להלכה קיימא לן כדעת רבי מאיר, שקוראים את כל המגילה מתחילה ועד סוף. ויש לנו להתבונן בזה, מה עניינו של הפרק הראשון לנס פורים? לכאורה אין זה אלא סיפור דברים בעלמא מה ארע באותה תקופה בשושן הבירה, וסיפור עושרו הגדול של אחשורוש, כיצד כל זה קשור עם נס ההצלה של פורים?
פרס העתיקה וארה"ב של ימינו
כדי להבין את המציאות באותם ימים וגודל הסכנה שהיתה עם גזירתו של המן, נתבונן תחילה כיצד הצליח אחשורוש לשלוט שליטה מוחלטת בכל העולם כולו, עד שאמרו עליו בגמ׳ (מגילה יא, א) שהיה ׳מושל בכיפה׳.
הדרך בה היה יכול לשלוט בכל מקום היא על ידי שהעמיד מושלים ומפקדים הסרים למרותו בכל מדינה ומדינה, ותחתיהם אלפי חיילים הנאמנים למלכם, וכך השיג שליטה בכל העולם. החזקה של מערך אדיר שכזה דורשת הון רב, שהרי צריך לשלם משכורות לכל אותם אנשים, מזון ומחיה לכל החיילים, וכל המערכת הצבאית והמלחמות לכבוש את כל המדינות צורכות כסף רב. את זה באה המגילה ללמד אותנו בפרק הראשון: ראו את עושרו הגדול של אחשורוש, כיצד לא היה חסר לו מאומה, וממילא תבינו עד כמה היתה שליטתו בעולם מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור, ומעמדו התבסס על ידי מערך המושלים והפקידים שעשו דברו בכל עת.
בזמננו יכולים אנו לראות דוגמא לדבר: הלוא ידוע לכל כי המעצמה הגדולה ביותר בעולם היא ארצות הברית, וכל כך למה? לפי שיש לה צבא וחיילים בכל מקום בעולם; הם מחזיקים בזרוע ימית רחבה המכילה ששה ציים הפזורים ברחבי הים, ובהם מאות ספינות, אלפי מטוסים ומאות אלפי חיילים, כדי שאם תפרוץ מלחמה בכל אזור שהוא, או שיהיה צורך להגיב על פעולה כל שהיא, לא יצטרכו לשנע חיילים מארצם עד מקום הארוע, אלא יוכלו מיד להגיב.
והסיבה שארצות הברית הצליחה לייצר מערך כזה, מה ששאר המדינות – גם הגדולות – לא הצליחו לעשות, היא משום עושרה של המדינה, שיש לה כסף רב מחמת הכלכלה שפורחת שם, לכן יש באפשרותם לתחזק את המערכת המסועפת הזו בכל העולם.
כך היה אחשורוש שולט בכל פינה ופינה בעולם, באמצעות חייליו ומפקדיו עושי דברו, מכוח עושרו הגדול שנתן לו את האפשרות להחזיק את המערך הזה, ואת זה למדנו בפרק הראשון של המגילה שהיה אחשורוש עשיר מופלג.
בין גזירת המן לגזירתו של היטלר
ואם תשאל, מה צורך יש לנו לדעת את זה? כיצד מתגדל הנס יותר לאחר שסיפרה לנו המגילה על עושרו ושליטתו של אחשורוש בעולם? כדי להבין את הדבר, יש לנו להביט שמונים שנה אחורה, כאשר גזירה דומה לגזירתו של המן, נגזרה על העם היהודי.
היה זה כאשר המפלגה הנאצית עלתה לשלטון בגרמניה, ובראשה עמד אותו רשע – היטלר ימח שמו וזכרו. דעותיו ומזימותיו הנוראות פורסמו בראש כל חוצות, והעומד מאחוריהן אפילו לא ניסה להסתיר את כוונותיו. הוא הצהיר מעל כל במה, כי בדעתו להשמיד ולהרוג את כל היהודים, ולא רק אלו שמתגוררים בגרמניה, אלא היהודים שבכל העולם כולו יעברו תחת ידיו לטבח.
גזירה זו מוכרת לנו כבר משנות דור, הלוא היא דומה להפליא לגזירתו של המן אשר אמר את אותן מילים בדיוק: להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן. אלא שחילוק גדול יש בין גזירתו של המן לגזירתו של היטלר, וכשנתבונן בזה נראה עד כמה היתה הסכנה מגזירתו של המן נוראה, והמרחק בינה לבין הכיליון המוחלט של עם ישראל היה ממש כחוט השערה.
כאשר הרשע היטלר הכריז על כוונותיו להשמיד את כל היהודים שבכל העולם, הוא ידע היטב שהדרך לבצע את זממו ארוכה וקשה מאוד, כי אמנם את היהודים שהיו נתונים תחת שליטתו בגרמניה היה יכול להרוג ולהשמיד, כפי שלדאבוננו אכן נעשה, אך כיצד תוכל ידו להגיע ליהודים שבשאר העולם. אלא שמזימתו היתה, לכבוש עוד ועוד מדינות, וכך יוכל להגיע לכל יישוב המכיל בקרבו יהודים. ואכן התחיל לעשות כן כאשר לאחר שפרצה המלחמה כבש את פולין ודרש מהם להביא לידיו את כל היהודים ששם. ובאותו חבל ארץ הקים את המשרפות ותאי הגזים, בהם הוליך מיליוני יהודים כצאן לטבח. וכמעשהו בפולין כן עשה לאחר מכן גם בצרפת, שכבש חלקים ממנה והוליך את היהודים שם להריגה במשרפות שבאושוויץ. וכך היה בחלומותיו לכבוש את כל שאר המדינות כולם במטרה להרוג את היהודים שבהם. ובאמת בכל המדינות שלא דרכה כף רגלה של המפלגה הנאצית, ולא עלה בידה לכובשן, שם לא נהרגו יהודים במלחמה.
זו כוונת הגמ׳ שיש לקרוא את כל המגילה כולה, לפי שהיא מלמדת אותנו את 'תוקפו של אחשורוש'. המטרה בזה היא כדי שנבין כיצד גזירתו של המן היתה קרובה מאוד לביצוע, הוא לא נדרש לעבור דרך ארוכה של כיבוש המדינות כדי לבצע את זממו, שהרי היה אחשורוש שולט שליטה מוחלטת על העולם כולו, וכל מה שהיה נדרש לו הוא רק להחליט באיזה תאריך הוא מעוניין להפיק את זממו, ולהשיג את הצו המלכותי שיורה על הריגת כל היהודים חתום בחותמו של המלך, ומעבר לזה הכל כבר היה מוכן.
האגרות הראשונות ו'ליל הבדולח'
ואמרו בגמ׳ (מגילה יב, ב): "אמר רבא, אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, אמרי: מאי האי דשדר לן להיות כל איש שורר בביתו, פשיטא, אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי", וביאר רש"י, שכאשר קבלו כולם את האגרות האמצעיות, בהם ציווה אחשורוש להשמיד את כל היהודים בי"ג אדר, היה זה כמעט שנה קודם המועד – בחודש ניסן, ומן הדין היה שלא ימתינו עד חודש אדר אלא מיד ילכו כולם להרוג את כל היהודים. ומה שלא עשו כן, הוא מחמת שראו באגרות הראשונות את שגעונו של המלך, שראה לנכון לשגר הוראה לכל נתיניו "שיהיה כל איש שורר בביתו", ואמרו לעצמם כמה שוטה הוא ומה הוא הציווי המשונה הזה, שהלוא זו היא עובדה מוחלטת כבר היום. על כן הוחזק בעיניהם כשוטה ולא התייחסו ברצינות לאגרות האמצעיות אלא החליטו להמתין ולראות כיצד יפול דבר במהלך השנה.
כדי להבין מה היה קורה אילולא האגרות הראשונות, צריך להתבונן במה שאירע זמן קצר לפני מלחמת העולם השניה, כאשר עבר חוק בשלטון הנאצי בגרמניה שמוציא את כל היהודים מחוץ לחוק. היה זה עוד לפני שהחליטו להרוג את היהודים, עוד לא ניתנה ההוראה להוציא למוות כל מי שבשם ישראל יכונה, אבל כבר אז הודיעו כי היהודים הם מחוץ לחוק. משמעותה של החלטה זו היא, שלמרות שיש חוק בכל מדינה מתוקנת הקובעת עונשים מוגדרים על עבירות, על גניבות, על רצח וכיוצא בזה, הרי שכל אלו חלים רק אם יעשה כן האזרח לאזרח אחר, אך אם יעשה כן ליהודי – לא יעמוד לדין על מעשיו. מיד לאחר שהועבר החוק הזה, ארעו המאורעות הקשים באותו לילה המכונה ׳ליל הבדולח׳, במהלכם ניפצו הגרמנים בתי כנסיות וחנויות של יהודים, ובזזו את כל תכולתם, מתוך ידיעה שלעולם לא יעמדו לדין על זה. וכך בתוך שעות ספורות איבדו יהודים רבים את כל רכושם, חנויות תכשיטים ומוצרים יקרי ערך, ועוד שלל רב, הכל נבזז והלך לידיהם של אותם רשעים.
על זה אומרת הגמרא, כי תופעה מעין זו היתה אמורה להתרחש גם באותו דור, כאשר קיבלו כולם את האגרות המורות על רציחת כל היהודים בעוד כשנה, הרי שבעצם שליחת האגרות הללו מונחת ההחלטה שכבר עתה אם יהרוג מישהו את היהודי הוא לא יידרש לתת על כך דין וחשבון, ומאחר שכן הוא, הרי שמצד דרך הטבע היו צריכים כולם לרוץ ולהרוג את היהודים שהרי הותר להם ליטול גם את רכושם, "ושללם לבוז", אלא שמחמת האגרות הראשונות הבינו שלא מומלץ להם לסמוך על מילה של אחשורוש שהיה נדמה בעיניהם כשוטה, והתמהמהו מלעשות כן טרם המועד שצויין באגרות.
כליון מוחלט ללא 'פליטי שואה'
אילו לא היה מסובב הקב״ה את שליחת האגרות הראשונות, הרי ש״לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט" – במשפט זה הבהירו לנו חז"ל את עוצם הסכנה שהיתה אז, שאפילו יהודי אחד בודד לא היה יכול לשרוד את הגזירה הזו. ודבריהם ז״ל הלוא אין בהם גוזמא כלל, והם אמרו שלא היה משתייר שריד ופליט, היינו שלא היה נותר אפילו יהודי אחד בכל העולם כולו! לא היה דרך להימלט מגזירת המן, לא ׳שריד׳ ולא ׳פליט׳.
׳שריד׳ הוא מי שהצליח לחמוק באיזו שהיא צורה מן המוות, וכמו שרבים מאחינו בית ישראל עלה בידם לשרוד את השואה האיומה, למרות שהחרב השתוללה מעל לראשם. ביניהם היו כאלו שמצאו מקום מפלט אצל חסידים מאומות העולם אשר הסכימו להכניסם לביתם ולהגן עליהם. ואילו ׳פליט׳ הוא מי שהצליח לברוח מגבולות הסכנה אל מקום מבטחים, כאותם שזיהו את הסכנה בגרמניה טרם בואה וברחו אל אזור בטוח יותר, עלו לארץ ישראל או למקומות אחרים. אלו מכונים ׳פליט׳.
אך בתקופתו של המן, אילו היה מתבצע זממו, הרי שלא היה נותר לא ׳שריד׳ ולא ׳פליט׳. וכל כך למה? מבואר במדרשים, שבאגרות ששלח אחשורוש לכל המדינות נכתב שמי שיחביא בביתו יהודי על מנת להצילו, אחת דינו להיהרג יחד עם היהודי. ועיר שיימצא בה יהודי בתחומה, ייתלו ראשי אותה העיר בשעריה. על כן אף היהודים שהיו מיודדים עם גויים אחרים, לא היו יכולים אלו למצוא מפלט בביתם, שכולם פחדו להסתכן במוות.
ואף ׳פליט׳ לא היה שייך שינצל מאותה גזירה, כי הלוא לא היה להם להיכן לברוח, שהרי כל העולם כולו היה נתון תחת שליטתו של אחשורוש, ולכל מקום ומדינה בעולם הגיעו האגרות הללו הקוראות ומצוות להשמיד את כל היהודים, אם כן לא היה להם אף סיכוי קלוש לברוח ממקום הסכנה.
כשנעמיד את המציאות הזו נגד עינינו, ונבין עד כמה היינו קרובים למצב של כיליון מוחלט, עד שכמעט ובין רגע בתוך יום אחד לא נותר שם ׳ישראל׳ בעולם, יתמלא ליבנו בשמחה אין קץ על הנס העצום שעשה לנו ה׳ בהצילו אותנו מיד אויבינו, ושמחת הפורים שלנו תתעצם לאין ערוך כשנבין את עוצמת הנס.
בכי ומספד – והתפילות שעצרו את רומל
והנה, כאשר היו ישראל שרויים בתוך עומק הצרה, ולא היה נראה שקיימת היתכנות טבעית להינצל מהגזירה הנוראה אשר כבר היתה חתומה, ונשלחו האגרות לכל המדינות – פתאום בבת אחת, החלו לראות את הישועה עד שניצלו ממוות בטוח לחיים ולשלום.
ונתבונן בזה, כיצד באמת ארע הנס הזה, מה הביא לפתע את התהפוכה הגדולה הזו שעלו ישראל ממצב של חוסר אונים מוחלט למצב של "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"?
המגילה מלמדת אותנו, כי מה שהציל את היהודים שבאותו זמן היה התשובה שעשו, התפילות שזעקו לשמי מרומים והצום שקיבלו על עצמם במשך שלשה ימים לילה ויום, בזכות זה עוררו עליהם את רחמי ה' להצילם ממצוקתם. ומיד לאחר שעשו כן החל להשתלשל כל הנס המופלא שהתבטלה הגזירה ונתלה המן על העץ.
וכאן אנו רואים נקודה חזקה, שהנה כפי שהרחבנו ישנו קו משווה בין גזירתו של המן "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן", לבין מזימתו הנוראה של היטלר שבאכזריותו רצה להוציא להורג את כל עם ישראל, אלא שבעוד שזכינו לנס וגזירתו של המן התבטלה, הרי שהמזימה של היטלר ימ"ש בוצעה ונהרגו תחת ידיו מיליוני יהודים ה' יקום דמם. ושמעתי מאחד מגדולי ישראל שאמר, כי הסיבה שלא זכו לנס לבטל את גזירתו של היטלר, היא מחמת שלא קבעו יום תפילה וזעקה על כך בקרב תפוצות יהדות אירופה, והוא משום שהיו בטוחים שלא יתכן שעם 'נאור' ו'מתורבת' כגרמנים יוציאו לפועל תוכניות כה אכזריות, ואמנם אמרו פרקי תהילים והתפללו על עתידם, אך לא שתו אל ליבם לתקן יום צום וזעקה לקראת הגזירה הנוראה, לפי שלא הפנימו את העתיד לבוא עליהם.
ובשלהי המלחמה, כאשר שלח היטלר את גנרל רומל לעלות ולכבוש את ארץ ישראל, והוא כמעט והצליח בכך [לאחר שכבר ירד מאיטליה ללוב עם טנקים כבדים ומשם נכנס למצרים ועמד בשערי ארץ ישראל], נכנסו כל תושבי הארץ לפחד ובהלה, מאחר וכבר הגיעו לאוזניהם השמועות הקשות ממה שעשו הנאצים לאחיהם שבגולה, והתכנסו כולם לימי צום ובכי. ומסופר כי באותם ימים התקיימו בירושלים משמרות תהילים במשך כל שעות היממה בלי הפסקה, וכך לאחר תפילות רבות נבלמה דרכו של רומל וחייליו באורח ניסי, כאשר היו זקוקים למים ולא עלה בידם להשיג, והוכרחו לחזור על עקבותיהם.
כמו כן שמעתי שארע בעיר קזבלנקה שבמרוקו, כשצבאו של היטלר התקדם לעברה וכבר עמד במרחק לא רב ממנה, והיה חשש כבד שמא יצליח לכבוש אותה כמזימתו ולהוציא להורג את כל היהודים שם. ובאותו מקום היו יהודים רבים שחששו לחייהם [והערבים שהיו שם היו אומרים ליהודים, דעו לכם שעוד רגע קט ישחטו אתכם הגרמנים ללא רחם], והתכנסו כולם בבית הכנסת וערכו עצרת התעוררות גדולה.
סיפר לי רבי יונה הרוש – שהיה באותה תקופה בקזבלנקה – שהוא זוכר את הפחד והבהלה שהיו ברחובות, והוא עבר לפני התיבה באותה עצרת, וכה היתה תפילתו: "רבונו של עולם, כתבת בתורתך 'בני בכורי ישראל', הבט נא וראה את בנך בכורך העומד בסכנה קיומית". וכך התפללו כולם בתמימות מתוך לב נשבר. וזכו שנעשה נס מיד למחרת, והגיע צבא אמריקני וגירש את הצבא הגרמני מאותו אזור.
והמשיך וסיפר: "למחרת היום, כאשר נודע לבני הקהילה על הנס שארע, ניגשו אלי כולם והרימוני על כסא כאות כבוד והודו לי, 'בזכותך ובזכות תפילותיך ניצלנו ממוות לחיים'.
וזה אנו רואים בחוש, כי בתקופת השואה במקומות שהתקיימו תפילות – זכו וניצלו, אך במקומות שלא הבינו את גודל הסכנה ולא השכילו להתעשת ולערוך ימי תפילה וזעקה – לא ניצלו. ואכן בימי המן, התכנסו כולם לימי צום בכי וזעקה, וכדברי התרגום הנזכרים שהיה מרדכי קורא בפניהם את פרשת התשובה וכו' וזכו שהתקבלו תפילותיהם וניצלו מהגזירה.
(גיליון 'דעת ואמונה)