחת המוצרים שם. המזמינים או קונים מוצרי מזון להקפאה: בשר, דגים וירקות מוקפאים, מחובתם להקדים את ניקיון המקפיא, באופן יסודי ובפירוק כל החלקים הניתנים לפירוק, והתמקדות בגומיות שעל הדלתות, בעזרת מטליות, מגבונים או מברשות עדינות, ולהימנע משימוש בכלים חדים, העלולים לחורר את הגומיות. לאחר הניקוי, מבצעים "בדיקת חמץ" במקפיא, בלא ברכה ובלא הנחת פתיתים, ונהוג לצפות את המדפים והמגירות בנייר או ניילון, כדי שהמוצרים הכשרים לפסח לא יונחו על מקום עליו מונח חמץ כל השנה, אלא במקום הראוי להם.
הערה: תיקים וסלים המשמשים במשך ימות השנה לקניית מוצרי מזון חמץ, חובה לנקותם היטב, מכל פירור של לכלוך בטרם מכניסים לתוכם מוצרים הכשרים לפסח. הידור נאה לייחד תיקים וסלים המיוחדים אך ורק לקניות לפסח. בפסח עצמו, נזהרים שלא להשתמש באריזות ובשקיות ניילון משומשות.
קניית בשר, עופות ודגים
בקניית בשר, יש להיזהר מלומר על בהמה או עוף בין חיים ובין שחוטים: "בשר זה לפסח" שנראה כאילו היקדשום לקרבן פסח. אלא יש לומר: "בשר זה ליום טוב או לחג" (שו"ע תס"ט, א ובמשנ"ב שאף לא בשפה זרה). יש שכתבו, שאף בקניית עופות ודגים, גם כן, לכתחילה יש להימנע מלומר בשעת קנייתם: "עוף או דג זה לפסח" ויתכן שאף בשאר מוצרי מזון, שאף שאינם ראויים להקרבה, אפשר להקדיש דמיהם לפסח, פרט לחיטים שרוכשים לאפיית המצות, כיון שצריכים שמירה יתירה – מותר לומר: "חיטים אלו לפסח" (כף החיים שם, ח). בדיעבד, אמרו "בשר זה לפסח" – אין הבשר נאסר לאכילה, אלא אם כן, נאמרו המילים על גדי או על טלה ואין באי אכילתם הפסד מרובה. אבל כשאחרים, כגון מוכר אמרו: "זה לפסח" – אין להחמיר, ש"אין אדם אוסר דבר שאינו שלו" (שו"ע שם ושו"ע הרב שם).
קניית ירקות פירות וביצים
רבים נוהגים לשטוף לפני הפסח את כל הירקות והפירות שקונים לחג, ובכלל זה, ניקוי האבק מעל בקבוקי היין השמן והשתייה וקופסאות השימורים שנקנו לפסח. ויש שאינם אוכלים בפסח, רק ירקות ופירות הנקלפים. הנהגה טובה לנקות את הביצים שקונים לחג, ולנער את תבניות הביצים מחשש שאריות תערובות דגני חמץ המצויים בלולים. הערת זהירות: לטענת רופאים, שטיפת ביצים במים, גורמת להחדרת החיידקים שעל גבי הקליפה אל תוך הביצה, על כן, יש להסתפק בקינוח חיצוני ביבש. מזה כמה שנים, בשיתוף פעולה בין "תנובה" ובד"צ העדה החרדית, מוחתמות הביצים בדיו ללא רכיבי חמץ, וניתן לבשל את הביצים בקליפתן. הדבר מצוין בכוכביות או בסימון מיוחד.
הקדמת קניית מצרכי החלב לפני הפסח
אין איסור בשתיית חלב מפרה שאכלה חמץ אפילו תוך מעת לעת (24 שעות) לפני הפסח (ראה תורת חטאת כלל ס"ה, י ומ"ב תנ"א, כ"ח שו"ת אגרות משה או"ח א, קמ"ז ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל ב"אשרי האיש" ג, נ"ו). ומכל מקום, מערכות הכשרות המהדרות, מציינות על מוצרי החלב הכשרים לפסח המיוצרים לפני הפסח: "כשר לפסח ערב פסח תשפ"א" על מנת לאפשר להדר על כל חשש אפילו רחוק של תערובת משהו (אמנם, משהו, כידוע בטל לפני הפסח). הערה: הנקת תינוק בימי הפסח :אישה המניקה את תינוקה, "אין להחמיר לה שלא תאכל חמץ בערב פסח קודם זמן איסורו [כדי שתוכל להניק את בנה] משום שלתינוק בן יומו לא החמירו שלא לשתות מחלב זה" (לשון מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שם).
חומרי וכלי ניקוי כשרים לפסח
אחרי בדיקות יסודיות ומקיפות במעבדות, ע"י מומחי כשרות, שוב, לקראת פסח תשפ"א, לא נמצא חמץ כלל, ברשימת הדברים דלהלן, וניתן להשתמש בהם לקראת הפסח ובפסח, בלא הכשר לפסח: כל סוגי הכריות (סקוט'ץ) לחול ולשבת, צמר – פלדה ברזליות, ננס, כל סוגי האקונומיקה וחומרי הניקוי לרצפה ולאלמנטים סניטריים, "סנט מוריץ" כל סוגי ספריי מפשירי השומנים השונים וחומרי הברקה לניקוי תנורי אפייה, כלים וכלי כסף. בנוסף, לאחר בדיקה יסודית של ידי"נ הרב יוסף זריצקי שליט"א התברר שכל סוגי הכפפות החד-פעמיות כולל אלו שבתוכן אבקה, אינן מכילות חמץ, האבקות שבתוכן, מופקות מעמילן תירס, תפוחי אדמה ולרוב מ"אבקת אבנים" וניתנות לשימוש בפסח.
כלים חד-פעמיים וחומרים שונים
נבדקו כל סוגי הכלים החד פעמיים כולל מקרטון עם אלימינציה צבעונית, ניילון נצמד, נייר אלומיניום, נייר סופג, נייר פרגמנט לאפיה ולכיסוי מדפים, כל סוגי המפיונים לשולחן והמנג'טים למאפים, כל סוגי הממחטות הלחות, קיסמי שיניים, תבניות לאפיה חד – פעמיות, פילטרים, מסנני מים, ואף ספריי לגיהוץ – כולם מיוצרים מחומרים שונים סינטטיים, צמחיים וכימיים ואין בהם כל חשש שהוא להימצאות חמץ. יש לציין: המוצרים הנ"ל מופיעים על גבי המדפים בהכשרים לפסח, אולי, כעדות על פיקוח בזמן האריזה או השיווק, ממגע עם חמץ, או מטעמי מסורת העבר, וכבר כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: בהליכות שלמה עמ' ס"ה הערה 14 "מה שיש שנותנים הכשר לפסח על דברים שאין בהם כל חשש חמץ כלל ועיקר, הרי זה כחוכא וטלולא ואין לעשות כן".
כשרות תכשירי האיפור והקוסמטיקה לימות הפסח תשפ"א
יש להקדים שכל צורות ה"אלכו-ג'ל" המצויות בארץ ובעולם – כולן כשרות לשימוש בפסח
התכשירים וחומרי האיפור המצויים כיום, מעורבים בחומרים כימיים הפגומים בטעמם, ונפסלו לאכילת הכלב, והגרי"ש אלישיב זצ"ל בספרו "קובץ תשובות", מ"ט פוסק, ששמן תמרוקים העשוי מנבט חיטה, כיון שנעשה לפני הפסח ונפסל מקודם מאכילת הכלב – מותר לשימוש בפסח, והביא משו"ת חזון נחום סי' מ"ו, שאף שיש אפשרות על ידי חומרים כימיים להוציא ממנו הטעם הפוגם, ויהיה ראוי לאכילה – "אעפי"כ אין לנו אלא מה שהוא לפנינו, ובתר השתא אזלינן". כמו כן, לדעת רבנו תם (תוספות נידה ל"ב ע"א) לא נאמרה "סיכה כשתייה" לעניין חמץ בפסח, ועפ"י פרסומי בד"צ העדה החרדית, מזה כמה שנים, בארץ נעשה שימוש רק באלכוהול סינטטי. עם זאת, הכרעת הרבה מן הפוסקים, שכל חומר, קרם או משחה, ששמים אותם בפה או על הידיים, לא ניתן לומר עליהם שנפסלו מאכילת הכלב, שהרי חל לגביהם הכלל של "אחשביה" – דהיינו, בני אדם שמים אותם בפה או על הידיים והם מועשרים בחומרי טעם, דרך הנאה, כמו כן, למעשה, אין הם נפסלים, אפילו לא לאדם, שהרי בלתי נמנע שלא ייבלעו או יבואו במגע עם מאכלים וכלים, (על כן, טעונים אישור משרד הבריאות), על כן, הכרעת הפוסקים, שכל הבא במגע עם הפה והידיים – חייב הכשר למהדרין לפסח. בכלל זה: משחות שיניים, מי פה, אודמים וסטיקים ליובש השפתיים .
חברות לייצור מוצרי קוסמטיקה שמוצריהם (אודמים, קרם ידיים) כשרים לפסח תשפ"א
לקראת פסח תשפ"א נבדקו על ידי ידי"נ הרה"ג ר' יוסף זריצקי שליט"א חברות נוספות לייצור תכשירי איפור וקוסמטיקה ונמצאו כל מוצריהם כשרים למהדרין לפסח: "מקסקוור", "ג'נס", "חני וינברג" (פ"ת), וכן קרם ידיים "פנג'אל" ללא חשש חמץ. חברות נוספות שמוצריהן כשרות לפסח: "רבלון" "אולטימה" "הלנה רובנשטיין", "ג'ד" "וישי", לוריאל" "לנקום","אלמקיאז'" "יוסי ביטון", "סופטאצ'", "קרליין". "אסנס" "פופא". "אסתי לאודר" "מאק" "בובי בראון" ו"קליניק" . יש לציין, שכל התכשירים והמשחות המכילים ווזלין או אלוורה – אינם מסוגלים להכיל דגנים ועל כן – כולם כשרים לפסח. כל סוגי הבושם והדיאודורנטים מכל חברה – כשרים לשימוש בפסח (אין שימוש כיום באלכוהול חמץ, והמסתייגים משימוש בבושם מטעמי מסורת במשפחתם, מהדרים בדבר שכיום אין לו ביסוס הלכתי. ובדידי הווה עובדא, בנוכחותי, בחוה"מ פסח תש"ע הורה מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל, לבת, שקיבלה במתנה, בפסח, בושם לגוף, ושאלה, האם להשליכו או להצניעו, וענה: "השתמשי בו בלא פקפוק, הכול היום כימי וסינטטי". יש לציין, שתכשיר ה"רקוטן" לטיפול בפצעי הפנים – כשר לפסח. יש לציין, שכל סוגי קרם לחות לשפתיים: "לובלו" ו"בליסטיקס" כשרים לפסח.
הערה: היה שימוש בשפתון כשר לפסח, בימות השנה – יש להסיר שכבה דקה, בעזרת ממחטה חד-פעמית מעל פני השפתון ולוודא שלא נדבקו בו פירורי חמץ, בתיק או בכיס.
כשרות הסיגריות לפסח
בספרי הפוסקים, דנו רבות, אודות עישון בפסח, של סיגריות שמעורבים בטבק, חומרים שאינם כשרים לפסח, בהיות העישון דרך הפה, וחמץ אסור במשהו, בפרט בסוגי סיגריות "בלנדד". ושמעתי מידי"נ הרב יוסף זריצקי שליט"א, שאמר לו מרן הגר"ש ווזנר זצ"ל: "אי אפשר לאסור את הדבר בוודאות". למעשה, כל הסיגריות מתוצרת מפעל "דובק" נבדקו על ידו, וקיבלו הכשר לפסח. כמובן, שהשימוש ב"נרגילה" בחומר שאינו כשר לפסח – חמור הרבה יותר.
תיכנון הבישולים לקראת שבת הגדול
יש להקדים, שאף שנכנסים לשבת, לאחר בדיקת חמץ ושריפתו – מותר לאכול חמץ בשבת, ולעניין אכילת קטניות בשבת זו [- אורז, שעועית, חומוס, קינואה, כוסמת, תירס, וכדומה] לאלה שאינם אוכלים אותם בפסח: יש שהתיר (פמ"ג, תמ"ד), ומכיוון ש"חוק יעקב" נוטה לאסור – יש המעדיפים להימנע מאכילתם. אמנם, הגרי"ח זוננפלד זצ"ל כתב בקונטרס "ע"פ שחל בשבת" : "מי שיש להם כירה של חמץ, אין איסור להטמין לסעודת הבוקר תבשילים של אורז וקטניות בלי תערובת של חמץ כלל".
ההצעה המומלצת: כל המטבח והכלים לבישול ולהגשה, וכל המאכלים כשרים לפסח למהדרין, מבושלים על כיריים מוכשרות לפסח, וכיום, שמצויים כלים חד-פעמיים, מכל הסוגים, מעבירים לתוכם את התבשילים ואוכלים "לכבוד שבת קודש" המעוניינים לאכול דווקא בכלים רגילים של חמץ, או כשאין בידיהם כלים חד-פעמיים, כדי להעביר את התבשילים לכלי חמץ – יש להמתין עד שהאוכל יצטנן – היינו שירד חומו לפחות מ45 מעלות צלזיוס, משום שבחום "שהיד סולדת בו" – "ניצוק חיבור" ואדים עולים מכלי החמץ לכלי הפסח ואי אפשר יהיה להשתמש בכלי שממנו עירו, בימי הפסח (רמ"א יו"ד ק"ה, ג). אבל לאחר שהאוכל הצטנן, מותר להעבירו לכלי של חמץ, אפילו בעזרת כף של חמץ (מ"ב תמ"ד, י"ד ושעה"צ, ד) כמו כן ניתן להעביר את התבשיל אפילו הוא רותח, לכלי אחר צונן של פסח [ – "כלי שני"] וממנו לערות אפילו ישירות לכלי החמץ.
טעו והערו תבשיל רותח מה"כלי הראשון" של פסח לכלי חמץ – בדיעבד, הכלי של פסח מותר בשימוש בפסח (רמ"א יו"ד ק"ה, ג א"ר או"ח תמ"ד, ג. ופמ"ג שם). כלי חמץ שאינו בן יומו – מותר לכתחילה להערות לתוכו מכלי של פסח (כף החיים תנ"א, רל"ו ושו"ת תשובות והנהגות ב, רי"א).
בסיכום: האוכל כשר לפסח, בושל ונאכל בכלי פסח או כלים חד-פעמיים, ורק לקיום "בציעת ואכילת "לחם משנה" עוברים ל"פינת החמץ", ולאחר קיום אכילת "לחם משנה", מנקים היטב את הידיים, מנערים את הזקנים התלתלים והבגדים [גם של הקטנים] ושבים לשולחן הפיסחי.
יש לציין, רשאים לבשל לצורך שבת תבשילי חמץ שדרכם להיאכל צוננים, ולפני שבת יוציאום מהקדירה של חמץ, וידיחוה. אך אין לבשל, בכלי חמץ תבשיל שדרכו להידבק בכלי, ויהיה קשה לבערו (הליכות שלמה ח, י). כמו כן, מותר לבשל או לטגן דגים עם פירורי מצה, ואף להכין כופתאות (קניידלא'ך) מקמח מצה – שאלו מותרים בכל ערב פסח (א"ר תע"א ומ"ב שם, כ ותמ"ד, ח ושעה"צ, א). ובשבת זו , מותרים כמובן גם לאלו שאינם אוכלים שרויה [כשהוכנו בכלי חמץ] – עד סוף זמן אכילת חמץ, שהרי אוכלים גם חמץ ממש עד שעה זו.
אפשרות נוספת: המתארחים לליל הסדר אצל אחרים ונותר להם חמץ רב, ישתמשו רק בקדירות כלים כוסות וסכו"ם חד-פעמיים, יצפו את הפלטה או הבלע'ך (הטס של שבת), בשכבה כפולה של נייר אלומיניום, כשבין שתי השכבות יבש לחלוטין, ואת כל האוכל הנותר מסעודות שבת – יבערו. ואת הכלים ישליכו – כמפורט להלן.
תודה רבה על המאמר המחכים