"ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, כב)
רבי אשר מסטולין זצ"ל בנו של רבי אהרן הגדול מקרלין היה. נודע בצדקותו, ברוחב לבבו ובצדקת פזרונו, עד שהעידו עליו גדולי דורו כי מאשר שמנה לחמו. הוא היה זן, מכלכל ומפרנס להמוני עניים ואביונים שהגיעו לפת לחם.
הגבאי של הרבי ומקורבו, היה החסיד רבי יהושע טורובר ז"ל. הוא היה נשלח בשליחותו לכל מיני כתובות, ובשליחותו היה רבי יהושע מסדר הכל על הצד היותר טוב.
אבל להפתעה כזו לא ציפה: הרבי קורא לו ומפקיד בידיו מעטפה ובה כסף: "סור נא ליישוב פלוני ומסור זאת לידי משפחה פלונית". שיש לרבי רוח הקודש – הוא ידע זה מכבר, אבל לא עד כמה. זו לו הפעם הראשונה שהרבי שולח אותו ליישוב כה מרוחק מסטולין עירם, אך כחסיד אמת לא שאל קושיות ושם לדרך פעמיו.
מיד עם בואו לאותה עיירה, לא נח ולא שקט עד שניגש לכתובת המיוחלת. הלילה היה קר וחורפי, והוא החליט לנקוש על הדלת. את מראה הזוועה שגילה לנגד עיניו קשה לתאר: עניות ושפלות מדרגה ראשונה. הילדים שכבו בבית רועדים מקור ונפוחי כפן. בחדר הפנימי שכבה האם עם העולל הרך בידיה. לא היה לה אוכל לפיות הילדים, ולא עצים לחמם את הבית עבור התינוק הקטן.
רבי יהושע נכנס הביתה כרוח סערה, הוציא מתרמילו את צרור הכסף, וציווה על הילדים לרוץ לרכוש עצים להסקה. הלך בעצמו לקנות מעט קמח, והחל בידיו ללוש את הבצק. תוך דקות אפה לחמים ועזב את הבית כשבני הבית אינם יודעים כלל מי הוא ומי שלחו לכאן.
*
שונה הוא יום הפורים משאר המועדים שיש לבני ישראל. בימי הפורים יש לנו מצוה מיוחדת של מתנות לאביונים – מה שאין כן בכל החגים. אמנם יש בחג הפסח חיוב של "קמחא דפסחא", אבל בפורים הוא חלק ממצוות החג, כפי שכתוב במגילה (ט, כב): "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים".
חז"ל כבר דנים בכך, שלעומת כל החגים, נותנים בפורים לכל הפושט יד. למה היה להם לחז"ל לחדד דבר זה?
חכמינו מלמדים אותנו, שהרבה צריך להתאמץ כדי לזכות לעשות צדקה הגונה.
עני הגון וצדקה ראויה – הם זכות מיוחדת משמים, ולא בכל יום זוכים לכך. בפורים יש סייעתא דשמיא מיוחדת לקיים את המצוה בהידור, גם ללא טורח גדול. החידוש בפורים הוא, שגם אם העני אינו הגון כל כך, הצדקה שלמה בתכלית ההידור, שהרי לעומת כל השנה – יש עכשיו מצוה לתת לכל מי שפושט יד; ואם כן, כל אדם בכל מצב הוא עני הגון וזכאי לקבלת צדקה.
ולמה דווקא בפורים מופיע ענין זה – שאין צורך לחפש אחר עני הגון? כי המן ביקש להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, ואת מחשבתו הרעה ניסה לעשות באמצעות כסף שהעביר לאחשורוש. באים חכמינו ואומרים: כסף תחת כסף – כולנו היינו נתונים להשמדה, וכולנו נתונים לחיים ולשלום. זהו בעצם כופר נפש שכל איש ישראל זכאי וראוי לו.
***
רבי יהושע החליט שלא להישאר במקום, אלא לשוב לסטולין עוד הלילה. הוא נטל מקלו ותרמילו והחל לעשות את הדרך חזור, אך לא שיער את קבלת הפנים שמצפה לו. הרבי חיכה בפתח העיר…
"הרבי לא ידע מנוח מהרגע שהלכת", סיפרו לו מקורבי הרבי. "הוא התהלך אנה ואנה בחדרו אפוף שרעפים, ולא ניגש עדיין לתפילת ערבית!".
"נו, איך היה?", שאל הרבי בחשש, "האסט געטראפען? (מצאת?)".
"אבער געטראפען (ועוד איך מצאתי)", השיב החסיד בלהט.
פני הרבי הוארו באור יקרות, והוא החל להתפלל תפילת ערבית במתינות ובקול גדול כדרכו. משסיים, אמר הרבי בשמחה של מצוה:
"כדאי לטרוח בשליחות מצוה 999 פעמים בחינם, כדי לזכות פעם אחת לצדקה אמיתית!".
(מתוך 'אור השבת')