יעקב א. לוסטיגמן
את הגאון רבי אשר שוורץ שליט"א מכירים רבים, מהדרשות מלאות המתיקות שהוא נושא בכל אתר ואתר, בישיבות, בסמינרים בחצרות האדמו"רים ואצל גדולי הדור, כשהוא שופע אמרי שפר מלאי חן מיוחד. חידושיו מקובצים מדי שבוע בגיליון הנפוץ 'מעדני אשר', ולאחר מכן מקובצים אל סדרת הספרים שראתה אור, ושממשיכה להוסיף ולהתרחב בסייעתא דשמיא ככל שנוקפות השנים.
לכבוד קוראי 'לקראת שבת' ביקשנו מהרב שוורץ, שיעניק לנו גם מעט מדברותיו, והוא דלה לנו משפע אוצרותיו הטובים והערבים, וכה היו דבריו:
"לפני שהתרגש עלינו משבר הקורונה, כשעוד היו שיירות מצויות מהכא להתם, וכשטיסה במטוס לא היתה נחלתם של 'מקרים הומניטריים' בלבד, הייתי נוסע מעת לעת לשבתות התאחדות באמריקה ובאירופה, לדרוש ולשאת דברים בפני המתאספים.
"פעם אחת הוזמנתי להשתתף בשבת, שערכו לקבוצה של 'עלטערע בחורים', בחורים מעוכבי שידוך, ביחד עם אנשי חינוך ומשפיעים חסידיים, מסע מאורגן לקברות הצדיקים בפולין ובאוקראינה, ואת השבת קודש עשו במעז'יבוז, סמוך ונראה לציונו הקדוש של מרן 'אור שבעת הימים', הבעל שם טוב הקדוש.
"הזמינו אותי כדי לשמח את לבם בדברי תורה בסעודות השבת, וכמובן שנעניתי ברצון רב, כי זו נסיעה שיש בה הכל: גם פרנסה, גם התעלות בצילא דמהימנותא של הבעש"ט הק', וגם חיזוק נפלא לבחורים יקרים וטהורים, שמתמודדים עם ניסיונות לא פשוטים, בצורה מעוררת השתאות.
"היה איזה עניין קטן שדגדג בקצה זכרוני… זכרתי שהדרכון שלי כבר בלה מיושן, ושהוא אמור להיות תקף רק לעשר שנים. בפעם האחרונה שנסעתי, לפני כחצי שנה, העירו לי שנותרו לי בערך שמונה חודשים ושאני צריך להוציא דרכון חדש. אבל לא זכרתי בדיוק את התאריכים, אז הוצאתי את הדרכון, ובדקתי וגיליתי שנשארו לי עוד שלושה שבועות עד שהדרכון יאבד את התוקף שלו.
"נו… שלושה שבועות זה מספיק זמן כדי לטוס לפולין, לפקוד כמה מציוני הצדיקים ולאחר מכן להגיע לאוקראינה, לשבות במעז'יבוז' ולשוב הביתה בשלום, הרבה לפני שתוקף הדרכון יתפוגג לו…
"ואכן נסעתי לפולין, ממנה לאוקראינה, שבתתי שם בשמחה ובטוב לבב יחד עם הבחורים היקרים, ולאחר השבת שבתי לארץ הקודש בשמחה ובטוב לבב.
"הגעתי לעמדת החתמת הדרכונים בשובי ארצה, ואני רואה את עיניו של הפקיד היושב שם, בתוך קונכיית הזכוכית, מתעגלות בהפתעה: 'תגיד לי…', הוא שואל בזהירות, 'מתי יצאת מהארץ?'…".
"'מה זאת אומרת? ביום רביעי האחרון נסעתי לפולין, ביום חמישי בלילה טסתי מפולין לאוקראינה, ועכשיו בבוקרו של יום שני נחתתי בארץ'…
"הפקיד שואל, שוב ושוב אם אני בטוח שביום רביעי האחרון יצאתי מהארץ עם הדרכון הזה, ואם אין לי עוד דרכון אחר שאולי השתמשתי בו, דרכון אמריקאי או אוסטרלי… כי לא יכול להיות שעם הדרכון הזה הסתובבתי בעולם…
"חשבתי שאולי נפל פגם בדרכון, אולי מישהו החליף את הדרכון המקורי שלי באחד מזויף? לכו תדעו כמה 'אשר שוורצים' מסתובבים להם בעולם, ודורשים דרשות בשמי ועם הדרכון שלי…
"אבל לא… הדרכון חוקי ולגיטימי, אלא שאף מדינה בעולם לא מכניסה אזרחים זרים, שהדרכון שלהם אינו בר תוקף לעוד חצי שנה לפחות. לא ידעתי את זה, ועכשיו התברר לי שהעובדה שנכנסתי לפולין היא ממש נס, והעובדה שהצלחתי להיכנס עם אותו הדרכון גם לאוקראינה – זהו נס בתוך נס, והעובדה שעד שחזרתי לארץ אפילו לא ידעתי שקרה לי נס – היא לא תיאמן. כל הפקידים שם בשדה התעופה נטשו את קונכיות הזכוכית שלהם, ועמדו לחזות בפלא הגדול של הדרכון שעוד רגע מאבד את התוקף שלו, ובכל זאת הסתובב לו בעולם באין מפריע…
"עכשיו כבר הבנתי מה הפשט ב'לעושה נפלאות גדולות לבדו'… היו לי ניסים של ממש. הייתי אמור לחזור הביתה בפחי נפש, ועוד לחטוף על הראש ממארגני האירוע, ששילמו עבורי את כרטיסי הטיסה ושכרו עבורי חדרים בבתי המלון. הייתי צריך להישאר בבית, קצת מאוכזב על זה שלא זכיתי לנסוע, ובעיקר כועס על המדינה, שלא יודעת לעדכן את אזרחיה אודות תוקף הדרכון שלהם…
"במקום זה נסעתי לי בעולם בנחת, התפללתי ברוגע ובשלווה, שמחתי בשבת יחד עם הבחורים היקרים וחזרתי הביתה, והקב"ה עוד זיכה אותי גם לדעת לאחר מעשה שהיו לי ניסים גדולים… הפעם זה לא היה רק לו לבדו, הפעם הוא גם גילה לי את זה. וכמה פעמים הקב"ה לא גילה לי?
"אנחנו מתקרבים לימי הפסח", אומר הרב שוורץ, "שלושים יום קודם הפסח צריכים לעסוק בהלכות הפסח. מה הדבר המרכזי שאנחנו לומדים בפסח? אמונה תמימה בקדוש ברוך הוא, בורא כל עולמים, שהוא בורא ומנהיג את כל העולמות, ושאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, ואפילו במוכן לעצמו אינו נוגע, עד שלא יכריזו על כך ותינתן לו רשות משמי מרום.
"מה כתוב ביציאת מצרים? 'ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים', אמר הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א, שכשבני ישראל הלכו ביבשה, הם הבינו והרגישו: זה בדיוק אותו הנס שהיה כשהם הלכו בתוך הים! כל תנועה, כל פעולה, כל מעשה, הכל נעשה מהכוח שהקב"ה נותן לנו, ואם לא השגחתו הפרטית על כל צעד ושעל שלנו – לא היינו יכולים ולעמוד אפילו רגע אחד.
"כשיהודי הולך בים, הוא לא אמור להתרגש מזה יותר ממה שהוא הולך ביבשה, זה נס באותה הרמה, רק שלנס הזה אנחנו הורגלנו ולנס הזה לא, זה כל ההבדל ביניהם! מבחינת הקב"ה אין שום הבדל ביכולת שלו או במאמץ שהוא צריך, כביכול, להשקיע כדי שאנחנו נוכל ללכת, בין אם זה ביבשה ובין אם זה בתוך הים.
"כתוב בתהילים: 'לעושה נפלאות גדולות לבדו', שואל המדרש: מה זה נ'פלאות גדולות לבדו?' ומה עם הנפלאות הקטנות? אותן הוא לא עושה לבדו? האם בנפלאות הקטנות הקב"ה מקבל כביכול עזרה חלילה מגורם נוסף זולתו? בוודאי שלא. אז מה הפשט 'לבדו'?
"אלא אומר המדרש 'לעושה נפלאות גדולות', הקב"ה עושה לנו כאלו ניסים עצומים בכל רגע ובכל שעה, אבל הם 'לבדו', רק הוא יודע על זה. פעמים רבות אנחנו אפילו לא מודעים לגודל הנפלאות שהקב"ה עושה לנו, כשהוא מסכל עצת אויבינו, ומסדר את ההתרחשויות כך שלא נינזק ולא ניפגע, בכללות ובפרטות.
"לפני כמה שנים יצא לי לנסוע ברכבת מבית שמש לנתניה, דרך רמלה ולוד", מספר הרב שוורץ. "דקות אחדות אחרי היציאה מהתחנה בבית שמש, פתאום נשמעו זעקות מחרידות של הנוסעים באחד הקרונות: 'הצלה! הצלה! הצלה!'…
"מיהרו לשם כמה מהנוסעים שיודעים עזרה ראשונה, וגם אני הייתי סקרן מאוד ורצתי יחד איתם כדי לראות מה קרה, ואולי גם אזכה לסייע להם קצת, להיות נושא כליהם ואזכה גם אני במצוות הצלת נפש אחת מישראל.
"אנחנו מגיעים לקרון שממנו בקעו הקולות, והנה אנחנו רואים אדם שרוע על הרצפה, לבן כמו בר מינן, וסביבו עומדים כמה אנשים נוספים ולא יודעים מה לעשות ואיך לסייע לו. ניגשו אליו אנשי ההצלה, עשו מה שעשו והצליחו להשיב אליו את רוחו.
"האיש פלבל בעיניו, הביט סביבו, והחל למלמל בשפתיו הברות לא ברורות: 'הנ..ה..ג… הק…טר… ה…נה…ג ה..ק..טר…' לקח לנו קצת זמן להבין, ואז קלטנו שהוא חוזר ואומר כל הזמן 'הנהג, הקטר, הנהג הקטר'.
"'מה קרה לנהג של הקטר?', שאלנו אותו, והוא המשיך לגמגם בחרדה עצומה. לבסוף חיברנו הברה להברה ומילה למילה עד שקיבלנו את המשפט הבא: 'הנהג של הקטר קפץ החוצה מהרכבת. אנחנו נוסעים ברכבת בלי נהג!!'.
"כל הנוכחים הביטו זה בזה, העיניים התעגלו בבהלה, היו שהניפו את ידם בביטול כדי להראות שהם לא מאמינים לדבריו של האיש המתעלף, אבל אט אט התפשטה השמועה בכל רחבי הרכבת, וקולות בכי ויללה נשמעו מכל הקרונות, ותעל שוועתנו השמיימה.
"כמובן שנוסעים זריזים ניסו לרוץ לקדמת הרכבת, כדי לדפוק על דלתו של הקטר, אבל אין קול ואין עונה. נוסעים אחרים מיהרו לחייג למשטרה, שקיבלה את העדכון ומיהרה ליצור קשר עם רכבת ישראל, שניסתה ליצור קשר עם הקטר, אבל ללא הצלחה.
"היה אפילו נוסע אחד שהתחיל לחפש אם יש למישהו 'קאטר' ענק, או אולי דיסק חשמלי עם סוללה נטענת, כדי לנתק את הקטר משאר הקרונות, וכך להציל את הרכבת מהתנגשות חזיתית במהירות גבוהה…
"המצב הפך יותר ויותר מתוח, הרכבת נוסעת במהירות גבוהה, ואם אין נהג זה אומר שבקרוב מאוד היא תתנגש ברכבת אחרת או בקיר, ואם לא, אז היא בוודאי תתהפך באיזה סיבוב חד שממתין לנו בהמשך הדרך, היינו מבוהלים עד מוות…
"היו כמה שמיהרו להתקשר הביתה כדי להיפרד מיקיריהם, האווירה היתה רצינית מאוד, ולפתע אנחנו רואים מסוק מרחף מעל הרכבת. היה זה מסוק משטרתי שטס מעל הרכבת בניסיון לבדוק אם באמת יש נהג או לא… המסוק הנמיך טוס, והגיע לגובה כמעט מקביל של הרכבת, אבל הטייס דיווח למפקדיו שהוא לא מצליח לראות אם יש נהג או אין נהג.
"הדיווחים שהגיעו מבחוץ, כבר סיפרו על כך שמשטרת ישראל הכריזה על כוננות לאר"ן – אירוע רב נפגעים. מאות אמבולנסים ורכבי הצלה החלו לדהור לכיוון, אבל הם לא ידעו בדיוק לאיפה. הרכבת ממשיכה לנסוע והאמבולנסים מנסים לרדוף אחריה, בכבישים המקבילים למסילת הברזל.
"ואז… הגיעה הבשורה המשמחת! השוטרים שהשקיפו מהמסוק על הרכבת הנוסעת, דיווחו למפקדה שכן… יש נהג לרכבת. הם בטוחים בכך במאת האחוזים.
"הקצין הבכיר שמונה להיות מפקד האירוע, ושכבר התחיל לצחצח את גרונו לקראת התדרוכים התכופים לתקשורת, שבוודאי תרצה לקבל כמה שיותר עדכונים, לנוכח האסון הגדול שעוד רגע יתחולל כאן, שאל את המשקיפים שעל המסוק: 'איך אתם יודעים?… מי אמר לכם שיש נהג ברכבת?', זה היה נשמע שהוא קצת מאוכזב מכך שהאירוע עומד להסתיים בלא כלום…
"'הרכבת הגיעה להתפצלות…', הסביר השוטר מהמסוק, 'כל עוד היא נסעה על מסילה אחת לא ידעתי אם יש נהג או לא, אבל בהתפצלות, אם אין נהג הרכבת תתהפך, היא לא יכולה לבחור לבד צד, ולהניע את עצמה בזהירות ובאיטיות למסילת ההמשך. בשביל זה חייבים נהג! כשראיתי את הרכבת מתמרנת היטב בין המסילות, ידעתי בוודאות מוחלטת שהיא אכן מונהגת בידי נהג!".
"הרב שוורץ עוצר לרגע את שטף דבריו, ומיד ממשיך: "עד כאן הסיפור האמיתי, שאולי קרה ואולי לא קרה. ועכשיו ניקח ממנו מוסר השכל…
"כשהכל זורם כראוי… כשהרכבת נוסעת במסילה, כשאנחנו לא מגיעים לפרשת דרכים, אנחנו יכולים לשכוח שיש לה נהג. זה נראה כאילו החיים נוסעים מעצמם. אבל כשמגיעה אותה התפצלות מסוכנת, והכל עובר בשלום, אנחנו נזכרים שבעצם אפילו רגע אחד לא היינו לבד. הנהג, הלא הוא מנהיג הבירה, הוא היה איתנו, הוא ליווה אותנו לכל אורך הדרך, ולקח אותנו בביטחה למחוז חפצנו. זה רק היה נדמה לנו שאנחנו לבד, כי מישהו דמיין שהוא ראה דמות קופצת מחלונו של הקטר…".
אנחנו לא מסיימים את השיחה, לפני שהרב שוורץ מספר סיפור אחד נוסף, ומוסר השכל חזק מאוד בצדו: "לפני שנים אירע מעשה עם קרובי משפחתי, והמעשה הזה נחרט בזכרוני כסמל ודוגמה לאיך אנחנו צריכים להתנהג.
"וכך היה המעשה: היה בחור אחד מקרובי משפחתי, שכמו כל הבחורים התקשה לקום בבוקר, והיה צריך הרבה 'עוזרים ומסייעים' שיסייעו לו בעניין.
"לאחר כמה פנצ'רים ואיחורים משמעותיים לישיבה, החליטה אמו, 'א אידישע מאמע', להשכים קום מדי בוקר ולהעיר את הבחור שלה, שיוכל להגיע בזמן לסדר 'פאר-טאגס' (לפנות בוקר) בישיבה.
"בוקר אחד, כשמחוגי השעון מצביעים על השעה 6:00, ניגשה האם למיטת הבחור להעיר אותו. הוא התעורר, הסתכל עליה ועשה לה פרצוף מוזר בעודו דופק על פיו…
"היא חשבה שזה בטח חלום רע שפקד אותו, והחליטה לתת לו לישון עוד כמה דקות כדי שיקום עם מצב רוח טוב יותר. אחרי עשר דקות העירה אותו שוב, וחוזר חלילה. הבחור לא מדבר, רק עושה לה פרצופים ומעווה את פניו.
"חצי שעה עברה והמחזה חוזר ונשנה, בכל פעם שהיא מנסה להעיר אותו. היא הבינה שמשהו לא תקין, ומיהרה לנער את בעלה ממיטתו, בדרישה שיקום כדי לראות מה קרה לבנם הבחור. האבא נבהל, הגיע להעיר את בנו וראה במו עיניו את המחזה המוזר. הבחור הזה, שבדרך כלל קם בפעם השניה או השלישית, שוכב ער במיטה ולא מוכן לקום. כשמנסים לגעור בו ולהפציר בו ואפילו להתחנן אליו שיקום, הוא רק עושה פרצופים…
"ואז הם הבינו… הוא פשוט איבד את כח הדיבור! הוא לא מצליח לדבר!
"כמובן שהם נתקפו פחד ובהלה, מיהרו להזמין תור לרופא, והאמא כבר דאגה שזה יהיה בשעה שהמרפאה ריקה, כדי שלא יהיו בושות ואנשים לא יקלטו שהבחור נאלם דום, זה בטח יזיק לו בשידוכים למרות שעכשיו הוא רק בן 14…
"הרופא מסתכל ימינה ושמאלה, בודק בגרון, באוזניים, ממשש את הבטן, מסתכל לתוך אישוני העין ולבסוף פוסק בקול החלטי: 'הוא לא יכול לדבר…'.
"ההורים רוצים לצעוק עליו: 'אנחנו יודעים שהוא לא יכול לדבר, בגלל זה באנו! שתגיד לנו מה אפשר לעשות כדי שהוא כן יוכל לדבר!", אבל הרופא נשאר חסר אונים: 'הרופא כל בשר אני? לא לימדו אותי באוניברסיטה מה עושים לבחור שמאבד את כח הדיבור. חכו יום יומיים ונראה אולי הדיבור יחזור אליו מעצמו'…
"כמובן שהם מיהרו לבית החולים, הצליחו על ידי קשרים ופרוטקציות וגם אחרי שהבטיחו 180 שקלים לקופת העיר, להיכנס למומחה מספר 1 בארץ באף אוזן גרון, אבל גם הוא רק השתתף בצערם ולא יכול היה להושיע…
"הבית שלהם כמעט נחרב. צרה צרורה! בחור צעיר, חכם, מוכשר, פיקח, הבחור הכי טוב בישיבה, שמו יצא לשם ולתהילה, עדיו לגדולות, אילם! אילם! הוא לא יכול להוציא הגה מפיו!
"וכך עברו כמה חודשים של ניסיונות נואשים עם דיקור סיני ושיאצו יפני, חומצה ארומטית ותמצית פרחים אקרובטית, מה לא ניסו, ושום דבר לא עזר…
"והנה גונבה לאוזניהם השמועה, שלכבוד כנס גדול של מומחי אף-אוזן-גרון שיתקיים בארץ, הגיע המומחה הגדול בעולם, פרופ' נודע מארה"ב, ובעזרתו של עסקן נמרץ ומקושר במיוחד – הם הצליחו לקבל תור למשך חמש דקות אצל אותו פרופסור.
"רק נכנסו לחדר, הפרופסור העיף מבט קצר, ומיד רשם להם מרשם לתרופה שעולה 16 שקלים, ציווה עליהם לתת לו כדור אחד בבוקר ואחד בערב למשך חמישה ימים, והבטיח להם שבעוד חמישה ימים הבן שלהם ידבר כאחד האדם!!
"ואכן, כעבור חמישה ימים, הבחור עצמו כבר התייצב בשדה התעופה, יחד עם הוריו, כדי להודות לפרופסור שאמור לצאת בטיסה הקרובה לארה"ב, על נס ההצלה שהוא חולל בסייעתא דשמיא. הבחור חזר לדבר כאחד האדם.
"הפרופסור לא הסכים לקבל אפילו לא אגורה שחוקה: 'עשיתי את זה בהתנדבות, ואני שמח שהטיפול אכן עזר… אין צורך לשלם לי!'.
"אחרי זמן מה שאלו את הבחור הזה: 'תגיד, הרופא הזה שהחזיר לך את הדיבור, הוא היה גאוותן? למה הוא לא רצה לקחת כסף, זה לא התאים לכבוד שלו? מה מסתתר מאחורי זה?'
"אתם יודעים מה ענה הבחור? – 'הרופא הזה, החזיר את הדיבור שלי. הוא לא הסכים לקבל כסף! אני חייב לו הכרת הטוב עצומה על זה שהחזיר לי את הדיבור! ואתם רוצים שאשתמש בכח הדיבור הזה, שהוא עצמו נתן לי ברוב תבונתו ובטוב לבו, כדי לדבר רעה אודותיו? איזה מן בנאדם יעשה דבר נורא שכזה? לדבר נגד מי שנתן לו את כח הדיבור?…".
***
"נו רבותי…", מסיים הרב שוורץ את דבריו הנפלאים בשיחה עם 'לקראת שבת'… "עכשיו כבר הכל ברור. אם הקב"ה עושה איתנו נפלאות גדולות, אם הוא נותן לנו את הכח ללכת ביבשה ובים, הוא נותן לנו את הכח להרים ידיים, לפקוח עיניים, לפתוח את הפה, לדבר, לחשוב, לצחוק ולשכוח, הוא נותן לנו את היכולת להבין ולזכור, לשמוע ולשיר… גם כשאנחנו יודעים וגם כשאנחנו לא יודעים על כך…
"איזה מן בנאדם מסוגל לקחת את האיברים האלו שנתן לו הקב"ה, ולהשתמש בהם נגד רצון ה'?
"איזה מן בנאדם מסוגל להשתמש בפה הזה שנתן לו הקב"ה, כדי לדבר חלילה וחס לשון הרע או דיבורים אסורים אחרים?
"רק מי שהוא 'לא בנאדם' מסוגל לכך, ואנחנו הרי צריכים להשתדל להיות אנשים אפילו במקום שאין איש, אנחנו צריכים להשתדל להיות בני אדם!
"אז אם אנחנו לא יכולים לשלם לקב"ה כגמולו הטוב, על כל הטובה אשר גמל עמנו, לפחות לא נשלם לו רעה חלילה, כביכול, עם אותם אברים שנתן לנו!"…