הרב יעקב הייזלר
"אשר מלאתיו רוח חכמה" (כח ג)
ביקשנו מהרב גרינבלט לספר לנו, על גדלותו הנדירה והבלתי מצויה במידות טובות, וכן על הבין אדם לחברו בשילוב הפשטות האופיינית של ר' משה, אשר נודע טבעו בעולם כ'חד בדרא' בעניינים אלו.
בפתח השיחה הבהיר לנו הרב, כי להקיף את דמותו ואישיותו הענקית של ר' משה זצ"ל – הרי זה כמעט ולא שייך, וודאי שלא בשיחה אחת, שכן גדלותו הנדירה בכל מכמני התורה היא כמעט לאו בגדר אנוש, וכן גדלותו בשאר התחומים – היא ממש נדירה גם בין גדולי הדורות, אך בשיחה זו רק ננסה להציץ ולדלות מעט מן המעט מגדלותו, ונתמקד בעיקר בשילוב הנדיר שבין גדלות עצומה בתורה, לצד מידות תרומיות ונדירות.
"על מידותיו הנדירות הרי שאפשר לשבת לילות על גבי לילות, ולשוחח ברצף ועדיין לא נגענו אפילו במקצת", אומר לנו הרב, "אך נביא כאן רק כמה דוגמאות השמורות כעת בזכרוני".
"זכורני בימי בחרותי, כשהגעתי ללמוד אצל ר' משה בארה"ב, הייתי מתפלא על מה שקורה בביהמ"ד, איך שכל אחד ואחד היה יכול לגשת לר' משה בביהמ"ד בכל שעות היום בכל ענין שהוא, והוא היה מתפנה מיד לכולם, אם כשזה היה סכסוך בין ב' אנשים, או כל התייעצות בכל נושא שהוא. כשהבחין שנכנס מאן דהוא – היה קם ממקומו במזרח, היה ניגש אליו אישית, מקדמו ב'שלום עליכם' לבבי ושואלו אם יוכל לעזור לו,
"כשהבחין באשה העומדת בפתח ביהמ"ד ומעוניינת לשאול שאלה, מיד רץ אליה ללא חשבונות של כבוד וכדו', ומאזין לשאלתה, כשהוא מרחיב לה את התשובה עד שהבינה את התשובה על בוריה, ולפעמים אף היה מדריכה באריכות. הוא היה כהפקר לכל, ממש לא רואים בדורותינו כדבר הזה.
"במערב של הביהמ"ד היה שולחן גדול, לשם היו מתקבצים כל מיני אנשים, בעיקר רוסיים או עניים וקשי יום, שם ישבו, אכלו ובילו יחדיו. ר' משה היה ניגש מידי פעם לשאול על הצטרכותו של כל אחד ואחד, והאם חסר להם אוכל או שתיה, ואף היה מידי פעם שולף מכיסו שטרות כסף, ומבקש מהם שיקנו להם אוכל לשבוע. עד כדי כך הם הרגישו קרובים לר' משה, שכשהיו מגיעים אליהם מכתבים שקיבלו מבני משפחתם ברוסיה, פנו לר' משה באופן טבעי כתושב רוסיה לשעבר, שיתרגם להם את המכתב שקיבלו מבני משפחתם ברוסית, ואף יכתוב להם את התשובה בשפה הרוסית, כך זה נשנה פעמים רבות מבלי שר' משה יתרגז עליהם ח"ו. היהודים הרוסיים הרגישו כ"כ קרובים אליו ואף קבלו אותו כרבם הרשמי.
"היו כאלו שאף הגיעו אליו שיתרגם להם את המכתב שקבלו בשפת האידיש, ור' משה בענוותנותו התפנה להם והיה מתרגם להם את המכתב בסבלנות. פעם שאלתי אותו: הרי את שפת האידיש יודעים הרבה אנשים, ומדוע צריך דווקא הראש ישיבה, שזמנו כ"כ יקר, לתרגם להם את מכתבם? ר' משה ענה לי, שאם הם באים אליו – א"כ זה נהיה המצוה שלו, 'ומדוע שאמכור את המצוה לאחרים?'…
"היתה פעם אשה שהגיעה אל ביתו, וביקשה להכנס ולדבר עם ר' משה. כאשר נאמר לה שהוא עסוק וא"א להיכנס עכשיו, התעקשה האשה לדבר עמו, והסבירה כי היא מבקשת ממנו, כי יתרגם לה מכתב שהגיע מאחותה אשר ברוסיה. האדם אשר בפתח נדהם, ופסק לה חד משמעית: 'אין להטריד את הראש ישיבה בדברים כגון אלו!'. האשה התרעמה עליו וזעקה: 'הרי הוא מתרגם לי את המכתבים שמגיעים אלי, כבר יותר מעשרים שנה!'… זה רק סיפור אחד מני רבים, אשר 'במקרה' נודע לבני הבית לאחר עשרים שנה!"
"ר' משה נהג בכבוד גם כלפי חולי הנפש. באחד הימים, הופרע מהלכו של שיעורו ב'תפארת ירושלים' על ידי אדם הידוע כתמהוני, שישב וקרא ב'פרשת השבוע' בקול רם. אחד התלמידים ניגש אליו והעירו, כי הוא מפריע לשיעורו של ראש הישיבה, אך האיש התעלם לחלוטין ממה שנאמר לו, והמשיך לקרוא בקול. כמה תלמידים העלו בפני ר' משה את הצעתם כי ילוו את האיש החוצה מביהמ"ד. 'לא!', היתה תשובתו, 'הוא אינו מודע למעשיו, אלא אני אגביר את קולי'. וכך המשיך השיעור, כשר' משה מדבר בקול רם ככל יכולתו, ואילו האיש ממשיך בשלו, וקורא את הפרשה להנאתו עם טעמי המקרא ללא שום הפרעה!"
"לא יאומן כי יסופר, עד היכן הדברים מגיעים: היו אנשים ע"ה ופשוטים ביותר, שהיו מבקשים מר' משה כל שנה בערב סוכות, שיקנה להם את הד' מינים מכיוון שאינם יודעים לקנות, ואף שלא היה לו זמן לכך, לא השיב פניהם ריקם. כאשר נשאל מדוע הסכים, השיב: 'הכיצד אוכל לסרב ליהודי המבקש טובה?'… ר' משה לא שלח אותם לשליח שהוא יקנו להם, אלא ר' משה בכבודו ובעצמו טיפל בזה ללא שום חשבונות וכדו'!".
נעמד בכדי להצטלם אצל הילד
"זכיתי ור' משה הגיע לבקרני פעמיים בממפיס ואף התאכסן בביתי. באחת הפעמים שהגיע לרגל פתיחת הישיבה שייסדתי, זכורני את יחסו הלבבי ומיוחד לכל בני הקהילה, ואיך שהוא בירך ב'צפרא טבא' את כל אחד ואחד אשר נקרה בדרכו, אף לילדים קטנים היה פונה ומברך אותם בלבביות מיוחדת, וממש כולם נקשרו אליו באהבה מיוחדת.
"כשיצא אז מביקור בישיבה, רץ לקראתו נער צעיר וביקש לצלמו. אחד ממלוויו של ר' משה הזדעק לעבר ה'צלם' הצעיר, וביקש ממנו לבל יצלם ויטריד את ר' משה. ר' משה שמע זאת, השתיק את מלווהו ואמר לו: 'הן נהנה הילד מכך ומדוע להפריע לו מהנאתו?', ר' משה אף נעמד במיוחד למול המצלמה, וסידר את בגדיו וגם את זקנו במיוחד בכדי להצטלם אצל הילד…
"נזכר אנוכי כשהג"ר מיכל בירנבוים זצ"ל התמנה למשגיח בישיבה, והתחיל למסור שיחות בהיכל הישיבה, היו חוצים את הביהמ"ד עם וילון, בכדי שלא יפריע לר' משה להמשיך בלימודיו. ר' משה ניגש למארגנים ושאלם מדוע הם סוגרים את הוילון? והם ענו לו שאינם רוצים להפריע לו בלימודיו, ר' משה ענה להם שחלילה להם לחצות עם הוילון, מכיוון שתמיד חיכה להזדמנות שיוכל לשמוע דברי מוסר, וכעת שניתנה לו ההזדמנות אז מדוע שיחמיץ זאת? ואכן מאז היה מגיע ר' משה בקביעות לשיחותיו של המשגיח בישיבה, כשהוא מקשיב לכל מילה בשיחה כאחד התלמידים, ללא שום חשבונות של פחיתות כבוד וכדו'".
צדקותו וחכמתו כאחד
הרב גרינבלט נזכר בסיפור מעניין, המעיד על צדקותו וחכמתו של ר' משה כאחד, כשהוא מוסיף לנו שסיפור זה עדיין לא נדפס בשום מקום:
"היה זה בחורף שנת תשי"א בפר' בשלח, וכמידי יום ביומו היו מגיעים לישיבה אנשים מכל החוגים והעדות, זה לברכה וזה להסכמה על ספרו, השלישי מגיע לקבל המלצה מר' משה, וכך נשנה מחזה זה מידי יום ביומו. באחד הימים נכנס לביהמ"ד בן אדם הלבוש כעשיר, עם כובע וחליפה יוקרתיים וכו' כשכל הליכותיו מעידות על עשרו. ר' משה שראהו מרחוק, ניגש אליו וכיבדו בכבוד הראוי לו, ואף ביקש ממנו לשבת לידו במזרח. ר' משה שאלו לפשר בואו, והלה השיב כי היות והשבוע הוא פר' בשלח ויש בפרשה רש"י שמאוד קשה לו, וגם רב הקהילה שלו לא יודע לענות לו פשט ברש"י – אולי יוכל הראש ישיבה לעזור לו.
"כמובן שר' משה נענה מיד לבקשתו, וביקש ממני שאביא לו חומש ויתחיל ללמוד עם היהודי את הרש"י. ר' משה התחיל ללמוד עמו את הרש"י, במהלך הלימוד אומר לו ר' משה שאכן יש כאן רש"י קשה מאוד, ובשנה שעברה בלמדו זאת גם הוא התקשה בזה מאוד, 'ואם תואיל בטובך להגיע למחר, שאז כבר יהא לי יותר ברור הפשט ברש"י'…
"אותו יהודי נפרד מר' משה, בדעתו להגיע למחרת שוב. אדהכי מבקש ממני ר' משה שאחפש את מס' הטלפון של רב הקהילה של אותו יהודי, כשהשגתי לו זאת, נכנס ר' משה למשרד הישיבה, התקשר לאותו רב ושוחח עמו בטלפון כחצי שעה. אח"כ סיפר לי ר' משה: 'גיליתי שאותו יהודי הוא שונא ותיק של רב הקהילה, וכבר זמן רב הוא מחפש בתור אחד מעשירי הקהילה, דרך היאך לפטר את רב הקהילה ממשרתו.
"'והנה הוא הגיע אלי אתמול, בכדי להכשיל את רב הקהילה שלו, שלא ידע כ"כ טוב את הרש"י בפר' בשלח, ובדעתו לפטרו ממשרתו, ע"י שאני אדבר בגנותו של הרב. לכן הראיתי לו כאילו גם אני לא יודע היטב את הפשט ברש"י, ומיד התקשרתי לרב הקהילה בכדי ללמוד עמו היטב את הרש"י, בכדי שלא ימצא שום סיבה לפטרו מרבנותו, אלא אדרבה, שיראה איך שאני גם לא יודע את הרש"י, וכשיגיע לרב הקהילה, הוא יראה איך שהרב שלו יודע יותר טוב ממני את הפשט ברש"י'…
"ואכן כך הווה. כשחזר לקהילתו, ניגש אליו הרב והסביר לו את הרש"י על בוריו, ולמחרת חזר אותו יהודי לר' משה, וסיפר לו, איך שהרב שלו כבר הסביר לו היטב את הרש"י, וכי כבר אינו צריך להטריח את ר' משה, 'ובכלל', סיפר לו היהודי, 'כעת נהפכתי לידידו הטוב של הרב שלי, ואני מעריך אותו בגין הבנתו המעולה ברש"י'…
"מכאן אנו מסיקים", מטעים לנו הרב גרינבלט, "על חכמתו וצדקותו כאחת של ר' משה, איך שברוחב דעתו הבין את מה שאותו עשיר מעונין לעולל לרב הקהילה, וכן על צדקותו של ר' משה, שפעל וטרח ואף התבזה עבור אותו רב, בכדי שח"ו לא יפוטר ממשרתו הרבנית!
"הנה לדוגמא, לא הייתה חתונה שהרב הוזמן אליה, ולא נסע לשמח את החתן והכלה. לפעמים היה נוסע בערב אחד לשלוש או ארבע חתונות, ועל אף הקושי והטרחה שבדבר, הוא מעולם לא נרתע מזה. כמה פעמים ניסיתי להניאו ש'הראש ישיבה לא הרגיש היום כ"כ טוב, ובכלל שזה גוזל מזמנו הכ"כ יקר', אך הוא לא הסכים מלוותר לנסוע לחתונה, ותמיד אמר לי: 'איך אפשר לסרב ליהודי שהזמין אותי, ובפרט שהוא ומשפחתו מתכבדים בבואי לשמחתם? האם אוכל למנוע זאת ממנו?'. רק בשנים האחרונות, שכבר היה ממש חלש וחולה, אז פסק ממנהגו לנסוע לחתונות"…
